כפי השגת ידו

——–

יב. אין חיוב ואהבת לרעך כמוך וחיוב עשיית חסד, כאשר על ידם ימנע האדם מצורת חיים סבירה, וחיובו תלוי "כפי השגת ידו", ואשר בכוחו לעשות. ולכן אם נמצא לפניו דבר חסד באופן קבוע, ואם בכל פעם יקיים את החסד, הרי שיוצרך לתת את כל יומו לצורך עשיית החסד, או את כל זמנו הפנוי, וזקוק הוא לזמנו הפנוי להיות עם בני ביתו, או להחליף כח וכדומה. הרי שאף שלא יגרם לו מעשיית החסד הפסד ממון, אינו מחוייב בו. וכן אין אדם מחוייב לתת את כל ממונו הפנוי לצורך הלואות וכדומה, שמא יזדמן לו דבר עסק, ואז לא יהיה הממון מצוי בידו, ועל כן נקרא חסד זה "שאינו בהשגת ידו" ופטור.

וגדר זה הרי הוא דק ותלוי בשיקול הדעת, לפי שעל כל חסד יוכל לטעון הטוען שחסד זה ימנע ממנו צורת חיים סבירה, ועל כן אינו "בהשגת ידו". והרי שצריך לשקול במאזני פלס אם באמת כך הם הדברים, או שהיא עצת היצר המובילו אל באר שחת. ועל כן היתר זה נכון לסייגו שיסמכו עליו רק בהתייעצות עם מורה הוראה.

{(((כפי השגת ידו)))

יב. א. כתב לחדש החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פ"א ה"ד) כי כל חיובי גמ"ח המה כפי השגת יד. שכתב להסתפק בשיעור חיוב גמ"ח, ושאין ללמוד מדין צדקה ששיעורו חומש, לפי ששם היא נתינה גמורה, ושמא על כן גמ"ח שאינו נתינה גמורה חיובו יותר. ולאידך גיסא כתב אין סברא לומר שכל ממונו שהם לעת עתה בטלות אצלו, יחוייב מדין תורה לחלקם לגמ"ח, פן יזדמן לו איזה עסק לריוח ביתו, ולא יהיה לו ממונו בידו. וכתב יסוד גדול ו"זל, ומסתברא דתלוי במצוה לכל אחד כפי השגת ידו, וכל אשר בכוחו לעשות לטובת חבירו יעשה. ומצאתי בע"זה בספר החינוך (ריש מ"ע סו) שכתב גם כן כן. עכ"ל. והנה "זל החינוך, להלוות לעני כהשגת היד, כפי מה שצריך לו. עכ"ל. וממשיך הח"ח (באות ח) ומביא שכ"כ התפארת ישראל (משניות פאה פ"א משנה א). ואת אלו דברי האהבת חסד פסק בספר דרך אמונה (הלכות מתנות ענים פ"ז סס"ק כו). והאהבת חסד הולך סובב עם יסוד זה לאורך ספרו שכן הוא גם לעיל (ס"ק ז, ובסעיף ה, ובסעיף ו, וס"ק כד) שאם צריך למעות לפרנסת ביתו אינו חייב להלות. וכן כתב עוד (פ"ב סעיף ג) כפי השגת ידו, וכן (בח"א פרק ה סעיף ה, ובנתיב החסד אות י) וכן (פרק כב אות א) כתב, ולא ידרשו מלמעלה על איש דחוק למה לא הלוה לחבירו מאה דינר שהוא צריך להם לעצמו להחיות נפשו. אבל ידרשו ממנו על דבר קטן שהיה בכוחו להלות ונתעצל מזה. ועוד כתב (בפרק א ריש אות ח) דעל הלואה לא נתנו ח"זל שיעור חומש אם ידו משגת. ובהמשך כתב ו"זל, ובגמ"ח ממש דאין לו שיעור לחיובו אם ידו משגת.

