——–
א. ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול (יט.ב)
פירש רש"י – "אדומה תמימה"- שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה.
ויש להבין, מה העניין שמוכרחה התורה להיות פרה תמימה באדמימותה עד ששתי שערות שחורות פוסלות אותה, בנוסף לפסול ה"לא עלה עליה עול". הרי סוף סוף עדיין פרה זו הינה "פרה אדומה", ומיוחדת היא משאר הפרות. ומדוע פסלתה התורה מכח פגמים אלו מלהיות "פרה אדומה"?
ב. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים ותשת הדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וכו' (כ.יא-יב)
יש להבין, מדוע משום חטא קטן זה של חיסרון בקידוש ה', נענשו משה ואהרון בעונש כל כך חמור שלא להיכנס לארץ? (הכניסה המיוחלת, לה חיכו כל שנות הליכתם במדבר).
ג. עוד יש להבין, הרי סוף סוף נעשה קידוש ה' ביציאת המים לכל עדה וכו', וגם מראה סלע יבש אשר יוצאים ממנו מים הוי נס וקידוש ה' גדול. מדוע א"כ, נענשו משה ואהרון בעונש כל כך חמור, הרי נעשה סוף סוף קידוש ה' ממעשיהם?
ד. על כן יאמרו המשלים באו חשבון וכו' (כא.כז)
איתא בב"ב (עח:) – תניא, אמר ר' שמואל בר נחמני וכו': "המושלים" אלו המושלים ביצרם, "באו חשבון"- באו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.
מבואר, כי מזהירה התורה ומעוררת דווקא את הצדיקים -"המושלים ביצרם" לדקדק בקיום המצוות, ולא להפסיד אף לא מצווה קלה.
ויש לתמוה, הרי ישנם רשעים רבים הקודמים להזהירם בקיום התורה והמצוות, ומדוע בחרה התורה להזהיר את "המושלים ביצרם" דווקא?
ה. אל תירא אותו (כא.לד)
פירש רש"י – מפני שעשה דבר שהיה ניחא לאברהם.
וצ"ע, וכי זכות קטנה זו של עוג בעשותו דבר שהיה "ניחא" לאברהם, תעמוד לו לנצח את משה רבנו אשר מלא בזכויות. מדוע היה ירא משה שמא יפסיד לעוג הרשע?
ו. עוד יל"ע, הרי ה' הבטיח להכניס את בני ישראל לארץ, וכיצד יכול עוג לעכב את קיום ההבטחה?
ז. ועוד יל"ע, דאדרבה, לרעה חשב עוג [כמבואר ברש"י פר' לך לך (יד.יג)], ועוד שאצל גויים אף דבר טוב איננו נחשב למצווה כאשר אינם חושבים לשם מצווה (עי' ב"ב י:), ובודאי שבדבר רע כזה כגון לקנטר את ישראל אין חשוב מעשהו לעמוד במלחמתו נגד עם ישראל?
{וכל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בספרו דרש משה [על הפרשה] בעניין השפעת המעשים הטובים והרעים. ואל"ד – באמת, ידע משה שעוג לא יוכל לעכב כניסתם לארץ, אך ידע גם שכל מצוה תובעת שינתן שכר על עשייתה. אף כאן, סוף סוף נתקדש שם שמים על ידי פעולתו של עוג, ואף על פי שעל הכוונה הרעה שהיתה לו בפעולה זו – חייב להיענש, על הטוב שיצא ממנה – מגיע לו שכר.
יוצא איפוא שהמעשה של עוג צריך היה להיות נידון בשמים, והיה חשש שהשכר המגיע לו יהיה על חשבון ישראל. וכו'.
מכאן יש ללמוד שכשם שמעשה מצוה תובע שכר כך מעשה עבירה תובע את העונש. וכמו ששכר המצוה נתבע אפילו לאלה שלא עשו את המצוה בכוונה, אלא היא נתגלגלה על ידם, כך גם העונש נתבע אף לאלה שהחטא רק נתגלגל לידם. עכ"ד.
א"כ מבואר – כי כל מעשה קטן, אם מצווה קטנה או עבירה קטנה, הכל משפיע לזכות או לחובה. מפני שעצם מעשה המצווה תובע את שכרו, ועצם מעשה העבירה תובע את עונשו, כל מעשה קטן משפיע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – פרשת פרה אדומה באה ללמדנו, כי כל חטא קטן משפיע בעבודת ה', לכל חטא יש את תביעת העונש שלו, כ"פרה אדומה" אשר כל "שערה שחורה"- הקטנה ביותר, יכולה לפסול את הפרה מלהיות "פרה אדומה".
כל עול קטן אף שנעשה פעם אחת בלבד, באופן אקראי, פוסל את הפרה אדומה לגמרי, ואף ניכר המעשה שנעשית הפרה אז פוזלת. כן הוא בכל עבודת ה' – כל מעשה משפיע מצד עצם המעשה, התובע את תוצאת מעשהו לרעה או לטובה.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – נענשו משה ואהרון בעונש כל כך חמור – לא להיכנס לארץ ישראל. [אשר חיכו לה עוד מיציאת מצרים] רק משום שהמעיטו במעט מהקידוש ה' הגדול אשר היה צריך להיות, על אף שנעשה בסוף "קידוש ה'", נענשו משה ואהרון משום פגם קטן זה. ללמדנו, כי כל עבירה קטנה משפיעה, כי עצם מעשה החטא תובע את עונשו.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – רצתה התורה ללמדנו, עד כמה חשוב כל מעשה קטן, אם מצווה ואם עבירה, כל מעשה תובע את שכרו או חלילה את עונשו. דווקא "המושלים ביצרם"- הצדיקים המלאים כבר בזכויות רבות, "בואו חשבון"- צריכים לחשבן כל שכר מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה – משום שכל מעשה משפיע, אף החטא הקטן ביותר.
ולפ"ז גם הקושיות ה', ו' וז' מתורצות – היה משה ירא כ"כ מזכותו הקלה של עוג אשר סה"כ "עשה דבר שהיה ניחא לאברהם".
על אף שכוונת עוג היתה לרעה, על אף שאין זכותו נחשבת כמצווה ממש, ועל אף שישראל הובטחו כבר שיכנסו לארץ וזכות קטנה זו לא תעמוד כנגד הזכויות הרבות של משה וישראל.
ידע משה כי כל מעשה קטן חשוב כל כך בעיני ה', ואף מעשה טוב קטן ביותר, עצם המעשה תובע את שכרו. ידע משה כי יש לירא מכל זכות קטנה, משום שכל מעשה משפיע. לכן היה משה ירא, שמא זכותו של עוג תעמוד לו במאומה נגד ישראל, לכן היה מוכרח את הבטחת הקב"ה "אל תירא אותו".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5