——–
אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח וכו', הלך וישב בין הרים וגבעות. אמר: "הרים וגבעות, בקשו עלי רחמים" וכו'. אמר: "שמים וארץ, בקשו עלי רחמים" וכו', אמר: "חמה ולבנה, בקשו עלי רחמים". אמרו לו: "עד שנבקש עליך רחמים, נבקש על עצמנו" וכו'. אמר: "אין הדבר תלוי אלא בי". הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת-קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזמן לחיי העולם הבא" ("עבודה זרה" יז).
כתב ב"טהרת הקודש": אבל תדע אחי, כי להתקרב לה' באמת, לעקור שורש הרע מקירבו וחלק הזהמא והפסולת מהחטאים, ועיקר שבעיקרים הוא המידות שהכל בהם תלוי, לזה צריך דייקא תשובה בתפילה בקביעות, דהינו: לסדר לעצמו איזה שעה או שתים לפי שעותיו ועניניו. והזמן היותר מכשר הוא קודם אור היום, שאז נעשה בחינת התחדשות בכל העולמות. והקב"ה משתעשע עם הצדיקים בגן-עדן ואז עת רצון לה' כמובא ב"זהר הקדוש". וגם האדם אחר שנתו נעשה בריה חדשה ומחו צלול קצת, וגם בני ביתו על-פי רב ישנים בזה הזמן. לכן גם מי שאין לו מקום וחדר מיוחד, יוכל אז בזה השעה לעורר ליבו ולעסוק בתשובה. ואם לא אפשר אז יהיה קודם השינה, ואם לא אפשר אז גם ביום הוא טוב, ונכון לקבוע על-כל-פנים שעה בקביעות.
ועוד שם: ומובא בשם הקדוש רבי בער זי"ע על הכתוב ("ישעיה" מג, כא): "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", משל למלך שיש לו צפור המפטפט ומדבר, אז הגם שזה הצפור מדבר בלי דעת כלל, עם כל זה המלך משתעשע מזה יותר מכל מיני נגונים וזמירות של בעלי מנגנים ודברי שבחים של בעלי דעת. ככה עם הקודש: הלא יש לו להקב"ה רבוא רבבות כתות של מלאכי השרת שהמה בלי שעור, כדכתיב ("איוב" כה): "היש מספר לגדודיו", וחיות הקודש והשרפים וכל צבא מעלה שמה מזמרים ומשבחים תמיד להקב"ה בכל מיני שירות ותשבחות בהתלהבות ואש גדול ונורא ומלאים בושה גדולה ונוראה – עם כל זה הקב"ה עיקר שעשועין דילה הוא בכנסת ישראל. לכן מקדימין בשירותיהם מכל צבא מעלה כדכתיב: "קדמו שרים אחר נגנים" ("תהלים" סח), (ועיין "מדרש רבה" "בשלח"). וזה מה שכתוב "עם זו", דייקא הפשוטים בלי דעת וחכמה כלל. ואותם "יצרתי לי תהלתי יספרו" ומהם אני משתעשע. ואמר: "תהלתי יספרו" – אפילו כסיפור בעלמא בלי שום טעם כלל, עם כל זה אני משתעשע מהם.
הנה הבאתי לך כל זה כדי שלא תפול בעיני עצמך כלל. ואם יבלבלו אותך אלו המחשבות בעת שתקבע לעצמך זמן לתשובה, אז תאמר התפלות כפי כחך, כי הקב"ה בוחן לבות ויודע שרצונך לשוב לפניו רק הרע מונע בכל כחו ומעכב.
אבל תדע, כי כתבתי לעיל, שאם אדם יש לו מצווה או לימוד או ענין קבוע של מצווה, אז ידחו כל הקלפות כקש בהמשך הזמן. וככה אם תקבע לך בכל יום סדר התשובה איזה שעות, וככה תתנהג זמן וזמנים, אז בהמשך הזמן יעזרך הבורא שכשיבוא זה הזמן הקבוע לך לזה, לא יהיה רשות לשום משחית לבלבל אותך ותוכל להעמיק בתשובה בדמעות ובעמקא דלבא, וזה בחון ומנסה בלי שעור פעמים.
