——–
א. במדבר סיני באוהל מועד באחד לחדש וכו' (א.א)
פירש רש"י – מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה וכו'.
ויש להבין, הרי לא כולם חביבים לפני ה', איזו חיבה א"כ שייכת בהם ש"מונה אותם כל שעה"?
ב. וידבר ה' אל משה במדבר סיני (א.א)
איתא במדרש רבה (א.ב) בא הקדוש ברוך הוא לים ברח מלפניו שנאמר: "הים ראה וינוס", וכן "ההרים רקדו כאילים", בא במדבר – קדמה אותו וקילסה אותו, אמר: זו העיר טובה לי מכל המדינות, בו אני בונה בית ודר בתוכו, התחילו שמחים שהקב"ה דר בתוכן שנאמר: (ישעיה לה.א) "ישושום מדבר וציה".
ויש להבין, הרי מה שהים וההרים ברחו מלפני ה' היה מפני פחדם ומוראם ממנו, א"כ במה היה עדיף המדבר שקדמתו, שבו בנה הקב"ה בית ודר בו?
ג. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם (א.ב)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא תיבת "כל" דמיותרת היא, הרי פשוט כי המצווה היא על כולם?
ד. עוד יש לדקדק, מדוע הוסיף תיבות "לבית אבותם", מספיק מה שנקט "למשפחותם" וממילא הוי "לבית אבותם"?
ה. תולדתם למשפחתם לבית אבתם במספר שמות לגלגלתם כל זכר וכו'. פקדיהם למטה ראובן וכו' (א.כ-כא)
יל"ע, מדוע היה צורך לספור כל שבט ושבט למשפחתו ולבית אבותיו. מדוע לא נספרו כולם ביחד, והתורה היתה מקצרת ואומרת את המניין של כל ישראל יחד. דצ"ב מה צורך ישנו בכל אריכות התורה?
ו. ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות וכו' (ב.יז)
מבואר, כי אוהל מועד והמשכן היו באמצע המחנה כשכל עם ישראל שוהים במרחק שווה מאוהל מועד.
ויש להבין מה העניין שסדר החניות היה דווקא כך?
ז. וכסו את ארון העדות וכו'. ושמו בדיו (ד.ה-ו)
איתא בסוטה (לה.) נושא היה הארון את נושאיו.
ויש להבין, דא"כ מה צורך ישנו בבדי הארון כאשר הארון בכלל נושא את נושאיו, מדוע היה צריך נס מיוחד זה ש"נשא הארון את נושאיו"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 207) בעניין מעלת השאיפה. וז"ל – אך גם אנו בדרגותינו השפלות חייבים ללמוד בשביל עבודתנו ממה שגילו לנו חז"ל, אם אין אנו רואים פירות בעבודתנו, ואין החיזוקים שלנו מחזיקים מעמד, ולהתעוררות שלנו אין תוצאות נאותות בפועל, אל ישלה אותנו היצר הרע כאילו החיסרון ביכולת ובכח שלנו.
אלא נדע שלא זו הסבה! השואף אל הטוב בכל כחו, יסבור שיש בידו היכולת להגיע אליו, וממילא יתחזק ויתאמץ, ובסופו של דבר יתקן את עצמו ויעלה במעלות התורה והיראה.
מאידך גיסא, המרגיש כאילו אין בידו היכולת, עליו לדעת שחסר באמיתת שאיפתו, ומחובתו לחזק את שאיפתו ודבקותו אל המעלה ההיא בלמוד המוסר ובתפילה לעזר ה'.
כשתיהפך השאיפה הטובה לקנין אמיתי בנפשו, אז ירגיש כי גם היכולת בידו, ועלה יעלה, ויצליח להוציא את שאיפתו הטהורה לפועל, בעזרת ה' יתברך. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי כל השואף שאיפה אמיתית להצליח, יזכה בודאי לעלות ולהצליח. כל אחד יכול להתעלות להיות גדול הדור, ובלבד שתהיה לו שאיפה אמיתית לכך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – כל ישראל חביבין לפני ה' יתברך. כי בכל אחד מישראל באשר הוא, בכוחו לצאת ת"ח גדול ומאיר בתורה בישראל. "כל אחד יכול" ולכן כולם חביבים לפני ה'. בכל אחד טמונה מרגלית יקרה, רק צריך הוא ללטשה אם יותר ואם פחות, כל אחד באשר הוא, כי אם ישאף באמת – ודאי יצליח.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – דווקא המדבר נבחר שהקב"ה בנה ביתו ודר בתוכו. מפני שרק המדבר האמין בעצמו כי מסוגל הוא לקדם ולקלס את הקב"ה.
רצה הקב"ה ללמדנו לדורות, כי רק מי שיהיה בו ביטחון עצמי ושאיפה, בהאמינו כי מסוגל הוא לזכות בשפע רוחני, דווקא בו משרה הקב"ה שכינתו – כ"מדבר" אשר היה היחיד אשר האמין כי מסוגל הוא לקדם ולקלס את הבורא יתברך.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – רצתה התורה לרמז לנו את יסוד השאיפה לגדלות, דאמר קרא: "שאו את ראש"- כל אחד יכול להינשא ולהתעלות להיות בבחינת "ראש"- גדול הדור, ת"ח גדול. "כל עדת בני ישראל"- "כל"- אחד מעם ישראל יכול לצאת ת"ח גדול.
כ"כ, "למשפחותם לבית אבותם"- לא משנה מאיזו משפחה או בית אב הינו מיוחס, כי כל אחד יכול לצאת ת"ח גדול – להיות גדול הדור, ובלבד שישאף שאיפה אמיתית לגדלות.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – דקדקה התורה למנות בפרוטרוט את עם ישראל שבט שבט למשפחותיו ולבית אבותיו, ולא אמרה את מניינם הכולל בלבד. כדי ללמדנו, כי כולם חביבים לפניו, מנויים שווה בשווה כל אחד בנפרד.
עד כמה חשוב הוא כל אחד לפני הקב"ה, כי כל אחד יכול לצאת תלמיד חכם גדול ובלבד שישאף שאיפה אמיתית לגדלות, בכל אחד טמונה מרגלית יקרה רק צריך הוא לשאוף להגיע אליה. אז ודאי שיצליח.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – סידרה התורה את סדר החניות כאשר כולם חונים במרחק שווה לאוהל מועד אשר בתוכו שוכן ארון העדות. כדי ללמדנו, כי כל אחד יכול ומסוגל לצאת תלמיד חכם גדול – להיות דבוק בתורה הקדושה. ובלבד שישאף שאיפה אמיתית לכך, כל אחד יכול באשר הוא.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – סיבב ה' שלא יהיה אף אחד ספציפי הנושא את הארון-התורה. גם מי שנושאו איננו נושאו בפועל, שהרי הארון נושא את נושאיו. אלא מכח רצונו ושאיפתו האמיתית לשאת את הארון, נושא אותו הארון לבד – בנס.
כן הוא גם כן בלימוד התורה, אם ישאף האדם לשאת את התורה שאיפה אמיתית לצאת תלמיד חכם גדול, ודאי יצליח הצלחה גדולה וניסית, עד שהארון עצמו ישאהו ויגדלהו לרוממו במעלות התורה והיראה, שהרי כל אחד יכול, ובלבד שישאף שאיפה אמיתית לכך.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5