——–
א. וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר (כה.א)
פירש רש"י – מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני.
ויש להבין, מדוע בחרה התורה ללמדנו את יסוד "כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני" דווקא בפרשת השמיטה?
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' (כה.ב)
יש לדקדק, מדוע נקט קרא באומרו: אשר אני "נותן" לכם בלשון הווה, מדוע לא נקט "נתתי" בלשון עבר?
ג. ושבתה הארץ שבת לה' (כה.ב)
ויש לידע, מה העניין שציוונו ה' את מצוות שביתת הארץ בשנה השביעית [שנה שלימה מבלי לחרוש או לזרוע בה וכו']?
ד. עוד יש להבין, מדוע נוהגת מצוות השמיטה דווקא בארץ ישראל, ולא אף בשאר הארצות?
ה. כי גרים ותושבים אתם עמדי (כה.כג)
צ"ב, כיצד קוראנו הפסוק גם "גרים" וגם "תושבים", הרי משמעותם סותרת זה לזה. ד"גרים"- הינם אנשים אשר אין להם כלל שייכות לארץ, בשונה מ"תושבים"- אשר הארץ שייכת להם עוד מאבות אבותיהם. והדבר צ"ב!
ו. וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו וכו' (כה.כה)
איתא בקידושין (כ.) – ר' יוסי ברבי חנינא אומר: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר מטלטליו שנאמר: "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו", וסמיך ליה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך"- דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש, לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וכו' וכו"'. [ועי' רש"י לקמן (כו.א) שהביא הדברים].
ויש לתמוה, מדוע נענש אותו סוחר בפירות שביעית אף במכירת שדותיו, הרי סחר הוא במטלטלין – בפירות, ולא בקרקע. ומדוע בנוסף למכירת מטלטליו סופו אף למכור שדותיו?
ז. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים (כה.לז-לח)
יש לדקדק, מדוע קורא הפסוק לארץ ישראל: "ארץ כנען", מדוע אינו קוראה "ארץ ישראל" כפי שמצינו ברוב המקראות?
ח. עוד יש לשאול, מה שייכות ישנה בין איסור ריבית לארץ כנען, שהזכרתם התורה בחדא פרשתא?
פרשת בחוקותי
ט. והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה. אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה (כו.לג-לד)
יל"ע, מה העניין שבעוון אי שמירת השנה שביעית, נענשים ישראל בגלות מן הארץ?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ש וולבה זצ"ל בספרו עלי שור [ח"א שער רביעי פ"ב] בעניין ארץ ישראל. וז"ל – והנה מאז נתעוררו תלמידי הבעש"ט ותלמידי הגר"א לעלות לאה"ק וחידשו יישובה של אה"ק, ובעקבותיהם נתפשט היישוב בארץ בע"ה, שוב עלינו לשנן ידיעה זו, כי "בעבודתו ינחלוה", כלומר: אך ורק עבודת השם הביאתנו לכאן, ואך ורק בזכותה נזכה לשבת בה לאורך ימים.
בדרך הטבע אין שום אפשרות להחזיק בה מעמד נגד ים של שונאים בנפש. ואין גם שום ספק, כי כל דיירי הארץ, אף כשיהיו פורקי עול מצוות, אמונה עמוקה וחזקה מקננת בהם באלקי הארץ בל יעזבם בידי אויבינו המרובים, כי לולא אמונה כזאת לא תתכן עקשנות כזאת של התבססות באה"ק.
