——–
א. ויאמר ה' אל משה אמור אל הכוהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו (כא.א)
פירש רש"י – "אמור ואמרת"- להזהיר גדולים על הקטנים.
ויש להבין, מה הכוונה "להזהיר גדולים על הקטנים". וכי צריכים "הגדולים" זהירות יתר, הרי אנשים גדולים וצדיקים הם, ומה צורך ישנו באזהרתם על הקטנים?
ב. לא יטמא בעל בעמיו להחלו (כא.ד)
איתא בתרגום אונקלוס – לא יסתאב רבא בעמיה לאחלותיה.
ומצינו, כי "בעל בעמיו" היינו, הכהן הגדול. וכפי שתרגם להלן (פס' י'): "והכהן הגדול מאחיו"- "וכהנא דאתרבא מאחוהי".
ויל"ע, מדוע ציוותה התורה דווקא את הכהן הגדול ש"לא יטמא". במה נתייחד הוא יותר משאר אחיו הכוהנים, הלא לעניין עצם איסור הטומאה, אין הבדל בין כהן גדול לכהן הדיוט?
ג. קדושים יהיו לאלקיהם ולא יחללו שם אלקיהם (כא.ו)
יש להבין, לאחר שכבר אמר הכתוב "קדושים יהיו" והיינו, קדושים יותר מכל ישראל. כיצד אמר אחר כך: "ולא יחללו שם אלקיהם" אשר הינה המדרגה הגרועה ביותר?
ד. וקידשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב (כא.ח)
מבואר, כי דווקא מפני ש"מקריב את לחם אלוקיך" לכן "וקידשתו".
ולכאורה יש להבין, מה שייכות ישנה בין האי להאי?
ה. וקידשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם (כא.ח)
יש לדקדק, מדוע ייתר וכפל קרא תיבות "וקדשתו", "קדוש יהיה לך", "כי קדוש", "מקדשכם"?
ו. נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני ה' (כב.ח)
משמעות קרא הכא, דציווי איסור אכילת נבלה וטרפה קאי אכהן לבל יטמא.
ויש להבין, מדוע צריך עוד לאו מיוחד לכהן להזהירו לבל יאכל נבלה וטריפה. הרי כבר נצטווה על כך בלאו הכללי האוסר על כל אחד מישראל לאכול נבלה וטרפה?
ז. עוד יש לתמוה, וכי חשוד הוא הכהן יותר משאר אינשי באכילת נבילות וטריפות, שהוכרחה התורה לייחד לו לאו מיוחד לכך?
ח. וספרתם לכם ממחרת השבת (כג.טו)
איתא בקהלת רבה (יא.ה) – י"ב אלף זוגות תלמידים היו לרבי עקיבא, וכולם מתו בין פסח לעצרת. עד שלקח שבעה תלמידים חדשים ואמר להם: הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עינם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד מלאו כל הארץ תורה.
ויש לידע, כיצד חטאו תלמידי ר' עקיבא הצדיקים בכך "שהיתה עינם צרה בתורה זה לזה" עד שנתחייבו משום כך במיתה החמורה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר צא] בעניין כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וז"ל – וזו היא פעולתו של היצה"ר במה שמתגרה יותר בתלמידי חכמים, שמחליש הוא את כח שכלם ומגביר בהם את דמיונם יותר משעושה לשאר בני אדם, ולכן באותו מעשה עצמו יתכן כי הנסיון שבו לא יהיה שוה לכולם, ויהיה נקל לאחד וקשה לאחר.
ואמרו חז"ל (סוכה נ"ב, א'): לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכים ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה". יעו"ש.