וכבר כתבתי עצה לזה שיוכל לכוון לבו לתשובה, שקודם אמירת הדבורים יסגף עצמו באיזה סיגוף של ממון שיפריש לצדקה, ואז בזה נכנע כח הרע שהמה בחינת "סביב רשעים יתהלכון" ("תהלים" יב), שעקר בלבול מחשבות באים ונמצאים על-ידיהם. ועל-ידי הכנעת הגוף המה גם כן נכנעים ואין להם כח לבלבל אותך בזה השעה עד איזה זמן. ואם חוזרים ומבלבלים צריך עוד הפעם להתחזק מבלי להניח לעצמו, רק להיות תקיף שבתקיפים על חלק הרע, כי הקב"ה נותן כח לנפש להתחזק על הרע, רק שהיא בהסתר. לכן צריך לגלות בעל-כרחך זה ההסתרה על-ידי יגיעה במחשבה ובלב וגוף ובתנועת האיברים, שהחיצוניות מעוררת את הפנימיות, שעל-ידי זה מסתלקים העננים ומתפזרים כמו עננים שמתפזרים על-ידי רוח חזק כידוע, עד כאן.
והגאון מרן רבי יעקב ישראל קניבסקי (הסטיפלר) זצ"ל במכתבו לתלמיד אחד כתב: ועוד פרט צריך לדעת, כי הספרים הקדושים האריכו מאד בגודל החטא הזה והפגם שהוא פוגם וכו', אבל קצרו מאד לבאר את הצד השני, שבזמן שהאדם הוא בתוקף תאותו ומתגבר עליו לפי שהתורה אוסרתו, אז ממשיך עליו אור הקדושה נורא ואיום שאין לשער, והוא במדרגת יוסף הצדיק שקידש שם שמים בסתר וכו'. וידוע מספרים הקדושים דבשעת התגברות היצר מאבד האדם את היראת שמים ונשאר רק רושם של יראת שמים.
ולכן בשעה שרואה יצרו מתגבר, ילך מיד לבין אנשים אשר בנוכחותם לא יעז לחטא, וכן להתפלל תמיד בסוף "שמונה עשרה" אחרי "יהיו לרצון" שינצל מיצר הרע. ואף שנדמה לו שאין תפילתו מועילה כלום, לא ירפה מלהתפלל, כי סוף סוף שהתפילה מועלת. ואמרו חז"ל: יש תפילה שמועלת לאלתר, ויש לאחר שבה וכו', עד כאן לשונו.
וב"קבץ ענינים" לרבי יחזקאל לוינשטין זלה"ה מביא בזה הלשון: דבר חדוש נמצא במדרש ("צו" פרשה י), לחד מאן דאמר תשובה עושה הכל ותפילה עושה מחצה, ולחד מאן דאמר תפילה עושה הכל ותשובה עושה מחצה. חדוש יש כאן בכחה של תפילה להחשב במקום תשובה. ובאור הדבר בפשטות: ענין התפילה הוא "מלכיות", על-ידי התפילה מתעוררים באדם הרגשי אמונה והשגחה וקרבת ה' בעמדו בתפילה. והכרה אמתית בהרגש הלב במלכיות בכחה להביא האדם לשמירת כל התורה כלה. אם ההרגש ב"מלכיות" יחדור לתוך לב האדם, בטל כחם של מדות רבות. אם ידע האדם שהכל נעשה בהשגחה גמורה ואין כל אדם יכול לעשות לו מאומה, בטל כח המדות: קנאה, שנאה ותאוה. הגאוה לא יהיה לה בסיס אם ידע שאין בכחו לפעל מאומה ו"אין עוד מלבדו". אם ההרגש במלכיות ישלוט בקרב האדם, קרוב הוא לקיום כל התורה. אמנם עדין דרושה עבודה מיוחדת במדות, אבל קרוב הוא לתקונם. ודאי התפילה אינה במקום תשובה, אולם יכולה התפילה להיות במקום עבודת התשובה. התשובה עצמה היא החזרה לה' יתברך ותורתו, והיא הכוללת חרטה על העבר וקבלה לעתיד. אפשר להגיע לכך מתוך התבוננות בעניני החטאים והמצוות וזוהי הדרך דרך התשובה. חדשו לנו חז"ל שגם בכח התפילה להעמיד האדם במצב התשובה על-ידי שיתקרב בלבו להכרה במלכיות. מי שיקבל על עצמו לעמל בתפילה, ודאי העמיד עצמו על דרך המובילה לקיום כל התורה.
כמובן שהתפילה כדי שתהיה לתועלת להאדם צריכה להיות קשורה ללבו. איזוהי עבודה שבלב זו תפילה. ראשית דבר בזה לשמוע מה שמוציא מפיו. יש חושבים ששומעים מה שמתפללים, אך הם טועים. אין די שבאור המלות יעבור במחשבה בעת התפילה, בזאת עדין לא שמעו מה שהתפללו, צריך שהלב ישמע מה שמוציא בשפתיו. לזאת אין צורך בהתלהבות והתפעלות מרובה; התפילה יכולה להיות בנחת, ושהלב ישמע מה שמוציא בשפתיו. אמנם עדין לא זו דרך התפילה. בהמשך הזמן כשישמע מה שמוציא מפיו יתעוררו בקרבו הרגשי הלב השיכים למה שמוציא בשפתיו ויצטרפו לתפילתו, וזו היא העבודה שבלב. והסבא מקלם היה אומר: התפילה מחנכת ומתקנת היא את האדם, עד כאן.
