——–
א. וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (ו.ב)
איתא בשמות רבה – א"ל הקב"ה למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי לאברהם ליצחק וליעקב בקל ש-די ולא הודעתי להם כי שמי ה' כשם שהודעתי לך, ולא הרהרו אחר מידותי וכו'… ואתה תחילת שליחותי אמרת לי מה שמי, ולבסוף אמרת: ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה וכו'.
הקשה הגר"י ניימן: מה פשר התביעה שנתבע כאן משה רבנו, בהתאוננו לפני הקב"ה על שיעבוד עמו וקושיים הגדול. הרי כמנהיג נאמן לעמו אסור היה לו לדום, בעת שהם נאנקים וכורעים תחת נטל צרותיהם וייסוריהם. ומדוע בכל זאת תבעו ה'?
ב. עוד יש להבין – הרי מה שהאבות לא הרהרו אחר מידות ה', היה זה מפני שנגע הדבר לחייהם הפרטיים – דברים שאינם נוגעים לעם שלם, ואילו הכא מה שכביכול הרהר משה על מידותיו של הקב"ה, היה זה מכח צערו הגדול על עם שלם וגדול, ולא על דברים פחות גדולים כחיפוש אחר מקום קבורה, בקשת שתיית מים או בקשת נטיית אוהל, כפי שהיה באבות אשר שם היה הדבר סבל פרטי ואישי, שאינו תלוי בסבלו של עם שלם?
ג. עוד יל"ע, מאי שנא תביעתו הכא בשעבוד מצרים שנתבע על דבריו, מחטא העגל אשר אף שם התאונן באומרו: "למה יחרה אפך"- ושם לא התרעם עליו הקב"ה?
ד. וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (ו.ב)
יש לדקדק, מהו דנקט קרא דווקא בשם "אלקים" תחילה? ושם הוי-ה לבסוף?
ה. עוד יש להבין, מה רצה הקב"ה לומר בקרא זה, הרי פשוט שה' הוא האלקים?
ו. עוד יש לדקדק, הרי "וידבר" היא לשון קשה, "ואלקים"- זו מידת הדין הקשה. מדוע א"כ נקט קרא לבסוף: "אני ה'"- שזו מידת הרחמים, מהו פשר שינוי הפסוק בלשונו?
ז. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכר וכו' (ו.ה)
יש להבין, הרי הקב"ה הוא טוב, וכל מעשיו הם רק להיטיב. כיצד א"כ, סיבב את עינוי בני ישראל בשעבודם תחת יד מצרים?
ח. לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה וכו' (ו.ו)
יש לדקדק, מה שייכות ישנה בין מה ש"אני ה'" להמשך קרא – שלכן "והוצאתי והצלתי וגאלתי" אתכם משעבוד מצרים?
ט. ויאמר אליו אני ה' וכו'. לכן אמור לבני ישראל אני ה' וכו'. וידעתם כי אני ה' וכו'. ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' וכו' (ו.ב-ח)
יש לדקדק, אמאי כפל קרא שוב ושוב תיבות: "אני ה'"?
י. ולקחתי אתכם לי לעם וכו'. והבאתי אתכם אל הארץ וכו' (ו.ז-ח)
יש לידע, מה העניין שכעת כשמבשר ה' למשה את בשורת גאולת מצרים, מבשר ה' למשה אף את עניין לקיחתו אותם לעם והבאתם אל הארץ?
יא. ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים (ט.יט-כ)
צ"ע, הרי אם רצה הקב"ה להעניש את מצרים, מדוע התנה את מכתו כי "הירא אשר יניס מקנהו" לביתו לא יענש, הרי כולם צריכים היו להיענש ללא שום חילוק בין האחד לרעהו?
יב. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים וכו' (ט.כד)
פירש רש"י – "מתלקחת בתוך הברד"- נס בתוך נס, האש והברד מעורבין, והברד מים הוא וכו'.
ויש להבין בשורש מכת ברד, מה העניין שהמכה היתה דווקא בצורה זו – שהאש והברד מעורבין זה בזה?
יג. עוד יל"ע, הרי אם המכה היתה ברד ואש מעורבים יחד, מדוע קראו המכה ע"ש "הברד" בלבד וכלשון הפסוק "ויך הברד וכו'"?
יד. והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעול והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה (ט.לא-לב)
יש להבין – מדוע השאיר הקב"ה למצרים את החיטה והכוסמת ולא הענישם לגמרי בכילוי כל תבואתם?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"י ניימן בספרו דרכי מוסר בעניין הנהגת השי"ת עם ברואיו. וז"ל – ונראה לומר, שהטענה על משה לא היתה על שצעק על צרת עמו מתוך מרירות הלב – אלא על הביטוי: "למה הרעותה לעם הזה"? אמר לו הקב"ה אתה מהרהר אחר מידותי, כי במידות של הקב"ה אין רע, כל מה דעביד רחמנא – לטב הוא עביד.
כשצעק להקב"ה למה יחרה אפך בעמך? לא התרעם הקב"ה, כי הצדיק צריך לצעוק ולבטל את הגזירות, אבל מה שאתה אומר "למה הרעותה", שעשיתי רע, בזה אתה מהרהר אחר מידותי.