והרי פירושו של דבר שחיוב גמ"ח תלוי לפי יכולתו של האדם, באופן כזה שיוכל לנהל את עסקיו וצרכיו בצורה סבירה. ואף כנגד רווחיו אינו מחוייב בגמ"ח, אם גמ"ח זה ימנע את ניהול עסקיו בצורה הגיונית, וכפי הדוגמאות הרבות שפסק כן האהבת חסד וכנזכר. והרי שגדר זה למעשה תלוי בסברא, ובכל מקרה לגופו, לשקול אותו במאזני פלס, אם הוא בכלל השגת ידו או לאו, ואם אין זו באמת תחת השגת ידו, או שיש לו חמדת ממון מופלגת, או אהבת עצמו, או מדת העצלות. ובדומה כתב גם הגר"ח קנייבסקי שליט"א בספרו ארחות יושר (ס"ס ג) ו"זל, דמדאורייתא היא מצוה כללית כל גמ"ח, וזה אין לו שיעור, ואין חייב כל היום לעסוק בגמ"ח. וגם אם יש לו לעשות צרכי עצמו אין חברו קודם לו. רק כשיכול יש לו מצוה לעזור. אבל כשחכמים קבעו ביקור חולים מצוה בפני עצמה, וכן נחום אבלים וכו', הוי מצוה דרבנן כמו נר חנכה ומקרא מגילה ודוחה שאר דברים, וחייב בה אפילו אם כבר עשה גמילות חסדים היום, או שזקוק לצרכי עצמו, כי היא מצוה מיוחדת שהוא חיוב עליו באלה הדברים שמנה הרמב"ם "זל. עכ"ל. כלומר חיוב מצות גמ"ח מותנה בכך שכעת אין לו צורך בעשיית דברי עצמו, וגם יש שיעור לגמ"ח ואינו חיוב כל היום, וזאת אף כשאי אפשר לקיימה על ידי אחרים.

ויסוד זה יצא מסברא, כי לא יתכן שהתורה תחייב גמ"ח שיגרום לקושי ניהול החיים בצורה סבירא, שמחמת הגמ"ח יוזקק לעזוב את עסקיו, כל עוד הם לא מתמוטטים. וכן יוצרך לעזוב את הכולל כל עוד לא זורקים אותו מן הכולל, ולהזניח את משפחתו כל עוד ביתו אינו מתמוטט, וכן על זה הדרך. וכמו שכתב האהבת חסד (פרק א ה"ד) הנ"ל שהוא סברא. וכן מצינו בדוכתי טובי שהסברא מחייבת לבאר מצוה מן התורה שכוונתה באופן מסויים, וכגון האי דכתב הרמב"ן על התורה (ויקרא יט,יח) גבי ואהבת לרעך כמוך, שהוא הפלגה, כי הסברא מוציאה מידי כך שהוא חיוב כפשוטו. וכיוצ"ב בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' אלף נב) שדרכיה דרכי נועם של התורה, ולכן הסברא מורה שאין חיוב להחסיר אבר מאבריו להצלת חבירו. ובשו"ת ציץ אליעזר (חי"ג סי' קא אות ב) כתב דמהאי טעמא אין חיוב גמ"ח לתת את גופו לרפואה אף להצלת חבירו ואף שאין סכנה נשקפת לו, כי הסברא מורה שלא הטילה התורה חיוב זה, כי דרכיה דרכי נועם, ואע"פ שאמרו שגמ"ח שבגופו אין לו שיעור, היינו טורח גופו, ולא השתמשות בגופו ממש.

(((יסוד זה גם בראשונים)))

ב. ואחר עלות כל זאת שוב יש לומר שכיסוד זה של החינוך שהכל תלוי כפי השגת יד, הכי מבואר נמי ברמב"ם (הלכות מתנות עניים פ"ז ה"א) דכתב ו"זל, מצות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת. עכ"ל. הרי שתלוי זה באם יד הנותן משגת. וכתב שם המהר"י קורקוס (במקום) אם היתה יד הנותן משגת, פי', לחיות הוא וליתן, דחייך קודמין. ע"כ. וכן כתב הרמב"ם (שם הלכה ה) בא עני ושאל די מחסורו ואין יד הנותן משגת, נותן לו כפי השגת ידו. עכ"ל. וכ"כ הטור (יו"ד סימן רמט) ו"זל, שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים. אם אין ידו משגת לכל צורך העניים יתן כפי השגת ידו. ומרן בב"י (יו"ד סי' רמט אות א) גבי שיעור נתינת צדקה כפי צורכם כתב ו"זל, והיינו ודאי אם ידו משגת שאם אינה משגת אינו חייב לתת כל ממונו להם. ע"כ. וכן בש"ע (סעיף א) העתיק את לשון הטור הנ"ל. וכ"כ הב"ח (יו"ד סימן רנ סעיף א) והלבוש (יו"ד סי' רמט סעיף א) וביש"ש (כתובות פרק ד סימן כו) ובשו"ת מים עמוקים (ח"ב סימן נג ד"ה ומ"מ יש) כתב ו"זל, כי חיוב צדקה לפי מה שיש לכל אחד, והם דברי הפוסקים שכתבו שיעור נתינת' אם ידו משגת יתן, כפי צורך העניים. ע"כ. וכ"כ בספר ערוך השלחן (יו"ד סי' רנ סעיפים א-ה) ובשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ב חיו"ד סימן מד ד"ה מכאן למדנו) וע' בשו"ת אג"מ (יו"ד ח"א ס"ס קמה) שכשאין לנותן, הפטור הוא משום שאין עליו חיוב בכה"ג, ולא משום שהוא אנוס. ע"כ. ובאים הדברים נפלא עם האמור לעיל. וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"ב סימן קכא) דהחיוב כפי השגת ידו, וע"ש באורך, אי יש חיוב יותר מחומש אי ידו משגת. ובאים הדברים יחדיו עם דברי רבנו סעדיה שפסקו הטור (יו"ד סי' רנא) וסיעת ראשונים והרמ"א (שם סעיף ג) אשר הובאו לעיל (סעיף ד אותיות ג,ד) דאם אין לו כדי פרנסתו פטור מן הצדקה, וממילא מי שיש לו מעט יותר מפרנסתו, חיובו אינו כחיוב שאמרו בצדקה עד חומש או עשירית, כי חיוב זה למעלה מהשגת ידו, אלא עד כדי השגת ידו, כל אחד לפי מה שהוא.

