——–
א. לכו אל ארצכם כי מאן ה' לתתי להלך עמכם (כב.יג)
פירש רש"י – אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו, שרוחו גבוהה, ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום, אלא בלשון גסות. לפיכך, ויוסף עוד בלק.
ויש להבין, הרי כעת, יגרום בלעם לעצמו בושה גדולה, שהרי כעת ישלח אליו בלק שרים נכבדים יותר ואף אז לא יוכל לילך עימהם. וצ"ב, מה חשב בלעם להרוויח ברוחו הגבוהה באי אמירתו את האמת?
ב. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך (כב.כט)
פירש רש"י – "התעללת"- כתרגומו, לשון גנאי ובזיון.
ויש לתמוה, כיצד היה מסוגל בלעם להרוג את בהמתו רק משום שביזתה אותו, הרי יכל הוא למוכרה וכדו' ובכך לא יפסיד לשווא את ממונו?
ג. עוד יש להבין, הרי כעת יתבזה הוא יותר – בראיית שרי מואב החשובים כיצד מאבד הוא את עשתונותיו והורג את בהמתו אשר רכב עליה – רק מפני שמהלכת היא לצדדי הדרך ומבזה אותו?
ד. עוד יל"ע, הרי אם היה הורג את האתון, היה צריך בלעם להלך ברגליו כל הדרך עד לבלק – בבזיון גדול עוד יותר?
ה. ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלקים וקבותו לי משם (כג.כז)
יש להבין, כיצד המשיך בלעם שוב ושוב לילך אחר בלק לנסות לקלל את ישראל, הרי ידע כי לא יצליח לקלל את עם ישראל כפי שאמר לו ה' יתברך?
ו. ויבא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם את איש ישראל וכו' (כה.ח)
צ"ע, כיצד זמרי בן סלוא, אשר היה בנו של שמעון, נשיא שבט ובעת זקנותו [שהיה בן מאתיים וחמישים שנה בעת המעשה (סנהדרין פב:, ומהרש"א)], הגיע עד לשפלות זו, לחטוא ולהחטיא את ישראל במעשה כזבי בת צור?
ז. עוד צריך להבין, כיצד היה מסוגל זימרי להשפיל עצמו כל כך, הרי גם אם איננו ירא ה', הינו נשיא שבט שמעון, ומפאת כבודו לא היה לו להשפיל עצמו לחטוא חטא כל כך שפל בריש גלי (כדאיתא בסנהדרין שם) בכזבי בת צור הנכריה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר פב) בעניין שפלות הגאוותן. וז"ל – והרי ירבעם בן נבט אף הוא איבד את חייו הנצחיים בגלל הרדיפה אחר הכבוד, והרי אין לך טירוף הדעת גדול מזה, הקב"ה אומר לו "חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן", וא"כ בהישג ידו המצב הנפלא ביותר בבריאה, ומשמע שהיה ירבעם ראוי והגון לכך, והוא בשל חשבון של "מי בראש" מסרב ואומר: "אי הכי לא בעינא", מוטב לו לרדת לבאר שחת מלראות את עצמו פחות מזולתו, וכמו שכתב המסילת ישרים.
והנה מהלשון "אני ואתה ובן ישי" משמע שיהיה ירבעם בראש, וא"כ מה שאל "מי בראש". אלא שמרוב להיטותו לכבוד לא היה לו די בזה, אלא היה חפץ לשמוע באוזניו מפורש כי הוא יהיה בראש, וזו היתה שאלתו "מי בראש". ועל ידי שאלה זו נתקטן ירבעם כי "הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו", והשיב לו הקב"ה: "בן ישי בראש", ומתוך כך הגיע לידי טירוף הדעת ואמר: "אי הכי לא בעינא".
ואמנם מעשים בכל יום שמאבד אדם טובה הרבה בגלל ה"כבוד", והוא המפסיד העיקרי לבן הישיבה וכו'.
וכן אנו מוצאים אצל זמרי בן סלוא, שהיה בנו של שמעון, והיה בן מאתיים וחמישים שנה באותו מעשה (סנהדרין פב ב. ומהרש"א), והיה נשיא שבט שמעון, ותימה רבה היא היאך הגיע לידי כך. אלא כך היתה השתלשלות המעשה (שם א): "הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הם דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק, מה עשה, הלך וקיבץ כ"ד אלף מישראל והלך אצל כזבי וכו'".
