——–
מהנאמר בפסוק לעיל, "פוקד עוון אבות על בנים ועל בני בנים", מבואר כי פעמים שהקב"ה ממתין בעונש העברה עד לדור הבנים או אחריהם. והנה בפרשת כי תצא מפורש לכאורה לא כן, שנאמר: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו", דהיינו שאין הקב"ה נותן את העונש על יוצאי חלציו של האדם אלא על האדם בעצמו. ויש ליישב זאת על פי משל:
לאריה שהיה הולך ביער והיה רעב מאוד, והנה ראה שועל המתקרב לקראתו, נתן עיניו בו כדי לאוכלו. השועל ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך, מיד נפל לרגליו בקידה ובהשתחויה ואמר לו: אדוני המלך, מה כבר ישביע אותך מעט הבשר שיש בי, הלוא רוב רובי עצמות וגידים?! לך נא אל קצה היער, כי ראיתי שישנו שם אדם שמן ועב בשר, אשר בודאי ישביע אותך לכמה ימים. אמר לו האריה, אינני יכול לעשות זאת כי אין לי רשות לטרוף בני אדם, ופוחד אני שיענישני הקב"ה על מעשה זה. אמר לו השועל: אל דאגה, כתוב במפורש בתורה שאתה לא תקבל את העונש, אלא הבנים שלך! שנאמר 'פוקד עוון אבות על בנים', ומה אכפת לך מהם? העיקר אתה תאכל ותהנה! מיד הלך האריה לכיוון אותו אדם לאוכלו, והשועל מהלך אחריו. אך בדרך לא הבחין האריה בבור שהיה שם, ונפל לתוך הבור. הביט בו השועל מלמעלה כשעל פניו מתוח חיוך רחב. קצף האריה ואמר לשועל: שקרן שכמותך, הנך רואה כי עוד בטרם אכלתי את האדם, כבר נענשתי, והיכן דבריך שאמרת, שאת העונש יקבלו בני אחרי?? אמר השועל לאריה: דע לך, כי אין זה עונש על מעשיך, אלא אתה קבלת את העונש על מעשי אבותיך שטרפו בני אדם! אמר לו האריה: מה חטאתי []שאקבל את עונש אבותי, וכי אני טרפתי? הלוא הם טרפו, וראוי שהם יקבלו את העונש! אמר לו השועל: בגלל שלא היה אכפת לך מהבנים שלך, שהם יקבלו את העונש על העברות שלך, אז גם אתה תקבל את העונש של העברות של אבותיך!
והנמשל: הכל אכן תלוי במעשיו של האדם עצמו! אם היה אביו רשע, אבל הוא עזב את דרכי אביו והלך בדרך אביו שבשמים, נמצא שלא אמר אעשה עברות ובני יקבלו את העונש, אלא דאג לבניו אחריו שלא יקבלו את עונשו, לכך בודאי שאדם כזה לא יקבל את עונש עוון אבותיו, ועל זה נאמר: "ובנים לא יומתו על אבות". לא כן אם הלך הבן בדרך הרעה של אביו ולא בדרך הטובה שהיא דרך ה', נמצא שלא חס על בניו אחריו ולא אכפת לו מהם שיקבלו את עונשו, אם כן מן הראוי הוא שיגלגלו עליו גם עונשם של עוונות אבותיו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים
בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5