(((חסד שיש בו טורח)))

ג. ומעתה גם יש לומר לאידך גיסא בנידו"ד שלא כל חסד שמפריע לו למהלך חייו יקרא שאינו בהשגת ידו, ואם נקרה לפניו דבר חסד, ומחמתו יאחר לפגישה או לכולל וכדו', כל שאין הפסד ממון, אינו נקרא שאינו בהשגתו, כי לא יארע דבר אם יאחר, אא"כ היא פגישה חשובה עד מאוד (גם אם אין הפסד ממון), וכן במידה והחסד מצריך שיאחר תדיר וכדו', שאז יש בחסד זה כדי להיקרות שאינו בהשגת ידו. וכן מבואר מהאי דשנינו (ריש פאה) אלו דברים שאין להם שיעור, וביאר הרמב"ם (שם) דהיינו שתמיד מחוייב בחסד, וכן נקטו עוד סיעת פוסקים ונאספו ובאו לעיל (סימן ג סעיף ב אותיות ז,ח). וכן האי דשנינו בנדרים (דף לט ע"ב) דביקור חולים אפילו מאה פעמים ביום, ונפסק ברמב"ם (הל' אבל פי"ד ה"ד) ובש"ע (יו"ד סימן שלה ס"ב) וכ"כ באהבת חסד (פ"א ס"ז) אין שיעור למצות גמ"ח אפילו עד ק' פעמים ביום, ולא ירע לבבו לחשוב כמה מטריח עלי האיש הזה וכו'. וראה בזה להלן (סימן ד סעיף ב). והרי ברור שיש טורח לעשות אותו הגמ"ח מאה פעמים, ואעפ"כ אין בטורח זה כדי לפטור מחיוב גמ"ח, וע"ע מש"כ בזה לעיל (סימן ג סעיף ג) אי טורח פוטר גמ"ח, והרי זה כאמור, שלא כל דבר המפריע לסדר חייו יקרא שאינו בהשגת ידו. וכ"כ בספר אהבת חסד (ח"ב פ"ח) שסתם יראה שמא יזדקק לממונו, ולכן חושש להלוותו, אינו היתר, דכל כה"ג שפיר הוי בהשגת ידו. ויתרה מכך כתב כי בעשיר מחוייב להלוות, והוי בהשגת ידו ע"ש.

(((קושיא)))

ד. וצ"ע מדברי האהבת חסד (פרק א סעיף י) שכתב שאם הלוה מתחייב להחזיר לו מעט מעט ולא בבת אחת, אינו מחוייב להלוותו. ותקשי דאם ידו משגת למה לא. ואי תימא דאה"נ, למה סתם. ונראה שלכך כיון ולא דק בלשון. וע"ש (בסוף אות טז) דכתב כיון שהוא צריך למעות בר"ח ניסן. ע"כ. דהיינו שדבריו אמורים באין ידו משגת. אך צ"ע (מסעיף יב) דפסק שאינו מחוייב ללוות כדי להלוות. וניחא משום הלואה שאין חיוב, היות ואין לו. אך מה עם חיוב חסד, והלא כל הסימן נסוב סביב מצות גמ"ח. וא"כ משום גמ"ח למה לא חייב ללוות כדי להלוות אם ידו משגת. וכן קשיא (מאות כד) שלהלוות דמי פקדון שרי אם מתחייב השומר לכשיבקש המפקיד מיד יתן גם משלו. וביאר שהעושה כן עושה חסד בעלמא. וא"כ פירושו שאינו חיוב. ומדוע לא חייב משום גמ"ח. ובלית ברירה נלע"ד לפום ריהטא שלא נחית להכי, משום שהיה פשוט לו שבדר"כ אין ידו משגת בכה"ג, ואה"נ אם ידו משגת חייב, וכמו שביאר לעיל ושנה ושילש שהכל תלוי באי ידו משגת או לאו וכאמור.

