——–
א. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה (ההגדה)
יש להבין, דמצינו כי ההבדל בין חמץ למצה, הינו תוספת רגע אחד על י"ח הרגעים של עשיית המצה. והדבר צ"ב!
ב. עוד צ"ב, דההבדל בין חמץ למצה הינו אף באותיות תיבותיהן. שב"מצה" נקט אות ה', ואילו "חמץ"- הינו חילוף ה-ה' ל-ח'. והדבר צ"ב!
ג. שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה (ההגדה)
יש להבין ביסוד איסור חמץ בפסח, מדוע שונה הוא ששיעורו פוסל בכלשהו, ואינו בטל ברוב, בשישים ואף באלף לא בטיל – כשאר איסורי התורה?
ד. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול וכו' (ההגדה)
יש לדקדק, מדוע כפלה ההגדה בלשונה בו' יתירים – "ואחד" "ואחד" דלא כדקדוק הראוי?
ה. עוד יש להבין, דמצינו, כי הבן החכם והבן הרשע שואלים את אותה שאלה, בשואלם: לשם מה עושים את כל סדר הפסח הזה?, מדוע א"כ, בשל שינוי דק של הבן הרשע אשר הוציא עצמו מן הכלל – נקרא הוא "רשע" "ואף אתה הקהה את שיניו וכו'"?
ו. שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שנאמר: ויאמר לאברהם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ההגדה)
איתא בסוטה (מו:) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר: "ויצו אליו פרעה אנשים וכו'" נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה, שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה".
ויש לתמוה, כיצד בזכות ד' פסיעות בלבד – מעשה קל כ"כ, זכה פרעה בשכר כ"כ גדול – לשעבד את עם ישראל ארבע מאות שנה?
ז. וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה (ההגדה)
איתא בנדרים (לב.) שמואל אמר: מפני מה נענש אברהם אבינו שנשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה שאמר "במה אדע".
ויש להבין, מדוע נענשו עם ישראל בסבל כ"כ גדול רק משום חטא קטן זה של אברהם אבינו?
ח. קדש, ורחץ וכו', מוציא מצה, מרור, כורך וכו' (סימני הסדר)
יש לידע, מדוע חייבים אנו לאכול ד' כזיתות מצה, כפי שאכלו אבותינו ביציאת מצרים. וכי לא מספיקה הרגשתנו כבני חורין להרגיש כאבותינו במצרים, מדוע צריכים אנו אף "לאכול" כאבותינו?
ט. עוד יש להבין, מדוע אף נקרא חג הפסח בלשון התורה "חג המצות", כאשר אכילת המצות קרתה רק בדרך אגב בעת יציאתנו לחירות, ואיננה אלא פרט צדדי בנס יציאת מצרים?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אהרון קוטלר בספרו משנת ר' אהרון (פר' שמות) בעניין המעט ממך רב אצלו. וז"ל – למדנו בזה דאף שהיה משה רבנו מוכן לנבואה ומתוקן להיות גואל ישראל. אכן, בנבואה הראשונה של הגאולה היה חסר עדיין השתדלות קלה מצידו, כמו ה' פסיעות לר' יוחנן או עיקום צוארו לר"ל. ואף שכבר נעשו על ידו ענינים גדולים כמ"ש וירא בסבלותם, וכל עניני שלימות, וכמו כן מסר נפשו לסכנה כשראה את המצרי מכה איש מאחיו, אכן חסרה עדיין נקודה קלה כזאת [שלא היתה ח"ו סקרנות, אלא בקשה לידע דרכי ומעשי ה'], ואילולי התנועה הזאת היתה הנבואה מעוכבת עכשיו. ויש ללמוד מזה לימוד גדול ונורא, כי אף אחרי יגיעות גדולות ונסיונות, עד כמה התרשלות קטנה עלולה להסיר טובה רוחנית גדולה, כמו נבואה.
ובאמת דברי חז"ל אלו מדוייקים בלשון הפסוק, דכתיב: "ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וגו'", ומסיים ע"ז: "וירא ה' כי סר לראות", אשר לכאורה מיותר הוא. אך אשמועינן כנ"ל, שאילולי שנצטער לידע – לא היה נגלה אליו, ואף שהמכוון בכל המראה היה הנבואה למשה רבינו, ונמצינו למדים כמה כוח ההתרשלות אפילו קלה, ומה יכולה ההתרשלות למנוע מהאדם.