הובא ב"זהר" חדש: צריך להתפלל להקב"ה שיצילנו מן החטא, תכף כשקם מהמטה (מהגר"א ז"ל). ובסדור של הגר"א ז"ל מהגאון רבי יצחק מאלצאן ז"ל הובא קודם נפילת אפים: שמעתי מהמדקדקים שאומרים בשעת נפילת אפים: "יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילנו מיצר הרע", וכמו שאמרו בסוף "קדושין", עד כאן לשונו.
ועוד ב"זהר": רבי חיא בר אשי הוה רגיל כל עדן דהוה נפיל לאפיה הוה אמר: "הרחמן יצילנו מיצר הרע". ובחדושי אגדות של המהרש"א ז"ל אומר שם וזה לשונו: הגם שאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, מכל מקום הבא לטהר מסייעין לו, וכהאי גונא אמרינן בפרק קמא: אלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו, עד כאן לשונו.
ורואים מזה גודל מעלת התפילה, שעל-ידי תפילה קטנה נקרא כבר הבא ליטהר וזוכה לעזרת הקב"ה להנצל מהחטא. וגם רואים הכרח התפילה שמעצם בריאתו של האדם נברא להיות מוכרח להתפלל תמיד אפילו על הרוחניות, שלכאורה זה כבר בידו: "ואתה תמשל בו", מכל מקום בלי תפילה לא יוכל להתקומם נגד היצר הרע, דמוכרח לעזרתו יתברך, ואלמלא עוזרו אין יכול לו. ולזכות לעזרתו יתברך מוכרח להתפלל, כמו שאומרת הגמרא שם ב"קדושין" ומ"הזהר".
כתב בספר "עבודת הבורא" וזה לשונו: והנה בני אהובי רעי ותלמידי, חזקו ואמצו וחזקו ונתחזקה ויחזק איש לרעהו ולא תיראו מחרפת אנוש, מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן, כי מה זה טפה סרוחה להתרפה בעבורו מעבודת מלכנו ברוך הוא וברוך שמו, ובמטותא מניכו תתחזקו ותתאמצו בעבודת התפילה המפואר והמרומם והנעלה, ותמסרו נפשכם בזה, כאשר יבואר להלן בעזרת ה' יתברך בענין האמונה.
ותמסרו נפשכם בעבודת התפילה לאלקינו לקדש שמו יתברך ויתעלה לרומם קרן שכינת עוזנו המושפלת ומושכבת לעפרא בעוונותינו הרבים, בפרט על-ידי חטאות נעורינו. אוי לנו כי גרמנו צער גדול ונורא לשכינת עוזנו ולהשכיב אותה לעפרא כביכול. ואוי לנו כי גרמנו צער לכל העולמות והשמות והניצוצין קדישין אשר נפלו בעוונותינו הרבים למקומות החיצונים. והמה בוכים, צועקים ונאנחים ואין להם מושיע. ומה יש לנו ומי יש לנו עוד להוציא אלו העניים מדכים ועמלם ולהושיע להם מצעקתם המרבה, ואין לנו שיור רק התפלה הזאת, אשר אמרו אדוננו רבנו הקדוש רבנו חיים ויטאל זי"ע בספרו הקדוש "עץ חיים", אשר מפיהו אנו חיים כל בית ישראל אשר בדור האחרון הזה: עיקר העבודה הוא התפילה, וכתב רמז לזה ("תהלים" קב): "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפלתם, תכתב זאת לדור אחרון".
וכן מבאר המדרש, אשר עיקר הגאולה יהיה בעבור התפילה, וכן מבאר ב"זהר הקדוש" (ב"תקוני זהר" דף נ ע"ב) ועוד בכמה מקומות אשר בעבור התפילה יתגלה אור משיח צדקנו, ובעבור נשמות אשר ימצאו אז עוד אשר ימסרו נפשם בעבודת התפילה. וזה המקים אותנו בגלותנו המר, אשר הקב"ה שומע תפילת כל פה עמו ישראל, ואין שעור ואין ערך וגבול גודל השמחה והשעשועין דמלכא, אשר גורמים ישראל הקדושים המתפללים בכוונה.