אולם, גם אמונה בעומק הלב אין בה כדי להנחיל לנו שוב את הארץ אם לא תביא לידי עבודת התורה והמצוות. וכו'
בל נהיה חכמים בעינינו היודעים מחשבותיו של הקב"ה. אנו אין לנו אלא לדעת, כי "בעבודתו ננחל אותה", ויהיה איזה מצב שיהיה, עלינו למסור נפשנו על קיום תורה ומצוות בשלמות, ומתוך מדות טובות ולב טוב. כל אשר נזכה להעמיד את היישוב על תורה ומעשים טובים ובאהבת אחים חזקה, יתבטלו אויבנו לפנינו ויראו בנו את עם השם, נס לעמים ואור לגויים. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי "בעבודתנו ננחל אותה", רק במוסרנו נפשנו על קיום תורה ומצוות בשלמות, ומתוך מדות טובות ולב טוב, נזכה לנחול את הארץ ולשבת בה לאורך ימים. ואף יתבטלו אויבנו לפנינו ויראו בנו את עם השם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – בחרה התורה ללמדנו את יסוד "כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני" דווקא בפרשת השמיטה. כדי לרמז לנו, כי כל זכייתנו בארץ, למען נקיים את מצוות השמיטה, תלויה בשמירתנו את התורה "כללותיה פרטותיה ודקדוקיה אשר נתנו לנו מסיני". רק כך נזכה לנחול את הארץ ולשבת בה לאורך ימים.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – דקדקה התורה בנוקטה: אשר אני "נותן" לכם – בלשון הווה, ולא אמר "נתתי" בלשון עבר. כיוון שאומנם ניתנה הארץ לישראל לנחלת עולם ושתהיה היא ארץ מגוריהם, אך כל זה דווקא אם שומרים ישראל את התורה, כי הכל תלוי במעשיהם ובמצבם בכל שעה ושעה – לפי דרגת נכונותם לקלוט ולקבל עול תורה הקדושה עליהם. בשכר זה זוכים הם להמשיך לחיות בארץ הקודש.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – עניין השמיטה בא ללמדנו, כי הננו שכירים בארץ, וכי "לה' הארץ ומלואה". וכל עבודתנו בקרקע כל שש השנים הינן מתנת ה' לנו לעבוד בארצו ובנחלתו.
כי "בעבודתנו ננחל אותה", וכל נחלת הארץ לנו הינה רק במוסרנו נפשנו על קיום תורה ומצוות בשלמות. [לכן מצווה זו שייכת דווקא בארץ ישראל אשר כל נחלתנו מותנית בעבודתנו].
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – לימדתנו התורה כי "גרים ותושבים אתם עימדי", והיינו, כי הננו תחילה "גרים"- אשר אין להם כלל שייכות לארץ שהרי "לה' הארץ ומלואה". רק "בעבודתנו נוחלים אנו אותה", להיות "תושבים" בארץ, כי אך ורק עבודת השם הביאתנו לכאן, ואך ורק בזכותה נזכה לשבת בה לאורך ימים.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר: "כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וכו' וכו"'- נענש אותו סוחר בפירות שביעית אף במכירת שדותיו, על אף שסחר הוא רק במטלטלין – בפירות, ולא בקרקע. מפני שבאי שמירתו את מצוות השביעית, הוכיח הוא כי איננו מבין כי "לה' הארץ ומלואה", לכן כעונש מידה כנגד מידה נענש אותו סוחר ש"לסוף מוכר את שדותיו" כי הרי אין לו הזכות להחזיק בהן, כי ללא "עבודתנו" לא "ננחל אותה".
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – לימדתנו התורה, כי באי שמירת התורה והמצוות, כמעילתו במצוות הריבית, מאבד האדם את זכותו בארץ. וכדפירש רש"י: "לתת לכם את ארץ כנען – בשכר שתקבלו מצותי".
והינו בבחינת "ארץ כנען" בלבד, ולא "ארץ ישראל", כי הארץ איננה נחלה לנו ללא עבודתנו הרוחנית, והינה ארץ כנען בלבד, עד אשר "בעבודתנו ננחל אותה".
רק כאשר נהיה בבחינת "להיות לכם לאלקים" נזכה ב"לתת לכם את ארץ כנען".
פרשת בחוקותי
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – בעוון אי שמירת השנה שביעית, נענשים ישראל בגלות מן הארץ. כי באי הכרת ישראל כי "לה' הארץ ומלואה" כיסוד שמירת השביעית, אין להם הזכות לנחול את הארץ, לכן מיד "אז תרצה הארץ את שבתותיה וכו'".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5