——–
א. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח.י)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ב. ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו (כח.יב)
יש לדקדק, מהו דנקט "והנה סלם מוצב ארצה"?
ג. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש (כח.כ)
יש לשאול, מה החידוש ש"לחם-לאכול" "ובגד-ללבוש", הרי דבר פשוט הוא, כי את הלחם אוכלים ואת הבגד לובשים?
ד. וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח.כב)
יש לדקדק, דתיבת "וכל" מיותרת היא!
ה. ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ומולדתך ואהיה עמך. וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו. ויאמר להן רואה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמול שלשום וכו'. ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן. ואביכן התל בי והחליף משכורתי וכו'. ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום וכו'. ויאמר וכו' צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך (לא.ג-יג)
מבואר, כי הקדים יעקב לספר לרחל וללאה את כל הצער אשר הצטער בבית לבן ולכן ראוי לברוח מבית לבן, ורק לאחר מכן סיפר להם כי ה' יתברך ציווהו לעזוב את בית לבן.
ויש לתמוה, לשם מה באו ההקדמות הללו בשעה שכבר ציווהו הקב"ה על כך? (הגר"א לאפיאן)
ו. ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו. הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו. וכו' ועתה כל אשר אמר אלקים אליך עשה (לא.יד-טז)
יש לתמוה, במה שהקדימו לו רחל ולאה "ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו וכו'". הרי זהו ציווי ה', ומה לסיבות צדדיות כעינוי לבן אותן? (הגר"א לאפיאן)
ז. עוד יש לידע, מהו שאמרו "ועתה" וכי רק ועתה יש לילך מבית לבן, ולא מכח ציווי ה'!?
ח. ויען יעקב ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי. כי מששת את כל כלי וכו'. זה עשרים שנה אנכי עמך וכו'. טרפה לא הבאתי אליך וכו'. לולי אלקי אבי אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש (לא.לו-מב)
יש להבין, מדוע היה מוכרח יעקב להקדים את ההקדמות הנ"ל, בביאור צערו בבית לבן, ורק לבסוף אמר כי "ראה אלקים ויוכח אמש", מדוע לא תירץ ללבן מיד כי כך ציווהו ה' – לעזוב את חרן?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו בעניין להתענג על השם. וז"ל – למדנו יסוד אחד מהיסודות הגדולים בעבודת השי"ת. שבל יאמר אדם אמת שאם אעבוד את השם ואקיים את התורה יהיה לי לסבול הרבה ולא יהיה לי טוב, אבל כדאי להביא קרבן בעוה"ז, שהרי שם בעוה"ב יהיה לי טוב הנה המחשב כן טועה הרבה מאד, ולא זו הדרך בעבודת השי"ת.
כי האדם מחוייב וכן תובע הקב"ה מאת האדם שיתבונן וימצא שאם יקיים רצונו של מקום יהיה לו בעוה"ז טובה וברכה! אמת שגם עוה"ב יהיה לו, אבל שם הקרן קיימת לו, והפירות הוא אוכל בעוה"ז. כי בקיום התורה אין רע בשום מקום ובכל זמן, רק טוב סלה. תמיד זה ובבא.
ואל יחשוב אדם שהעולם הזה'ניקעס יש להם עוה"ז – לא מיניה ולא מקצתיה! מי שיש לו קצת התקרבות להם רואה כמה אומללים הם ממש ואין להם גם מעונג עוה"ז ולא כלום!… והטעם פשוט כי כ"ז שבאדם שולטים המדות הרעות – אין לו שום הנאה בחייו! וכו'.
רואים אנו מכאן שהדרך להגיע שהאדם ירגיש הצורך בעבודת השי"ת והעונג בזה, הדבר הראשון הוא לדעת ולהבין שאינו מביא שום קרבן בעשיית רצון השם, אלא אדרבה כל עוה"ז הוא הבל הבלים, ולכן אל ידאג האדם מה שעוזב עוה"ז, כי הבל הבלים הוא, ועי"ז יבין אח"כ את הסוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל האדם!… עכ"ל.