לכן בני תלמידי, חזקו ונתחזקה לרומם ולפאר מלכנו ולעטרו בעטרין קדישין בעבודת מלכנו ברוך הוא וברוך שמו, זו עבודת התפילה, אשר אני השפל כמדומה לי שזה ביאתי להאי עלמא שפילא לקבל עלי מסירת נפש בעבודת התפילה ולעורר בזה תלמידי המקשיבים לקולי. ולא תרפו חס ושלום, כי זה צריך חזוק גדול יותר מכל הדברים, ולכן נתרפה זו העבודה הרמה עכשיו בדור האחרון הזה, מחמת שצריך לזה יגיעה גדולה בגוף ונפש מה שאין כן למוד התורה ומצוות אפשר גם כן בטרדות, מפני שמלבשת תורתנו הקדושה בלבושין, וגם המצוות והתורה הקדושה לבשו שק בעוונותינו הרבים, מה שאין כן תפילה היא בחינת הפשטה בלי לבוש, והבן שלזה נקראת תפילה מלשון ("במדבר" יט): "צמיד פתיל", דבקות אלקות, ונקראת עבודה שבלב דווקא יותר מכל המצוות, כמאמר הכתוב ("דברים" יא): "ולעבדו בכל לבבכם", וזו תפילה כמאמר רז"ל ("תענית" ב ע"א). ואין התפילה נקנית לגבי האדם רק במסירת נפשו לאלקיו ולא ישגיח על גופו הבזוי ונבזה, ויכון לקדש שמו יתברך ויתעלה, ובזה יתקדש גופו ונפשו ורוחו, כי אמרו רז"ל בפרק "אין עומדין" ("ברכות" לב ע"ב): גדולה תפילה יותר ממעשים טובים וגדולה תפילה יותר מן הקרבנות.
ועכשיו בדור השפל ובדור החלש אין לנו כח להתענות ולסגף נפשנו, כי גופינו חלשים, שהיה צריך להתענות אלפי אלפים ורבי רבבות תעניתים על עוונותינו הרבים, כמבאר בשער "רוח הקודש" להאר"י ז"ל וב"תקוני תשובה" מהרקח וב"ראשית חכמה" ובספרי הרמ"ע מפאנו וכדומה להם מהצדיקים, הרבה תעניתים בלי שעור על עוונות פרטיות המבאר שם. וכל שכן על עוונות שלא נתגלו תקונם מרבנו האריז"ל, שלא נתגלה רק מעוטא דמעוטא, אשר אם היינו מתענים ומסגפים נפשנו כל ימי חיינו לא היה מספיק אפילו על קצת מן הקצת לכפרת עוונותינו הרבים. הלא הראשונים הקדושים אשר סגפו נפשם בתעניות משבת לשבת ובסגופים נוראים בגלגול שלגים בחרולים ובשקים ובתעניות ובגלות לכפר עוונותיהם אשר היו מעט מזעיר כטפה מן הים נגד עוונותינו הרבים ונגד מה שנצרך לתקון נפשנו מגלגול זה, וכל שכן הנשאר מגלגולים הקודמים. ולא נשאר לנו רק שיור התפילה הזאת לכפר עוונותינו, אשר מבאר בספרים הקדושים דרך אמת אשר עכשיו עיקר התקון הנפש רק בתפילה ביגיעה ובמסירות נפש ממש, וזה מועיל עכשיו כמו תעניות ועוד יותר, אם הוא באמת בכוונה ובמסירות נפש.
לכן בני אהובי חזקו ונתחזקה ולא נרפה חס ושלום עמוד העומד ברומו של עולם, כי על שלשה דברים העולם עומד: על תורה, עבודה וגמילות חסדים. וכתוב בכתבי הקודש של בעל "התניא" ז"ל שעל-ידי תפילה נתעלה התורה וגמילות חסדים שלו, כי על-ידי תפילה מתלהב לב האדם ביותר ברשפי לבת אש, ואלו הדבורים מעלים דבורי התורה. ואם אחד רוצה להעלות חברו צריך להיות יותר גבוה ממנו, לכן צריכים דברי תפילה לעמד דייקא ברומו של עולם להעלות התורה והמצוות. והענין למה דייקא מתעלה על-ידי תפילה, הלא תפילה נקראת רק חיי שעה, ותורה נקראת חיי עולם, מפני שתפילה נקראת עבודה שהיא במקום קרבן, ועיקר הקרבן על-ידי מסירת נפש שהוא לעלות מיין נוקבין מתתא לעילא כידוע, וזה עיקרו של תפילה כמובא ב"זהר הקדוש", כי תפילה נקרא פלחנא דרוחא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5