כאן גילו לנו חז"ל איך נתגלגלו הדברים, ואיך מגיע לידי כך זקן מופלג ונשיא שבט בישראל. "אמרו לו, הם דנים דיני נפשות ואתה יושב ושותק", "הם" כלומר הם הצעירים והנערים הללו אשר הינם כאין וכאפס לעומתך -"דנין דיני נפשות"- חיי אדם נתונים בידם לשבט או לחסד, ואתה! הזקן והישיש אשר כמה הרפתקאות עברו עליך במצרים ועל הים ובמעמד הר סיני וכו', "יושב ושותק", אתה הנשיא בנו של שמעון בן יעקב, אין איש שואל אותך מה לעשות ואיך לעשות, לך אין רשות הדבור, "מה עשה, הלך אצל כזבי וכו'".
כאן אנו רואים מהלך העניינים מה גרם לזמרי לעשות כך, ומהו הכח המניע זקן מופלג כמותו להתדרדר עד לדיוטא התחתונה – הכבוד. כיון שפגעו בנקודת הכבוד שבו, נתקומם ומרד בכל קודש.
(וכמו"כ מצאנו אצל בר קמצא (גיטין נו ע"א), שנעשה רודף, וגרם לחורבן בית המקדש והכל בגלל פגיעה שפגעו בכבודו. כזה הוא האדם – בגלל פגיעה של "משהו" בכבודו הרי הוא יורד מדעתו לגמרי). עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה שפל הוא בעל הגאווה, הרודף אחר הכבוד בכל מחיר, אף במחיר שפלותו באחריתו. לא זו בלבד אלא שאף במצבו השפל, ממשיך בעל הגאווה להוסיף ברוחו הגבוהה, ולהתגאות על סובביו. אך הקב"ה משפיל גאים עדי ארץ, ומתוך רדיפתו ובקשתו לכבוד, משפילו הקב"ה ושובר גאותו, כי כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – לימדונו חז"ל באבות (ה.ט) כי היה בלעם בעל רוח גבוהה, הרודף אחר הכבוד. את רדיפתו אחר הכבוד גילה לנו בלעם בסירובו לומר לשרי מואב, כי איננו יכול לקלל את ישראל מפני שאין רצון ה' בכך. אלא ניסה הוא לתרץ דבריו בבקשת כבוד נוספת, בבקשו ליווי שרים גדולים וחשובים עוד יותר.
ככל בעל גאווה הכבוד ברח אף מבלעם, ע"י שהגיעו שרים נכבדים יותר. אז, היתה שפלותו גדולה עוד יותר, כאשר לא הצליח לקלל לבסוף, כי כל הרודף אחר הכבוד – הכבוד בורח ממנו.
לפ"ז גם הקושיות ב', ג' וד' מתורצות – אף היה מסוגל בלעם להרוג את בהמתו -"לו היה חרב בידי", רק מפני שביזתה אותו באי הליכתה כראוי.
כדרך בעל הגאווה אשר גאוותו מובילתו לידי שפלותו, היה מסוגל בלעם מתוך גאוותו – להרוג בהמתו, להפסיד ממונו לריק, לבזות עצמו בפני שרי מואב, ואף להטריח ולהשפיל עצמו לילך ברגליו אל בלק – רק מפני שפגעה האתון בכבודו. כזה הוא בעל הגאווה הרודף אחר הכבוד עד שמתוך מעשי רדיפת הכבוד, הכבוד ממילא בורח ממנו.
וכפי שמבואר ברש"י (כב.כט) – כי גנות גדולה היתה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרוג אומה שלימה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זיין – כי כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו.
אף רצונו להכות האתון [מתוך גאוותו], הובילתו גאוותו לידי פתיחת האתון את פיה, תוך אמירתה לו כל אשר עשתה בשבילו ביום ובלילה – השפלה המוכרחה להגיע לבעל הגאווה הרודף אחר הכבוד, בהיות הכבוד בורח ממנו.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מכח היות בלעם בעל גאווה, לא יכל הוא להשפיל את עצמו ולומר לבלק כי איננו יכול לקלל ולוותר על בקשתו לקלל את ישראל. כתוצאה מבקשתו לכבוד, הושפל בלעם שוב ושוב בכך שלא הועילו טרחותיו לקלל את ישראל.
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – מסביר הגר"ח שמואלביץ [כמבואר לעיל]: כי מכח בקשת זימרי לכבוד, ברח הכבוד ממנו. עד שרק בגלל פגיעה מועטה בכבודו – שלא דן עם משה ואהרון בדיני נפשות. הלך והשפיל עצמו עד לדיוטא תחתונה, בחטאו בעת זקנותו (כאשר כמעט נטול הוא מתאוות העריות), בעודו נשיא שבט שמעון, במעשה שפל זה בכזבי בת צור.
בכך הפסיד את כל כבודו ומעמדו. כי כל הרודף אחר הכבוד מתוך מעשיו משפיל הוא את עצמו, וכל כבודו בורח ממנו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5