——–
א. ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וכו'. והיה כי יביאך ה' אל הארץ וכו'. ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל (יא.כו-כט)
איתא בסוטה (לב:) – ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל, והכהנים והלויים והארון עומדים למטה באמצע וכו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה וכו' ואלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה וכו' ואלו ואלו עונין אמן.
ויש לדקדק, מהו דנקט קרא לשון "ראה" הרי ראייה שייכת בדבר מוחשי, ולא באמירה ודיבור?
ב. עוד יש לדקדק, מדוע פתח קרא בלשון יחיד – "ראה", אך סיים בלשון רבים – "אנכי נותן לפניכם"?
ג. עוד יל"ע, מדוע נקט קרא תיבת "היום", הרי הברכה והקללה האמורים כאן נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל כשעברו את הירדן, אך לא "היום"?
ד. עוד יש לידע, מדוע נחלקו השבטים לשני חלקים, מדוע לא ניתנו הברכה והקללה לכולם יחד?
ה. את הברכה אשר תשמעו וכו'. והקללה אם לא תשמעו (יא.כז-כח)
יש לדקדק, מדוע הוצרך הכתוב לומר "והקללה אם לא תשמעו", הרי מכלל לאו אתה שומע הן, ואם כבר נאמר "את הברכה אשר תשמעו", מובן ממילא כי "אם לא תשמעו" תחול חלילה קללה?
ו. עוד צריך להבין, דמצינו בקללות ובברכות כי שבטי מנשה ואפרים חוברו יחד כשבט אחד – שבט יוסף. ואף שבט לוי נכלל בתוך עם ישראל להיות מקבוצת השישה כנגד השישה (מפורש בפרשת כי תבוא), בשונה ממקומות רבים בהם שבט לוי נבדל מכל ישראל.
וצ"ב, מאי שנא הכא דשינו מן הרגילות בצירוף שבט מנשה ואפרים יחד ואף שבט לוי נכלל בתוך עם ישראל?
ז. ובא האות והמופת אשר דבר אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם (יג.ג-ד)
יש לדקדק, מדוע בתחילה נקט קרא בלשון יחיד – "דבר אליך", "לא תשמע". אך לבסוף נקט בלשון רבים – כי מנסה ה' "אלקיכם אתכם" "הישכם"?
ח. את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' וכו' (טו.ג-ד)
צ"ע, דלכאורה אין שייכות כלל בין הפסוק "אפס כי לא יהיה בך אביון" לבין הדברים אשר נאמרו בפסוק הקודם – "אפס כי" המורה כי הדברים שייכים לדברים אשר נאמרו לפני כן (ראה פירוש רש"י)?
ט. לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון (טז.ז)
איתא בב"ב (י.) שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: אם אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם. אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גהינום.
ויש להבין, מדוע יסבול העני כל ימיו מחסור רעב וצמא בכדי שיזכה העשיר במצוות?
י. עוד יש להבין, מדוע רבי עקיבא אמר: כדי שניצול "אנו" וכו'. מדוע לא אמר שינצל העשיר בהן או ינצל העני בהן. מדוע נקט לשון "אנו" דווקא?
יא. כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו (טו.ח)
איתא בסוכה (מט:) – אמר ר' אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט, כאילו מילא את כל העולם כולו חסד, שנאמר: "אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ".
ויש לידע, מה העניין שכל העושה צדקה ומשפט "ממלא את כל הארץ כולו חסד", כיצד נעשה דבר זה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"צ מסלנט זצ"ל בספרו באר יוסף בעניין כח הכרעת כל מצווה ועבירה. וז"ל – יתכן לבאר שהחלוקה נעשתה כדי להורות על הענין שאמרו במסכת קידושין (מ:): לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצווה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה וכו'. וכן אמרו שם שעל ידי מצווה אחת, עבירה אחת, יכול אדם להכריע את העולם כולו לזכות או לחובה.
ולהורות על ענין זה נצטוו להחלק לשני חצאים כשבאו להר גריזים ולהר עיבל, וקיבלו את התורה באלה ובשבועה ונעשו כל ישראל ערבים זה לזה, במה שנתנו את הברכה כלפי חצי אחד ואת הקללה כלפי החצי השני, הראו כאילו ששה שבטים ראויים לברכה בשכר שקיימו את התורה והששה הנותרים כאילו לא קיימו את התורה ח"ו.
