——–
א. אלה מסעי בני ישראל וכו' (לג.א)
יש להבין, לשם מה חזר משה ופרט לפני בני ישראל את כל מסעיהם במדבר ערב כניסתם לארץ, מה כ"כ חשוב בזה?
ב. עוד יל"ע, מדוע חוזרת התורה ושונה לנו לדורות את כל סדר מסעות עם ישראל במדבר. מה הצורך בזה?
ג. אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן (לג.א)
יש לדקדק, מדוע הוסיף הפסוק תיבות "אשר יצאו מארץ מצרים", וכי לא ידעינן זאת קודם בלעדי שיחדש לנו קרא העניין? (ועוד שעניין יציאת מצרים נכתב כבר כראשון למסעיהם)
ד. עוד יש לדקדק, מדוע כפל ג"כ לכתוב "ביד משה ואהרון", וכי איזה חידוש בא קרא לחדש לנו בתיבות אלו?
ה. ויסעו מרעמסס ויחנו בסוכות ויסעו מסוכות ויחנו וכו' (לג.ה-ו)
יש לדקדק, דבסדר החניות דקדק הפסוק להקדים תמיד נסיעתם ולסיים במקום חנייתם. וצ"ב, מדוע לא נקט הפסוק איפכא, שהיה יכול לומר "ויחנו ויסעו וכו'"?
ו. ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה (לג.יח)
פירש רש"י – על שם לשון הרע של מרגלים, שנאמר: מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חיצי גבור שנונים עם גחלי רתמים.
מצינו, כי בכל מסעות ישראל במדבר נקראו המקומות על שם החטאים שחטאו באותו המקום, וכגון רפידים – שרפו ידיהם וכו'. והכא נקראו ע"ש העונש שקיבלו "רתמה"- ע"ש גחלי רתמים.
ויל"ע, מדוע לא נקראו על שמות המקומות ממש, מדוע נקראו המקומות דווקא על שם החטאים והעונשים אשר קרו במקומות אלו?
ז. והיו לכם הערים למקלט וכו' (לה.יב)
לכאורה משמע מקרא, כי עניין עיר המקלט הינו לטובה, אך מאידך מהמשך הפרשה משמע, שאין זה לטובה, ונתינת ערי המקלט הינה עונש לרוצח לנוס שם ולשהות שם עד מות הכהן הגדול. וצריך לבאר הסתירה?
ח. וישב בה עד מות הכהן הגדול וכו'. כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכו'. לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן (לה.כה-לב)
יש לדקדק, מדוע כפלה התורה כמה וכמה פעמים שהגולה ישב בעיר המקלט – "עד מות הכהן הגדול", וכי לא מספיק חד קרא ללמדנו עניין זה?
ענייני תשעה באב וחודש אב
ט. ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים (דברים א.כז)
איתא בספורנו – "בשנאת ה' אותנו"- על מה שעבדנו עבודה זרה במצרים. "לתת אותנו ביד האמורי"- שאף על פי שיש לאל ידו לכבוש את האמוריים ולהמיתם יתן אותנו בידם להינקם.
הקשה הגרא"א דסלר [במכתב מאליהו] – דלכאורה דברי הספורנו נסתרים מדברי חז"ל – לפי דבריו מבואר כי בכייתם בלילה ההוא היתה בכייה של תשובה. כיצד מתיישבים דבריו עם המימרא המפורסמת "אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות"?
י. אתם בכיתם בכיה של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות (מדרש רבה שם)
צ"ע, היכן מידת הדין, דלכאורה מדוע היה צורך כעונש לחטאם להענישם לדורות, מה קשור חטאם להענשת כל הדורות הבאים אחריהם?
יא. ואני אקבע לכם בכייה לדורות (מדרש רבה שם)
איתא ברמב"ם (פ"ה מהל' תעניות הי"ט) כל הצומות האלו עתידין לבטל לימות המשיח, ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה, שנאמר: כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו.
יש לבאר, מה בא הרמב"ם ללמדנו בהביאו את העתיד לבוא ממקרא דזכריה. הרי אין זה מדרכו של הרמב"ם להביא בהלכותיו דברים שאינם נפק"מ עתה, או שאינם דברי הלכה או תוכחה, וודאי א"כ דאיכא נפק"מ בעיקר הצומות אף בזמן הזה. וצ"ב בזה?