ולהאמור הדברים הם כפשוטם, כי באותו נסיון עצמו יצרם של הצדיקים גדול הוא משל הרשעים, ולכך לצדיקים נראה יצרם כהר גבוה, כי יצרם גדול הוא, ולרשעים הוא נראה בדמות חוט השערה, כי אין יצרם גדול כמו לצדיקים, וכאמור: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
ונראה שהטעם שהיצה"ר מתגרה בתלמידי חכמים ביותר הוא, כי אם יצליח להכשיל את הת"ח ואף בדבר פעוט, יצא היצר נשכר מזה לאין שיעור, כי מהותו של תלמיד חכם שגדור הוא, ואם אך עלה בידי היצר לפרוץ את הגדר, אזי שינה בזה את כל מהותו של הת"ח, כי שוב אינו גדור, ויהיה בכחו להכשילו שוב ושוב בנקל, כי נפרצה הגדר המונעת בעדו לעשות כל שיחפוץ.
ואילו אם הצליח היצר להכשיל אדם פשוט שבלאו הכי אינו גדור, כי אז לא עלה בידו אלא כשלון זה בלבד, ולכך משתדל הוא עם הת"ח ביותר. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו – ולכן נסיון הת"ח גדול כ"כ, בכל פרט הקטן ביותר, כי מנסה היצר להכשילו בכל דרך, ולפרוץ את גדר הת"ח, למען הכשילו שוב שוב בנקל.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – כוונת הרש"י ללמדנו, כי צריך להזהיר את "הגדולים"- אלו בני התורה והת"ח העוסקים בתורה הקדושה, שיזהרו "על הקטנים"- אף על הדברים הקטנים. כי נסיון הת"ח גדול כ"כ, בכל פרט הקטן ביותר, כי מנסה היצר להכשילו בכל דרך, בכדי לפרוץ את גדר הת"ח, למען הכשילו שוב שוב בנקל. לכן מוכרחים "הגדולים" להיזהר אף על עניינים "קטנים" בעבודת ה', למען לא יביאם יצרם בתחבולותיו, לידי "לנפש לא יטמא בעמיו".
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – לימדנו קרא, כי דווקא הכהן הגדול מוכרח ליזהר ש"לא יטמא בעל בעמיו להחלו", כי ככל שהאדם יותר גדול מחבירו, כן צריך הוא שמירה ודקדוק יתר בכל מעשיו – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – עניין קיצוניות הדברים, ש"מקדושים יהיו" ירד קרא לידי המדרגה הגרועה ביותר של "ולא יחללו", מלמדנו, כי דווקא מפני שהינו "קדוש" יותר, קרוב הוא ל"ולא תחללו"- להגיע לחטוא לפני ה', כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – רצה הפסוק ללמדנו, כי דווקא מפני ש"את לחם אלקיך הוא מקריב". "וקדוש" הוא, צריך הוא להיזהר ש"וקידשתו".
אף הוסיף הפסוק וכפל תיבות "וקדשתו", "קדוש יהיה לך", "כי קדוש", "מקדשכם" וכו'. להזהיר הבן תורה לנהוג בקדושה יתירה, למען לא יפול ברשת יצרו אשר חפץ כ"כ להחטיאו יותר משאר הבריות.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – פעולתו של היצה"ר במה שמתגרה יותר בתלמידי חכמים, הינה בהחלישו את כח שכלם בהגבירו בהם את דמיונם יותר משעושה לשאר בני אדם. לכן ממילא, באותו מעשה עצמו יתכן כי הנסיון שבו לא יהיה שוה לכולם, ויהיה נקל לאחד וקשה לאחר.
לכן נצטווה הכהן בציווי נוסף, לבל יאכל נבלות וטרפות, על אף שפשוט ורחוק איסור זה משאר בני האדם. כי לגבי הקרובים אל ה', אף חטא רחוק זה מהווה נסיון גדול – כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אף אם לאדם הפשוט תמוה כיצד צדיקים וקדושים כתלמידי ר' עקיבא "היתה עינם צרה בתורה זה לזה", אין זה אלא מפני שאין ראוי הוא שיתגרה בו יצרו, באי הבינו מהו הנסיון הכ"כ גדול אשר נפלו בו צדיקים וקדושים אלו.
אך לגבי תלמידי רבי עקיבא הצדיקים, נחשב הדבר לנסיון גדול כ"כ, מחמת יצרם הגדול אשר ניסה בכל כוחו להכשילם, בכדי לפרוץ את גדר הת"ח, למען הכשילם שוב שוב בנקל, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5