——–
א. וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום (לז.ד)
יש לשאול, מדוע כתוב "ולא יכלו דברו לשלום", הרי הדבר פשוט כי "לא יכלו דברו לשלום", דהרי "וישנאו אותו"?
ב. עוד יש לדקדק, מדוע כתב קרא "ולא יכלו". הרי היה יכול לומר: "ולא דברוהו לשלום" בלבד?
ג. וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וכו' (לז.כא-כב)
יש להבין, מהי כל הגדלות אשר משבחים את ראובן בכך שהציל את יוסף. הרי סוף סוף השליכו לבור מלא נחשים ועקרבים – לסכנה גדולה של מיתה. א"כ צ"ב, מה המעליותא במעשה ראובן, שהתורה משבחת אותו כ"כ?
ד. וישמע ראובן ויצילהו מידם (לז.כא)
איתא במדרש פליאה – "הדודאים נתנו ריח"- זה ראובן. "ועל פתחינו כל מגדים"- אלו נרות חנוכה.
וצ"ע, מה שייכות ישנה בין "דודאי ראובן" ל"נרות חנוכה"?
ה. ויבא הביתה לעשות מלאכתו (לט.יא)
פירש רש"י – אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא במס' סוטה.
ויל"ע, דאיתא ביומא (לה:) ת"ר עני ועשיר ורשע באין לדין. אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה וכו'. אם אמר: עני הייתי וטרוד בפרנסתי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל וכו'. אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, אומרים לו: כלום נאה היית יותר מיוסף הצדיק. נמצא וכו' הילל מחייב העניים ויוסף מחייב את הרשעים.
ולכאורה, טענה מעלייתא איכא להנך רשעים, דהרי מה שיוסף הציל עצמו מן היצר, היינו בזכות דמות אביו אשר נראתה לו, ובלא זה לא היה עומד בניסיון. כיצד א"כ, מחייב יוסף את הרשעים?
ו. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה (לט.יב)
צריך להבין, וכי ניסיון בזוי זה לשכב עם אשת איש, ניסיון גדול כ"כ כלפי יוסף הצדיק, עד שהתורה משבחת כ"כ את עמידתו בניסיון זה!?
ז. ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה (לט.יב)
יש להבין, מדוע עזב יוסף בגדו בידה ועל ידי כן הביא עצמו לידי חשד, הרי מן הראוי היה לחטוף מידה הבגד ובכך לא היתה יכולה להעליל על יוסף עלילות ברשע [כפי שעשתה לבסוף]?
חנוכה
ח. נר חנוכה מניחו על פתח הסמוך לרשות הרבים מבחוץ. אם הבית פתוח לרשות הרבים מניחו על פתחו ואם יש חצר לפני הבית מניחו על פתח החצר וכו' (שו"ע סי' תרע"א ס"ה)
יל"ע, מדוע לכתחילה לא מניחים החנוכייה בחלון הבית. מדוע צריך להקפיד להניחה בפתח הבית דווקא?
ט. ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים (פיוט מעוז צור)
יש לדקדק, מדוע נקט הפייט לשון "ופרצו", מדוע לא נקט "והרסו" חומות מגדלי או "והבקיעו" חומות מגדלי. מה העניין דנקט בלשון "ופרצו" דווקא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (פר' וישלח) בעניין דרכי הימלטות האדם מידי יצרו. וז"ל – היסוד הוא שיש כוח כזה כוח של פיתוי שהלב מתפתה והוא אמרו "וידבר על לב הנערה" וכיון שהוא כוח בלב הנה ודאי בלתי סוף ותכלית עד כי אין שום עצה ותחבולה להינצל ממנו. מגיע זה העניין עד אדם הראשון קודם החטא, עם כל חכמתו אבל נמצא בלב כוח כזה וכשנכנסים דברי פיתוי בלבו של אדם הנה מתפתה הוא הלב ולא תועיל לו כל החכמות שבעולם.
הכוח שהלב מתפתה גובר עליו ואין עצה לו נגדו, אחת היא העצה להשתמט מהפיתויים סחור סחור לכרמך לא תקרב. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה גדול כוחו של היצר עד שאם מכניס לפתחו את היצר הרע, לא יועילו לו לאדם כל החוכמות שבעולם, ובמקומות המועדים למכשול נצחונו של היצר מובטח.