יב. מצינו בתשעה באב, דנהגו העם מחצות היום והלאה להפחית בחומרת האיסור – לקום מהרצפה ולישב על כסא. וכן נהגו בכמה מקהילות עדות המזרח לשטוף הבית מחצות היום ולסדרו.
ויש להבין, מה טעם עניין כל מנהגים אלו?
יג. מצינו, כי לאחר תשעה באב נוהגים לקרוא בשבע השבתות שלאחר תשעה באב הפטרות אשר עניינן נחמה ונקראות שבע דנחמתא.
ויש להבין מה העניין בזה?
יד. מצינו, כי לאחר תשעה באב תוך פחות משבוע חל יום ט"ו באב אשר מעלתו כתובה בחז"ל עד שהשווהו חז"ל ליוה"כ [כדאיתא בסוף תענית].
ויש להבין, מדוע מן השמיים סיבבו, שיום ט"ו באב יחול בתוך פחות משבוע לאחר תשעה באב?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 46) בעניין תשעה באב. וז"ל – עבודת תשעה באב היא להבין ולדעת על מה צריכים להצטער, ולידי מה צריך צער זה להביא, חז"ל סמכו לשלש דפורענתא את שבע דנחמתא, מיד אחרי תשעה באב באה שבת נחמו. סמיכות זו מלמדת – כמו שכתב בעל התניא – שלמרות שהעצבות מהווה סכנה לעליה רוחנית, בכל זאת צריך האדם לקבוע עיתים להתבוננות בגדולת ה' אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה ליבו נשבר באמת במרירות אמיתית.
אך הוסיף וביאר שמיד אחרי שבירת הלב, יסיר העצב מליבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח, וזוהי השמחה האמיתית בה' הבאה אחרי העצב.
והוא הדין בתשעה באב אם ע"י הצער והבכייה באים לידי הכרה בגלות השכינה, מכינים את הדרך לגאולה, כאן הוא מקור השמחה והנחמה, וזה ענין תקנת שבעה דנחמתא אחר תשעה באב, וכבר אמרו ז"ל שהמשיח נולד בתשעה באב. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל עניין תשעה באב ומנהגיו הינו למען זכירת הנחמה אשר תבוא לבסוף לאחר כל הצער. ללמדנו, כי לאחר כל צער תמיד תבוא הנחמה הסופית מאיתו יתברך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב' וה' מתורצות – חזרה התורה ושנתה את כל סדר המסעות, כדי ללמדנו היסוד – כי אחרי כל רעה מוכרחה לבוא נחמה, גם אחרי כל המסעות צריך לזכור כי לבסוף מגיעים לטובה הצפונה לבסוף, וכן הוא בכל דרכי העוה"ז כך היא הנהגת ה', לאחר הייסורים והצרות אשר מקבל האדם כתיקון לעוונותיו תמיד לבסוף תבוא "הנחמה"- הכפרה העתידית.
ודקדק קרא בהקדימו "ויסעו" ורק לבסוף כתב "ויחנו". לרמז, כי לאחר כל נסיעה וטלטול, אחרי כל צרה וגלות, בסוף תמיד יגיע ה"ויחנו"- תמיד תבוא הנחמה הסופית והמרפא לכל צרות האדם ועם ישראל – כי לאחר כל דבר רע תמיד יבוא הטוב הצפון לבסוף.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – רצתה התורה לרמז לנו, כי כמו שיצאתם ממצרים, ובתחילה סבלתם סבל גדול, אך לבסוף באה הנחמה ונגאלתם והגעתם אל הארץ המובטחת, כך הוא בכל דור ודור בכל דבר בהנהגת ה' יתברך – לאחר כל צער תבוא הנחמה והגאולה לבסוף.
והוסיפה התורה לומר: "ביד משה ואהרון". והיינו, כי זו הנחמה אשר הגיעה אחרי גלות מצרים – "ביד משה ואהרון". תדעו שיהיו עוד גלויות וצרות שתגאלו גם שם ע"י נביאים וצדיקים אחרים. אך מוכרחים לזכור, כי תמיד בסוף תבוא הגאולה והנחמה, כי הרי כך היא דרך ה' תמיד בהטיבו עם ברואיו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – כתבה התורה את כל שמות המקומות כשם החטא והעונש אשר קרו שם, להוסיף וללמדנו ככל עניין המסעות, כי לאחר כל המסעות, הצרות והגלויות תבוא לבסוף "הנחמה"- כפי שקרה ג"כ הכא, שלמרות חטאיהם, התכפרו מעשיהם וזכו לטוב הצפון לבסוף – הכניסה לארץ ישראל.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – מכל עניין עיר המקלט למדים אנו, כי בכל צרה תמיד טמונה הנחמה אשר בה ניצול האדם – על אף שאותו גולה מתחייב כעונש על חטאו לגלות לעיר מקלט, מ"מ עיקר תקנת עיר המקלט הינה נחמה וישועה – הדואגת לו להינצל מגואל הדם ומסייעת לו ע"י שלטים וכו' להגיע במהירות לעיר המקלט.
