——–
א. האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (לב.א)
איתא בבעל הטורים – "השמים ואדברה"- עולה תרי"ג, כלומר האזינו לתרי"ג מצות.
ויל"ע, מה רצתה התורה בהדגשתה לקיום כל התרי"ג מצוות הנלמדים מתיבות "השמים ואדברה"?
ב. ותשמע הארץ אמרי פי (לב.א)
יש לדקדק, מדוע נקט קרא "אמרי פי"- בלשון רבים, ולא "מאמר פי" או "אמרתי"- בלשון יחיד?
ג. הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט (לב.ד)
איתא בב"ק (נ:) – א"ר חנינא: כל האומר הקב"ה ותרן הוא יותרו חייו, שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט".
ויל"ע, מדוע כ"כ חמור לומר על הקב"ה שותרן הוא?
ד. עוד יל"ע, מדוע "האומר: הקב"ה ותרן" נענש דווקא בעונש "יותרו חייו", ולא בעונש אחר?
ה. שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול (לב.ה)
יש להבין, מה עניין "בניו מומם"- לאותו שהשחית דרכו?
ו. חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (לב.ט)
יש להבין, מדוע תלה קרא את "יעקב" דווקא "בחבל נחלתו"?
ז. ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי (לב.לט)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ח. כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם וכו' (לב.מז)
יש לדקדק, מדוע קרא לשמירת התורה והמצוות "חייכם", וכי זהו "חיינו"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של החפץ חיים בהקדמתו לספר שמירת הלשון בעניין הזהירות בשמירת כל התרי"ג מצוות. וז"ל – ומזה יוכל להתבונן כל אדם, איך שצריך להיות זהיר בכל התרי"ג מצוות בכל כחו בימי חייו, כי הם הם הממשיכין חיותו לנצח באברי וגידי נפשו [זהו שכתוב בפרשת אחרי (ויקרא יח.ה) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם וכו' ולא כתיב וחי עבורם, להורות לנו שאור המצוה גופא היא חיותו לעתיד לבא]. וכו'.
וזה לשון הגר"א על הפסוק (משלי יג.יג) "בז לדבר יחבל לו, וירא מצוה הוא ישלם". וזה לשונו: כי יש רמ"ח אברם באדם, וכנגדן רמ"ח מצות עשה, וכל כל דבר יש לו כח חיוני מן המצות. וכן הבז לשום דבר מצוה, הוא מחבל את עצמו, כי הוא נעשה חסר מכח החיוני מאותו דבר. אבל הירא מלעזוב שום מצוה ורואה לקיים כל דבר, יהיה שלם בכל אבריו. עכ"ל.
ונוכל לומר גם כן, דזהו כוונת הכתוב בהאזינו (דברים לב.ה). "שחת לו לא בניו מומם", פרוש: שחת לו לא, דהיינו בהעוונות שעושין אין משחיתין רק לעצמן, ולא לו חס ושלום, כמו דכתיב (איוב לה.ו): אם חטאת מה תפעל בו, וכמו שפרש רש"י שם, בניו מומם, עיין פרוש רש"י שפרש דמומם של בניו הוא וכו'. עיין שם.
והכוונה בזה כפשוטו, דנעשין על ידי העוונות בעלי מומין לבסוף, דהינו אם נעשה בעיניו הפקר איזה מצוה, חס ושלום נעשה באותו אבר, המכונה נגד המצוה ההיא, בעל מום לבסוף, כמו שהבאנו שם הגר"א. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה היא השמירה על שלימות כל התרי"ג מצוות, שהרי כל מצוה מכוונת כנגד אחד מאברינו וגידנו. ומחובתנו למען חיותנו בעוה"ב בגוף שלם ובריא, לשמור בדקדוק על כל מצווה ומצווה מתוך תרי"ג המצוות.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – רצתה התורה לעוררנו לשמור בדקדוק את כל התרי"ג מצוות בשלימות, משום שזהו ממש חיותנו בעוה"ב. כי המחסר במצוה אחת, מחסר מגופו בעוה"ב. [כפי שנלמד בכמה מקומות בשירת האזינו].
לזה דקדק קרא באומרו: "אמרי פי"- בלשון רבים. ללמדנו, עד כמה צריך לשמור כל מצוה ומצוה – את כל תרי"ג המצוות הרבות כ"כ, למען חיותינו בעוה"ב, ואל לנו לאבד שום מצווה קלה.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – "כל האומר הקב"ה ותרן"- מגלה הוא, כי בעיניו אין ערך לשלימות התורה – כל תרי"ג מצוותיה, בעיניו אפשר לוותר על כמה מצוות קלות, אין מבין הוא כי כל מצווה מכוונת כנגד אבר או גיד שבגופו, ומחסר הוא משלימות גופו הרוחני בעוה"ב.
לזה נענש כ"כ בחומרה "שיוותרו חייו"- בעוה"ב, שהרי מחסר מגופו ומחיותו בעוה"ב.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – תירץ הח"ח: "שחת לו בניו מומם"- כי נעשין מחמת העוונות בעלי מומין לבסוף, דהיינו אם נעשה בעיניו הפקר איזו מצווה, חס ושלום נעשה באותו אבר, המכוון נגד המצווה ההיא בעל מום לבסוף.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצה קרא לרמז לנו, כי "יעקב"- עם ישראל, חייבים הם להיות "חבל נחלתו"- כחבל אשר כולו עשוי מהמון חוטים דקים המאוחדים זה בזה. וכל חוט וחוט הכרחי למען יצירת "החבל" החזק. רק ע"י שמירת כל מצוה ומצוה מתוך התרי"ג מצוות בשלימות – ע"י יצירת חבל עבה ושלם, יהיה אפשר לזכות "לנחלתו"- הנצחית בעוה"ב, בגוף שלם ומושלם.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אומר החפץ חיים בספרו חומת הדת (פרק י"ח) – כי לעתיד לבא יהיה מצב של "ראו כי אני אני הוא"- עד עתה רק האמנתם בי שאני משגיח על עולמי, אמונה שהתחזקה על ידי התבוננות בנסים ובנפלאות שעשיתי. אבל כעת, בזמן תחיית המתים – הנכם רואים בראיה חושית ממש שתורתי ומצוותי הן המחיות את האדם, וכל מי שבעט בי במצוה אחת, הוא חסר אותו אבר שכנגדה. עכ"ל.
וזהו שאמר "ראו וכו'"- כי לעתיד לבא, "יראו"- בחסרון המצוות אשר חיסר האדם, ע"י חסרון אבריו בגופו בעוה"ב.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – דקדק קרא באומרו: "כי הוא חייכם"- כי באמת קיום כל התורה והמצוות הינו "חיותינו"- בעוה"ב, והמחסר מצוה – מחסר מגופו ומחיותו בעוה"ב רח"ל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5