בכוחו של היצר לפתות את האדם בפיתויים ודמיונות עד שיורידו לשאול תחתית, על כן על האדם לשמור את עצמו ולהשמט מן הפיתויים ולבקש מה' שיצילנו "ולא יעזבנו בידו".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – באמת, ידעו האחים בעצמם כי מכח קינאתם ביוסף, לכשיגיע אצלם ודאי יפסקו עליו עונש מיתה. לכן עשו לעצמם סייג "ולא יכלו דברו לשלום"- בכדי שלא לתת ליצר הרע להיכנס ח"ו וליפול ברשתו. נזהרו האחים כ"כ לבל יכניסו היצר לפתחם אפילו במעט כי ידעו שבודאי יפלו ברשתו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – מעלת ראובן היתה בכך שאף שהיצר כבר התחיל בניסיון השתלטותו, ניסה ראובן להכניעו ע"י דחייתו, בכדי להכניע יצרו עוד לפני שיכנס לפתחו.
לזה הציע לדחות הרצון להרוג את יוסף ע"י השלכתו לבנתיים לבור. אין מעלת ראובן על כך שהציל את יוסף, אלא על כך שהתגבר על יצרו הרע אף בעת שכבר יצרו כמעט והתגבר עליו, וזוהי מעלתו.
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – יוסף מחייב הרשעים אע"פ שראה דיוקנו של אביו, היות ויוסף היה באמצע העבירה, וכדאיתא בגמ' בסוטה שבא לעשות מלאכתו – [לחד מ"ד] לעשות צרכיו, ואע"פ כן התגבר על עצמו ופרש מן העבירה.
ואף שראה דיוקנו של אביו לא היה דוחה פיתויי העבירה ולא היה פורש מן העבירה, היות והיצר הרע כבר נכנס לפתחו, אך יוסף אשר פרש מן העבירה זכה להקראות "יוסף הצדיק"- היות וכבש יצרו אף לאחר כניסת היצה"ר בתחומו.
על אף שידע יוסף כי אשת פוטיפר תוכל להעליל עליו מכח הבגד אשר יישאר בידה, בכל זאת נס מיד מן הבית ולא השתהה, בכדי שלא לתת ליצר להכניעו. כי ידע יוסף שאם ישתהה עוד מעט, יכנס לשלב נוסף ביד היצר וכל חכמתו לא תעזור לו, יוסף נקט בשיטת ההרחקה מן היצר וכך הכניעו. והוא המחייב את הרשעים.
חנוכה
לפ"ז גם הקושיות ד' וח' מתורצות – עניין החנוכייה בא ללמדנו את דרך המלחמה ביצר הרע, והיא ע"י שבשעת החשיכה – והטומאה, ישים החנוכייה המאירה מחוץ לביתו על פתח הבית, כדי שח"ו לא לתת ליצר שום כניסה לתחום הבית אף לא במעט, כי את המלחמה עושים בחוץ – לפני שהיצר נכנס לביתו.
וזהו שקישר המדרש פליאה – בין החנוכייה לראובן, שהרי עניינן שווה, החנוכייה מלמדת אותנו את עניין מעשה ראובן – אשר כבש יצרו ועשה מעשה נעלה בדחייתו ככל יכולתו את בקשת היצר להחטיאו, העיקר לא לתת לו להיכנס ולהשתלט על הבית כיסוד החנוכייה.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – דקדק הפייט לומר: "ופרצו" חומות מגדלי. ללמדנו, כי יצר הרע איננו צריך שער גדול ואף לא חלון קטן כדי להיכנס, ליצר הרע מספיקה "פרצה" קטנטנה כדי להחריב את כל "מגדלי" החזקים, כנגד היצר אין עצה ואין תבונה אלא רק ע"י העמדת חומות איתנים כנגד היצר הרע, שמורים ואטומים, ללא נתינת שום פתח קטן אשר יכול היצר להיכנס בו, רק כך נוכל לנצח במלחמת היצר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5