לכן חזרה כפלה ושנתה התורה: "עד מות הכהן הגדול"- לרמז לנו, כי תהיה לו נחמה לבסוף וישועה "לכשימות הכהן הגדול וכו'", כי לאחר כל צרה תבוא הנחמה לבסוף.
ענייני תשעה באב וחודש אב
לפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – ברם, בכייתם באותו הלילה היתה בכיה של חינם, היות וגם אם בכו על כך שצריכים להיענש בגלל חטאם – והכירו הם בחטאם, אך סוף סוף בכייתם היתה בכייה בחסרון צפייתם לנחמה הסופית, כביכול עשו דרכיו של ה' כרעות בלבד, שאינן צופנות את הטוב העתידי – את הכניסה לארץ אחרי כל מסעות המדבר. לכן נחשבה להם בכייה זו כעוון גדול לפי גדולתם וקדושתם.
ונענשו כפי מידת חטאם מידה כנגד מידה, דהם לא ראו את הטוב העתידי הצפון בדרכי ה', לכן נענשו דכל הדורות הבאים העתידיים יענשו ברעה שתהיה להם ביום זה – בכייה לדורות.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – הרמב"ם באמת כתב דין חשוב בעניין תשעה באב, שהרי לפי המבואר כל עניין תשעה באב אינו רק לצום ולהתאבל בלבד, אלא חובה לראות בט' באב יום של "נחמה". מוכרחים לזכור כי לאחר הרעה – הגלות והחורבן, ודאי שתבוא הנחמה הסופית וכל הצומות הללו עתידים ליבטל לימות המשיח וכו' – זהו כל עניין ט' באב, ובלעדי ידיעה זו, מאבד האדם את כל המשמעות האמיתית של יום זה, א"כ מבואר כי דברי הרמב"ם הינם דין והלכה ממש מהלכות ט' באב.
לפ"ז גם הקושיא הי"ב מתורצת – מנהגי ישראל יסודם בהררי קודש, כי מנהגים אלו מבטאים ומזכירים לכל את המשמעות האמיתית של ט' באב – להזכיר כי בסוף תבוא הנחמה העתידית, יבוא משיח גואל צדק, ביום זה שנולד המשיח, ומזלו מסייע לביאת משיח צדקנו.
לפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – עניין השבע דנחמתא לאחר תשעה באב הינו למען הזכירנו שוב ושוב את יסוד תשעה באב, דעתידה לבוא הגאולה והנחמה העתידית – זו המשמעות האמיתית של יום ט' באב.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ד מתורצת – עניין קביעת יום ט"ו באב – יום השמחה של עם ישראל, יום של חיבה ואחדות אחד לשני, תוך פחות משבוע לאחר ט' באב. בא לרמז לנו את יסודנו – כי גם אחרי החורבן והגלות לאחר כל הרעה והצער, תבוא לבסוף הנחמה הטובה והשמחה, ונדבק בה' יתברך. שהרי זו המשמעות של ט"ו באב – אחדות ישראל עם אביהם שבשמים [כמחוות חיבת הקב"ה למשה, שביום זה דיבר עימו פנים אל פנים, והפסיקו הרוגי מדבר וכו', שאלו הסיבות של קביעת יום ט"ו באב כיום חשוב (ועיי"ש בכל הסיבות – סוף תענית – ותמצא דכולם הינם ענייני אחדות)]
וא"כ בא יום ט"ו באב לרמז לנו, כי לבסוף תמיד תבוא הנחמה והטובה, כך הוא מדרכי ה' להיטיב עמנו, גם כשיש רעה, משמעותה היא הטובה והנחמה הצפונים לבסוף – אחרי כל "ט' באב" יבוא "ט"ו באב".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5