(((אין ידו משגת ולשני הוא צורך חיים)))

ה. ואע"פ שחיוב גמ"ח תלוי באם ידו משגת, היינו כנגד צורך של אחרים, אך לא כנגד צורך חיים של אחרים, שאז מחוייב ליתן אע"פ שאין ידו משגת, אא"כ זהו כנגד צורך חיים שלו, וכמו שכתב באהבת חסד (פרק ה סעיף ג) ועוד (פרק י אות ג) דכנגד חייו דוקא פטור ולא עושרו כנגד חיי חבירו. וע"ע לו (פרק ו סעיף ט, ובפרק כב אות א) וכיוצ"ב כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' קנד) דעני לצורך קיום נפשו, קודם לעשיר קרוב לצורך רווח. וכן מבואר מסיעת הפוסקים דלעיל (סעיף ד אות ו) שמחולק בין צורך חיים לבין עדיפויות, קחנו משם.

(((לסייע בסדר החיים)))

ו. ובדומה להאי דינא כתב לחדש מדנפשיה הרה"ג אורי יונגרייז שליט"א במאמרו הנדפס בספר תורת האדם לאדם (ח"ד עמ' 126) כי לא יתכן שמחוייב האדם משום ואהבת לרעך כמוך לעזור בנקיון בית של משפחה ברוכת ילדים וכן בבישול, כביסה וכדו'. ועל כן כתב כי חיוב ואהבת הרי הוא באופן שיש הפסד לנזקק וע"י החסד מסייע בידו להנצל מההפסד. או אף בדבר שהוא חלק מסדר החיים, כגון נקיון כביסה ובישול במשפחה ברוכת ילדים, אם משפחה זו נחשבת בבחינת "צדקה", או בבחינת "נופל תחת משאו", דהיינו שהמשפחה מתמוטטת. אך בלאו הכי, הרי שאינו חייב לסייע בידם, אף שעול וטורח המשפחה גדול עד מאוד, כי זוהי צורת טירחה רגילה כדרכו של עולם, וכל כה"ג כל שאינו "נופל תחת משאו" אינו חייב לעזור. עכ"ד. והנה הרה"ג דוד אריאב שליט"א בספרו ואהבת לרעך (בקונ' הביאורים שבסוף הספר סימן ב הע' ו עמ' 266, ונדפס גם בתורת האדם לאדם ח"ד עמ' 99) הביא את אלו דברי הרב אורי יונגרייז שנדפסו גם בספר באר יצחק (ח"ג עמ' שסג אות מג) וכתב להשיבם לדרכו ושיטתו בספרו לרעך כמוך שחיוב חסד בעשיית מעשי חסד הוא רק מצוה קיומית ולא חיובית, ועל כן אין חיוב כלל לעזור למשפחה ברוכת ילדים, כי היא מצוה קיומית עכ"ד. וכבר השבנו על כך לעיל (סימן ג סעיף ב) כי מצות עשיית חסד היא מצוה חיובית ולא קיומית קחנו משם.

אך זאת יש לסייג, כי אין אנו דורכים בדרכו של הרב אורי יונגרייז ממש, כי היתרנו מתבסס על כך שאם אדם חייב לסייע למשפחה ברוכת ילדים, הרי שחיוב זה נמצא עליו בכל עת ובכל שעה, וימצא שעל ידם ימנע האדם מצורת חיים סבירה, והוא למעלה מהשגת ידו, ועל כן פטור. משא"כ אם בין כה הוא בטל ומשועמם, הרי שבזה אה"נ יחול עליו חיוב זה, לפי שהוא בהשגת ידו. משא"כ לדעת הרה"ג יונגרייז אין חיוב זה עליו כלל, כיון שאין חיוב לסייע בטורח החיים השיגרתי. וזה אינו לענ"ד, אחר שכתב כן איהו מסברא בלא ראיה, והכל נובע מכח קושיא שלדרכנו הוסרה ואינה קשה, וכמבואר.}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5