כל זה כדי לעורר על ידי כך כל אחד מישראל שידע וישים אל לבו את האחריות הגדולה המוטלת עליו בכל רגע וכו'. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה חשובה כל מצווה ולהבדיל כמה גרועה היא כל עבירה, אשר בכוחן להכריע את כל העולם לזכות או לחובה ח"ו.
כל מעשה אשר עושה האדם, משפיע הוא לא רק על עתיד עצמו לחוד, אלא אף על עתיד כל העולם כולו. בכח כל מעשה מצווה קטן להשפיע חסד ורחמים על כל העולם כולו [וכן להפך להבדיל במעשה עבירה].
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א', ב', ג' וד' מתורצות – מסביר הגרי"צ מסלנט, כי דקדקה התורה באומרה: "ראה"- בחוש, והיינו, דהסתכל בעיניך וראה כיצד כלל ישראל מחולק לשני חלקים, מכח מראה זה תוכל לצייר לעצמך תמיד את המצב שבו נתון העולם – חציו חייב וחציו זכאי – ובידך להכריע את עצמך ואת העולם כולו לזכות או להיפך ח"ו.
וזוהי גם הסיבה לפתיחה בלשון יחיד ולהמשך בלשון רבים, להורות שכל יחיד צריך לראות שהרבים תלויים בו, ומה שנאמר "היום" מקביל לדברי הגמרא: "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וכו'". האדם שיתבונן בדבר בכל עת ובכל שעה, ילך לבטח דרכו, לסור מרע ולעשות אך טוב.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – חזר הפסוק בכותבו "ואם לא תשמעו". לרמז לנו, כי חייב האדם לראות את עצמו תמיד, כאילו כל העולם חציו חייב וחציו זכאי, הקללה והברכה שווים הם והאדם בזכויותיו או בעוונותיו מכריע את כל העולם לכל צד, לזכות – "אם תשמעו", או לחובה ח"ו – "אם לא תשמעו".
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – היות ועניין החלוקה בא לרמז לנו את יסוד "הלעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם חציו וכו'", לכן ממילא לא חילקו את שבט יוסף לשני שבטים ואף צירפו את שבט לוי בתוכם. לרמזנו, כי הברכה והקללה מחולקים שווה בשווה – שישה כנגד שישה. הברכה והקללה שווים, בדומה לחילוק עם ישראל שווה בשווה חצי מצד הברכה כנגד חצי מצד הקללה, כל ארור וכל ברוך מכריע לכאן או לכאן.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – בתחילה נקט קרא בלשון יחיד: "דבר אליך", "לא תשמע". אך לבסוף נקט בלשון רבים: כי מנסה ה' "אלוקיכם אתכם" "הישכם". כדי לרמז לנו, כי בזכות מה שאתה היחיד "לא תשמע" אל נביא שקר, מכריע אתה רבים – את כל העולם לזכות.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי דווקא מפני ש"את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" הנך גורם ממילא ש"אפס כי לא יהיה בך אביון". אך אם ח"ו תחטא, אתה בעצמך הגורם להכרעת כל העולם לכף חובה, אתה הגורם לעוני ולקללה בעולם.
ולפ"ז גם הקושיות ט', י' וי"א מתורצות – כוונת ר' עקיבא בתשובתו לטורנוספרופוס, ר"ל, כי מצות הצדקה אינה רק שמזכה את העשיר בברכה, אלא מכריעה את "כל העולם" לברכה ואף העני בכלל "כל העולם".
לכן דקדק ר"ע בלשונו באומרו: שנזכה "אנו" [ולא נקט שיזכה העשיר]. כי בנתינת הצדקה כל העולם זוכה לברכה, ולא רק העשיר הנדבן.
כעת מובן, כיצד "כל העולם מתמלא בחסד", כי בנתינת הצדקה גורם הנותן להטות את "כל העולם" לכף זכות-לברכה. כדרך כל מצווה או עבירה אשר משפיעות שפע ברכה על "כל העולם". כדרך יסוד "לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי וכו'".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5