א"כ מבואר – כי הדרך הראויה בעבודת השי"ת הינה לדעת ולהבין כי אינו מביא שום קרבן בעשיית רצון השם, אלא עליו להצדיק עליו את רצון ה' תמיד, כי הרי בקיום התורה אין רע בשום מקום ובכל זמן.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי על אף ש"ויצא יעקב מבאר שבע"- היה מטעם בריחתו מעשו המבקש להורגו, וברח במצות אימו לחרן. מ"מ הקפיד יעקב להצדיק עליו את רצון ה' (מצוות כיבוד הורים) ו"וילך חרנה"- הצדיק כי בריחה זו הינה הדבר הטוב והנכון ביותר, כי הולך הוא לשאת אישה ולהקים את י"ב השבטים בחרן.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – פרשת הסולם באה ללמדנו, כי בכדי ש"והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" חייב "הסולם" להיות "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"- חייב האדם העולה בסולם מדרגות ה' הרבות, להצדיק את רצון ה' גם ב"ארצה"- בעוה"ז, לדעת כי זהו הדבר הראוי והטוב ביותר. ולא רק לעשות רצון ה' בבחינת "וראשו מגיע השמימה"- בגלל שה' ציוונו בלבד ולהרגיש שכדאי להביא קרבן בעוה"ז, כי לא זו הדרך לעבוד את ה'. רק כאשר יצדיק עליו את רצון ה' יזכה ש"וראשו יגיע השמימה".
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – על אף שנלקח מיעקב אבינו כל כספו וממונו, מ"מ אמר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"- שמח יעקב והצדיק על עצמו את גזירת ה' שיאבד כל ממונו, והרגיש הוא כי לא חסר לו מאומה, שהרי יש לו לחם לאכול ובגד ללבוש.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – לימדנו יעקב, כי הדרך הראויה בעבודת ה', הינה להיות בבחינת "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך"- להרגיש כי "כל" אשר עשה ה' עימו, "עשר אעשרנו לך"- הינו הדבר הטוב והראוי ביותר – להצדיק על עצמו את רצון ה'.
לפ"ז גם הקושיות ה'. ו' וז' מתורצות – מסביר הגר"א לאפיאן: כי הקדים יעקב לספר לרחל וללאה את כל הצער אשר הצטער בבית לבן ולכן ראוי לברוח מבית לבן, ורק לאחר מכן סיפר להם כי ה' יתברך ציווהו לעזוב את בית לבן – כי האדם מחוייב וכן תובע הקב"ה מאת האדם שיתבונן וימצא שאם יקיים רצונו של מקום יהיה לו בעוה"ז טובה וברכה!.
אף רחל ולאה הקדימו בענותן לו: "ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו וכו'"- היינו שאמרו לו ליעקב אבינו, אמת אנו רואות שכנוכריות נחשבנו לו וכו' וכו', ורואות אנו בחוש שציווי ה' יתברך לך לצאת, טוב לנו ג"כ, ואין זה קרבן אצלנו לקיים ציווי ה' יתברך, אלא אנו מרגישות בחוש כי טוב לנו לצאת מבית לבן אבינו כי העוד לנו חלק וגו'.
וזהו מה שסיימו "ועתה" כל מה שאמר אליך אלקים עשה, ואין הכוונה לומר שאם לא היה כן לא צריך לשמוע אל ה' – ח"ו, אלא שאמרו: אנו מרגישות שציווי השם טוב לנו גם בעוה"ז. וכך צריך לעבוד את השי"ת, לדעת כי זהו העונג האמיתי – ההתרחקות מהשקר של הבל הבלים!….
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – הסביר יעקב ללבן כי האדם מחוייב וכן תובע הקב"ה מאת האדם שיתבונן וימצא שאם יקיים רצונו של מקום יהיה לו בעוה"ז טובה וברכה!
מוכרח היה יעקב להקדים את ההקדמות בביאור צערו בבית לבן, רק לבסוף אמר כי "ראה אלקים ויוכח אמש", ולא תירץ ללבן מיד כי כך ציווהו ה' – לעזוב את חרן. יעקב אבינו נהג בדרך עבודת ה' בהצדקתו עליו את רצון ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5