——–
א. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו וכו' (ט.יח)
יש לבאר כוונת הפסוק! מדוע כפל לומר "על פי ה'" תרי זימני?
ב. ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך וכו' (י.לב)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ג. ויהי בנסוע הארון (י.לב)
איתא בתוס' שם בתוס' מדרש ילמדנו – ת"ר ויהי בנסע הארון ויאמר משה, וכו'. וא"ר חמא בר חנינא: שסרו מאחרי ה' (שבת קט"ו), שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים כתינוק הבורח מבית הספר והולך לו. כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים, לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. אמר הקב"ה: לא נסמוך פורענות לפורענות אלא נפסיק בפרשת "ויהי בנסוע הארון".
יש לידע, מדוע בחר המדרש לדמות את קלקול עם ישראל ל"תינוק הבורח מבית הספר" דווקא?
ד. עוד יש להבין, כיצד דור דעה, לאחר קבלת התורה "ברחו" מהר ה'?
ה. עוד יל"ע, דהא איתא ברש"י לעיל (י.לג) ד"ה דרך שלשת ימים. וז"ל – מהלך שלשת ימים הלכו ביום אחד, שהיה הקב"ה חפץ להכניסם לארץ מיד.
מבואר, כי קיצר להם ה' הדרך. ומשמע, כי הליכתם בזריזות היתה ראויה. א"כ צ"ב, מדוע נתחייבו העם על מיהורם בהליכתם מהר סיני?
ו. והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר (יא.ד)
יש להבין, כיצד עם ישראל-דור דעה, לאחר קבלת התורה, התאוו לבקש לאכול בשר?
ז. עוד יש לדקדק, מהו שיתר קרא לומר התאוו "תאוה"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר צג) בענין כי נפלתי קמתי. וז"ל -"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי" (מיכה ז.ח), ופירשו חז"ל: "אילולא שנפלתי לא קמתי, ואילולא שישבתי בחושך לא היה ה' אור לי (ילקוט תהילים רמז תרכח, ועיין מדרש שוח"ט תהלים ה). ואף כנגד האויב הגדול הוא היצר הדברים אמורים, אילולא שנפלתי לא קמתי, ואילולא ישבתי בחושך לא היה ה' אור לי, שהנפילה והישיבה בחושך הם הם המביאים את האדם לראות את האמת, ומתוך החושך מבחין הוא באור ביתר שאת כו'.
ובטעם הדבר שע"י זעזוע של נפילה וישיבה בחושך יכולים להתעלות "עד ה' אלוקיך" נראה, כי המעכב העיקרי להתעלות האדם הוא ההתרגלות למצבו, שמפני כן אינו מרגיש את ההכרח הגמור להתעלות מעלה מעלה, ובנוסף לזה הוא מאבד גם את התרגשות הלב ע"י ההרגל, וככתוב (ישעיהו כט.יג) "יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה", כיון שהם במצב של "מצות אנשים מלומדה" הרי לבם רחק ממני, כל אשר הם עושים הוא מן השפה ולחוץ ואף "יראתם אותי" היא יראה חיצונית, שאין לה ולא כלום עם מעמקי הלב, ההתלהבות והרגש נעלמים ואינם.
וכיון שכן נשאר האדם במצבו, ואין בו כח ורצון להתעלות, ורק זעזוע של נפילה קשה ח"ו מוציא את האדם משלוותו והרגליו, ומעורר אצלו את התרגשות הלב, וכשרואה פתאום את התהום שבה הוא נמצא, יש בכחו להתעלות מעלה מעלה -"עד ה' אלקיך", ולהגיע למקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי "אילולא שנפלתי לא קמתי"- ללא הישיבה בחושך המבטלת את מצב ה"מצות אנשים מלומדה"- א"א לקום ולהתעלות כראוי, לירא את ה' באמת. כי נפלתי – קמתי.
על כן, ודאי שאין פורענות בהליכה מן ההר, ובבקשת בשר לאכילה (-ישיבה בחושך), אלא שצריך שבחינת ה"נפלתי" תהיה בבחינת "קמתי"- לשם מטרת העלייה לבסוף, רק אז "כי נפלתי – קמתי, ה' אור לי".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי אף ה"נסיעה" והיציאה ממקור הקדושה, יכולה להיות "על פי ה'" כפי ש"החניה" בבית המדרש הינה "על פי ה'".
אף "כי אשב בחושך" – "ה' אור לי"- כאשר מטרת ה"ויסעו" הינה למען ה"ויחנו"- הכל הינו בבחינת עלייה – "על פי ה'".
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי גם כאשר "ויהי בנסוע"- כאשר צריך האדם [לצערו] ליסוע מן התורה לישב בחושך, חייב הוא שהכל יהיה במטרה של "הארון"- התורה הקדושה, אז הנסיעה וההתפרקות תהפך ממילא ל"קומה ה' ויפוצו אויביך"- התעלות והתקדשות רוחנית.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – אומנם, אין בנסיעת עם ישראל מהר סיני שום פורענות כלל, וכפי שאף הקב"ה הסיעם בדרך נס מהלך שלשת ימים ביום אחד.
אלא שקלקול עם ישראל היה טמון בטעות הבנת מטרת הנסיעה, בנוסעם מהר ה' "כתינוק הבורח מבית הספר"- חסרון ההבנה כי מטרת ה"נפלתי" הינה למען ה"קמתי", כפי שתינוק בורח מבית הספר ואינו מבין כי היציאה מבית הספר הינה למען המשך התעלותו ופריחתו מכח אותה מנוחה זמנית. כך עם ישראל ברחו מהר ה' – ולא הבינו כי כל מטרת הירידה מהר ה' הינה לצורך העלייה – הכניסה לארץ ישראל.
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – בבקשת אכילת בשר, אין שום חטא קל, כלל וכלל. אלא שטעו ישראל במטרת בקשתם לבשר, וכפי שנקט קרא "התאוו"-"תאווה", כי אף אם מותר לרצות [התאוו] באכילת בשר – לישב בחושך, מוכרחים היו שהבקשה לא תהיה בבחינת "תאוה"- לשם ירידה גרידא, שהרי כל מטרת הישיבה בחושך הינה למען "ה' אור לי" – "כי נפלתי-קמתי", ובזה טעו ישראל בשלו – ועל אף כי בקשתם היתה ראויה, מטרת בקשתם היתה פסולה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5