——–
א. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן וכו' ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וכו' (כט.י)
יל"ע, דמשמע כי רק כאשר ראה יעקב את רחל, גלל את האבן לבדו, ולא קודם לכן. והדבר צ"ב!
ב. עוד יש להבין, מדוע גבי אליפז לא גילה יעקב את כוחו הגדול כפי שגילה בגלילת האבן. מדוע הסכים לוותר לאליפז ולתת לו את כל ממונו ללא שום התנגדות?
ג. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום (ב"ר ע.יב) לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו וכו'.
יש לידע, מדוע בכה יעקב רק מפני שלא היה לו מה לתת לרחל והגיע עד כדי "בכייה" [הרי בודאי רחל הצדקת לא נישאה לו בגלל עושרו]?
ד. ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה (כט.כ)
הנה התורה מעידה על יעקב כי ימי ההמתנה לסיום שבע שנות העבודה ברחל – היו בעיניו "כימים אחדים".
ולכאורה צ"ב, דלהיפך – כיון שאהב הוא את רחל וחיכה כ"כ לנושאה, בטבע האדם שיעברו עליו ימים אלו לאט יותר מתמיד? ויהיו ימים קשים וארוכים מרוב צפייה לדבר?
ה. כימים אחדים באהבתו אותה (כט.כ)
יש להבין, מהיכן הכירה יעקב עד שהגיע לכדי "אהבתו אותה"? הרי בודאי שמר יעקב על כל סייגי הצניעות, וא"כ, כיצד הכירה עד שהגיע לבחינת "אהבתו אותה"?
ו. וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה וכו' (כט.לא)
מבואר, כי "פתח ה' את רחמה" מפני ש"שנואה לאה".
וצריך להבין, מה תעזור לידת ילד, לכך שלאה תפסיק להיות שנואה בעיני יעקב?
ז. עוד צ"ע, דאם שנא יעקב את לאה [משום שרימתה אותו כדאיתא ברמב"ן], מדוע לא גירשה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"א, קונטרס החסד א' עמ' 38) בעניין אהבת איש ואשה. וז"ל – ושמעתי אומרים, כי אהבה זו היא תולדת הכרת הטוב, אשר יודו הודאה הדדית על דבר עזרם זה אל זה למלא את חוק טבעם.
אבל טועים המה האומרים כן, הן כל כך ירבו כפויי הטובה בין בני האדם, ולא ראינום שתחסר להם אהבה זו.
על כן נאמר, כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה. הן שם האל ב"ה ככה בטבעם, כאמרם ז"ל כל שאין לו אשה… אינו אדם שלם (ב"ר י"ז) ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה זה לזה, יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר, כי הנותן יאהב. וזהו, אשר באהבתם כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה, וכו'.
וכך אני אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולתם:- "הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה הנה כבר אשרכם מכם והלאה.
אבל הקשר הטוב בין איש ואשתו, יהיה כאשר שניהם יגיעו למעלת הנתינה, אז אהבתם לא תפסק, וחייהם ימלאו אושר ונחת, כל ימיהם אשר יחיו עלי אדמות. עכ"ל. [ועיין עוד בלב אליהו על הפרשה שהאריך בביאור העניין].
א"כ מבואר – כיצד מגיעים לאהבה אמיתית ונצחית בין איש לאשתו – רק ע"י נתינה אפשר להגיע לאהבה, כי הנותן יאהב, ונתינה הינה מטרת הנישואין – ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – גילה לנו יעקב יסוד גדול בגלילת האבן. כי כאשר ראה את רחל, היה מוכן לתת לה נתינה ללא גבול, כיסוד הנישואין.
לכן, מוכן היה אף לגלול האבן הכבדה – מעשה נתינה ללא גבול, בכל כוחותיו. בשונה מגבי אליפז אשר שם לא היה לו את סיבת הנתינה לנישואין, ולכן לא גילה כוחות מעבר לכוחותיו להילחם באליפז.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – ידע יעקב כי הפסד ממונו הרב, גרם לו להפסיד ב"נתינה" לאשתו – יסוד האהבה הנצחית בין האיש לאשתו, לכן הגיע יעקב עד כדי "בכייה" מחמת ההפסד אשר הפסיד בחסרון הנתינה.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – היות ואהבתו של יעקב היתה אהבה רוחנית, אהבה המבוססת על נתינה – האהבה הנצחית. ממילא, מטרת נישואיו לא היתה למען מילוי תאוותיו הפרטיות, אלא לשם נתינה – ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה. כך הגיע יעקב עד ש"ויהיו בעיניו כימים אחדים – באהבתו אותה". (ר"א לאפיאן).
כעת מובן, כיצד הגיע לכדי "אהבה"- כי בכח הנתינה, בעבודה קשה שבע שנים – כאשר מטרת נישואיו היתה לתת ולהשפיע, היא אשר גרמה ל"אהבתו אותה"- אהבה אמיתית ונצחית.
ולפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – היות וראה ה' כי "שנואה לאה"- גרם ה' שיאהבה יעקב, ע"י שורש האהבה – נתינה. כי ע"י שנתנה ליעקב בן – הפסיקה מלהיות "שנואה", שהרי ע"י הנתינה באה האהבה – אהבה אמיתית ונצחית.
לכן, אף מלכתחילה לא גירשה יעקב, על אף שהיתה שנואה בעיניו על שרימתה אותו ואף שלא רצה מלכתחילה לקחתה, כי ידע יעקב שע"י הנתינה תגיע האהבה, וכפי שקרה לבסוף.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5