האבות הבינו כי כל מה דעביד רחמנא – לטב הוא עביד, ואתה מהרהר אחר מידותי שאני עושה רע, "וידבר אלקים אל משה"- ז"א המידת הדין, "ויאמר אליו אני ה'"- מידת הדין היא רחמים. וכו'
ואני מוסיף ע"ז כי ממכירת יוסף, ומפ' בהעלותך למדנו, כשהקב"ה נותן לאדם יסורים הוא מראה לו שהיסורים הם טובים לו, והיסורים הם ממידת הרחמים. מפני שהקב"ה אוהב אותו – כי באותו הזמן הוא מראה לו שהוא דואג גם על דבר קטן שלא יריח ריח רע, ושלא יהיה לו טרחה באסיפתן, מפני שהצער הזה לא נחוץ לו למרק עונותיו, וזה עדות על כל יסורין שהם ממידת הרחמים. כי הוא רואה שהקב"ה לא הסיר ממנו את טובו.
וכן רואים בכל צרות הכלל שהקב"ה עושה, באותו הזמן עושה הרבה טובות בכדי שנבין שהכל הוא מצד הטוב והרחמים. עכ"ל.
וכידוע, כי כל תכלית בריאת העולם הינה מפני שהקב"ה הוא טוב ומדרך הטוב להיטיב עם אחרים, לכן בודאי אין רע מלפני ה'.
א"כ מבואר – כי בכל מידותיו של הקב"ה אין שום רע כלל, כי כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א'. ב' וג' מתורצות – התביעה אשר נתבע כאן משה רבנו, בהתאוננו לפני הקב"ה על שיעבוד עמו וקושיים הגדול, לא היתה על צעקתו על צרת עמו, אלא על הביטוי "למה הרעותה לעם הזה". כי נחשב היה כמהרהר אחר מידותיו של ה', כי במידותיו של הקב"ה אין רע, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.
בשונה מן האבות שלא הרהרו אחר מידותיו של ה', בהבינם כי כל מה דעביד רחמנא – לטב הוא עביד.
וזהו השוני ממעשה העגל, אשר שם לא אמר "למה הרעותה" ולא התבטא שכביכול יש "רע" במידותיו של הקב"ה, באומרו רק "למה יחרה אפך בעמך", בזה לא התרעם כלל על מידות ה' ועשה את תפקידו נאמנה כמנהיג העם לבקש עליהם רחמים.
לפ"ז גם הקושיות ד'. ה'. ו'. ח' וט' מתורצות – רימז לנו הפסוק כי אין רע מלפני ה' יתברך בדקדוק לשונו: "וידבר"- זוהי לשון קשה, "אלקים"- זוהי מידת הדין, לרמז לנו, כי אף כאשר נותן ה' למראית עינינו יסורים וגזירות קשות על האדם, יש לדעת כי אין רע מלפני ה'.
לזה המשיך קרא באומרו: "ויאמר"- לשון רכה, "אני ה'"- מידת הרחמים, ואף חוזר הפסוק שוב ושוב "אני ה'". ללמדנו, כי מתחת לכל מראה עינינו אשר רואות כי עושה ה' רע עם ברואיו, יש לדעת כי הקב"ה הוא "אני-ה'"- מידת הרחמים, ובכל מידת הדין תמיד ישנה את מידת הרחמים הנחבאת מתחת למידת הדין אשר תתגלה לבסוף במלא פארה והדרה, כי הרי אין רע מלפני ה'.
לפ"ז גם הקושיות ז' וי' מתורצות – כל מה שעושה ה' הכל לטובה, וגם שעבוד מצרים היה רק לטובת עם ישראל.
לזה המשיך הפסוק ואמר: "לכן אמור וכו' לקחתי אתכם לי לעם וכו' והבאתי אתכם אל הארץ וכו'"- כל שעבודם של עם ישראל היה רק לטובתם למען העניק להם אמונה בה' על ידי האותות והמופתים לחשלם ולעצבם להיות עבדי ה' – עם ה', ועד להבאתם לארץ המובטחת.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – אין רצון ה' להעניש את מצרים ולעשות להם רע, הכל נעשה לטובתם למען יאמינו בה' וישובו מדרכם הרעה למען ישלחו את עמו מארצם. לכן הירא את דבר ה' אשר הניס צאנו ומקנהו, לא היה עניין להענישו סתם ולעשות לו רע, כי הרי אין רע מלפני ה'.
לפ"ז גם הקושיות י"ב וי"ג מתורצות – מכת ברד אשר היתה מכח עירוב אש ומים יחד. באה ללמדנו, כפי שידוע כי "אש" זוהי מידת הדין, "ומים" זו מידת הרחמים. רמזה לנו מכת ברד שבכל מכה שכביכול נראה שהקב"ה מכה, מעניש ונותן יסורים על האדם, ונראה שהקב"ה שופט במידת הדין -"אש". נדע שבכל דין מעורבים תמיד "מים"- רחמים, ובכל מכה הקב"ה עושה הכל לטובה, כי אין רע מלפניו.
לכן נקראה המכה דווקא בשם "ברד" ע"ש ה"מים", ולא ע"ש ה"אש". לרמז, כי כל תכלית מכות ה' יתברך, אינן למען עשות רע עם ברואיו, אלא להפך, שופט ה' את ברואיו במידת הרחמים -"מים", כי אין רע מלפני ה' וכל שם המכה הוא רחמים בלבד.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ד מתורצת – אין רצון ה' לעשות רע למצרים, אלא הכל היה לטובתם למען החזירם למוטב. לכן הכם ה' בתחילה רק חלקית – בהשאירו להם החיטה והכוסמת, ולא הכם יתר על המידה, כי אין רע מלפני ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5