וכן לענין תורה משלו חז"ל (שהש"ר א', ח'): "א"ר חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים, והיו מימיה צוננים ומתוקים וטובים, ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל, משיחא במשיחא, ודלה ממנה ושתה – התחילו הכל דולין ושותין.
כך מדבר לדבר, ממשל למשל, עמד שלמה על סודה של תורה וכו', והיינו דבתורה משלו לדולה מים עמוקים דצריך לקשור חוליא בחוליא שלשלת בשלשלת.
והרי אם תחסר חוליא אחת – הרי לא יגיע למים, וזוהי הסיבה שכל חוליא ונקודה קלה חשובה להגיע לתכלית. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה כל מצווה קטנה ולהפך כל עבירה קלה, משפיעים כ"כ לטוב ולרע. כי כל מצווה הינה חוליה נוספת בשלשלת הארוכה להגיע אל המים, ואף בחיסרון של חוליה אחת קטנה, אפשר שלא יגיע האדם אל המים החיים.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – יסוד החמץ ומצה באים ללמדנו, כי הפיכת המצה לחמץ יכולה להיות מכח חסרון בחוליית מצווה קטנה בלבד. ברגע אחד נוסף על י"ח רגעי הכנת המצה, יכולה המצה ליהפך לחמץ גמור.
בשינוי קל של הוספת קו זעיר בין גג ה-ה' לרגלה, אפשר כי הכל יהפך לחמץ ב-ח', כאשר כל התיבה תיהפך ותטמא. כי בחסרון חוליה אחת קטנה, אפשר שלא יגיע האדם אל המים החיים.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – שונה איסור חמץ בפסח משאר מצוות התורה, ששיעור החמץ פוסל בכלשהו, ואינו בטל ברוב, בשישים ואף באלף לא בטיל. ללמדנו את יסוד הפסח, כי כל פירור חמץ קטן, יכול לפסול קדירה שלימה – כל פרט קטן חשוב כ"כ, עד שבפירור עבירה קלה, ובחיסרון חוליה אחת קטנה, יכול האדם לקלקל את כל קדירת עבודת ה' שלו.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו', וכבר מצינו, כי הבן החכם והבן הרשע שואלים כמעט את אותה שאלה – לשם מה עושים את כל סדר הפסח הזה?, אך מ"מ בשל שינוי דק של הבן הרשע אשר הוציא עצמו מן הכלל – נקרא הוא "רשע". ללמדנו יסוד הפסח, כי כל פרט קטן משפיע, ובכוחו להופכו לרשע גמור רק מכח שינוי דק ביסודות השקפתו בעבודת ה'.
לזה, כפלה ההגדה בלשונה בווים יתירים, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. לרמז לנו, כי כל פרט קטן וכל בן "אחד", הינו בבחינת ו' מוסיף על עניין ראשון, בהיותו חוליה חשובה כ"כ, עד שאפשר כי בלעדיה לא יגיעו הבנים אל המים החיים – אל תכלית יעודם ורוחניותם.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – לימדנו רבי יהושע בן לוי: כי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר: "ויצו אליו פרעה אנשים וכו'" נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה, שנאמר: "ועבדום וענו אותם ארבע מאוד שנה". ללמדנו, עד כמה כל מעשה קטן חשוב כ"כ בעיני ה', ומהווה הוא חוליה חשובה להגיע אל התכלית.
אף הוסיף שמואל ללמדנו: כי נענש אברהם אבינו שנשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים, מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה שאמר "במה אדע". ללמדנו, כי כל מצווה הינה חוליה נוספת בשלשלת הארוכה להגיע אל המים, ואף בחיסרון של חוליה אחת קטנה, אפשר שלא יגיע האדם אל המים החיים. לזה לא עמדו זכויותיו של אברהם אבינו ע"ה להציל את בניו משעבוד מצרים מאתים ועשר שנים.
ולפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – חייבים אנו לאכול ד' כזיתות מצה, כפי שאכלו אבותינו מצות ביציאת מצרים. על אף שעיקר שמחת החג הינה על היותנו בני חורין, מ"מ רצתה התורה ללמדנו, כי כל פרט קטן מהוה חוליה חשובה במהות קיום מצוותינו. לכן נקרא חג הפסח בלשון התורה "חג המצות", ומקפידים אנו לאכול מצות כאבותינו על אף שאכילת המצות קרתה רק בדרך אגב בעת יציאתנו לחירות, למען השרישנו את יסוד חג הפסח, בדקדוקנו בכל פרט במצות זכירתנו את יציאתנו ממצרים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5