——–
א. והיה בעור בשרו לנגע צרעת (יג.ב)
איתא בויקרא רבה (יא.ז) כי "והיה" הינו לשון שמחה.
ויש להבין א"כ, על מה ולמה יש למצורע לשמוח בשעה שישנו נגע צרעת בעור בשרו?
ב. וביום הראות בו בשר חי יטמא (יג.יד)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ג. ואיש או אישה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן (יג.כט)
יש לדקדק, מדוע "נגע" נקרא בשם "נגע" דווקא, ולא בשם אחר?
ד. ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטיהרו הכהן (יג.לז)
יש לדקדק, מדוע כפל הפסוק לשונו באומרו: "טהור הוא וטיהרו הכהן", די היה לומר או "טהור הוא" או "וטיהרו הכהן" בלבד?
ה. עוד יש להבין, מדוע הפסוק קראו "נתק" ולא "נגע"?
ו. זאת תורת נגע הצרעת וכו' (יג.נט)
איתא בספורנו – כי כל זה בחמלת ה' על שומרי מצוותיו וכו', והזהיר שבנטותם מזה יעיר אוזנם ביסורים וכו' אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי בני הנכר מטמאים בנגעים וכו'.
ויש להבין, מדוע דווקא "שומרי מצוותיו" נענשים בנגעים. להפך, דווקא הם – יש לזכויותיהם להגן עליהם?
ז. זאת תורת נגע צרעת וכו' (יג.נט)
יש לידע, מדוע בימינו אנו, אותם החוטאים בחטא הלשון וכדו', אינם נענשים בנגע צרעת כבשנים קדמוניות?
ח. עוד יל"ע, דמצינו כי קבלת נגע הצרעת היתה קיימת רק בארץ ישראל.
ויש להבין מדוע?
פרשת מצורע
ט. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפורים וכו' (יד.ד)
יש להבין את עניין שתי הצפורים, שאת האחת שוחטים על מים חיים, ואת השנייה משלחים!
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו אור יהל בעניין היסורים. וז"ל – אמנם בתוך בחירי היצורים האלה עדיין ישנו חילוק על "ישראל אשר בך אתפאר"- נאמר "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום". הם נחשבים לסוג אחר נפרד לגמרי מאומות העולם. הבדל זה בא מכח כלי חמדה שניתן להם, ולא לאומות. ולכן הם גם מתייסרים הרבה יותר משאר בני אדם, הבדל זה הינו מוכרח במציאות – ולו בגלל תוספת מצוות ואזהרות המיוחדות לישראל ואשר גוררות אחריהן עונשים על אי קיומם.
מסיבה זו מצויים היסורין יותר בגדולי ישראל וקדושיו, הצדיקים מתייסרים ונענשים בכל חומר הדין. כמו שנאמר "וסביביו נשערה מאוד", ואמרו חז"ל (יבמות קכא) שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
נמצא אם כן, כל הגדול מחברו מתייסר ונענש יותר מחברו, זאת משום שהחביב יותר לפני המקום מקבל התראות משמים בדמות ייסורים, כדי שלא ירדם בתרדמת המוות, ואין לך מיתה גדולה מזו – להשאר בחטא ועוון, לזכות גדולה זו אינו זוכה אלא המעולה והנבחר בחמלת ה' עליו כמו שנתבאר.
ואף בענין הנגעים כן. בהיות ישראל שלמים לה' – אומר הרמב"ן – יהיה רוח ה' אליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב, כאשר יקרה באחד מהם חטא או עוון, בשרו או בגדיו או ביתו יעידו על כך בהתעכרותם, כיעור זה יהיה אות ומופת כי ה' סר מעליו.
ועוד הוסיף הרמב"ן – שלא יבוא הענין הנכבד ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר ה' הנכבד שוכן בתוכה וכו'.
מדבריו למדנו שלקבל נגע צרעת – שהוא דבר למעלה מדרך הטבע – צריכים זכות גדולה ביותר, כי גם בני ישראל הנבחרים מכל האומות לא זכו לזה רק בארץ הנבחרת, כי רק שם נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה'. עכ"ל. (ועיי"ש שהאריך בעניין).
א"כ מבואר – כי נותן הקב"ה על האדם ייסורים, רק אם ראוי הוא לזכות בהם, כי רק החביבים לפני ה' זוכים להתראות משמים בדמות ייסורים למען החזירם למוטב. ממילא, יש למתייסר לשמוח – כי חביב הוא לפני ה'. ועליו לשוב מדרכו הרעה לדרך הישר בתקנו מעשיו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – דקדקה התורה בנוקטה לשון "והיה" בעור בשרו – לשון שמחה. לרמז לנו, כי צריך האדם לשמוח בקבלת ייסוריו, מפני שכעת יודע שחביב הוא לפני ה'. ולכן מזכהו ה' בהתראות בדמות ייסורים למען החזירו למוטב, כי נגע הצרעת הינו בבחינת "והיה"- שמחה למתייסר.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – רימזה לנו התורה, כי מה שנטמא האדם בנגעים, הינו מפני שעדיין יש בו "בשר חי", ועדיין קרוב הוא אל ה'. לכן מיסרהו הקב"ה, כי חביב הוא לפניו ורוצה ה' שישוב לפניו בתשובה ויתקן מעשיו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – נגע הצרעת נקרא "נגע" דווקא. היינו, מלשון "ענג"- בהיפוך אותיות. ללמדנו, כי הייסורים אשר נותן הקב"ה על האדם, הינם בגדר "עונג"- בכדי לקרבו אל ה', כי חביב הוא לפני ה', וצריך הוא לשמוח בקבלת יסוריו.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – רצתה התורה לרמז לנו, כי "אם בעיניו עמד הנתק"- דהיינו, אם "הנתק"- אותו אדם המנותק מעבודת ה' בחטאו לפני ה'. ואף "שער שחור צמח בו"- בהוסיפו על חטאיו עוד ועוד "שיער שחור".
כזה אדם אין הקב"ה מיסרהו, כי אין לו זכות לקבל התראות בדמות ייסורים, וממילא "טהור הוא"- אין הקב"ה מייסרו בנגעים אלא מטהרו.
לזה נקט קרא דווקא לשון "נתק"- רמז למנותק מיראת ועבודת ה' שאין הקב"ה מיסרהו. ולזה הדגיש "טהור הוא"- כי הקב"ה מלכתחילה מטהרו מפני שאין מגיע לו להיטמא ולהתייסר בנגעים למען תיקון מעשיו.
לפ"ז גם הקושיות ו', ז' וח' מתורצות – מסביר הספורנו: כי בחמלת ה' "על שומרי מצוותיו", מעיר ה' את הקרובים והחביבים אליו ביסורים. כי כל הגדול מחבירו מתייסר ונענש יותר מחברו. זאת משום שהחביב יותר לפני המקום מקבל התראות משמים בדמות ייסורים, כדי שלא ירדם בתרדמת המוות, להישאר בחטאיו ועוונותיו.
לכן אין אנו בימינו, זוכים "לנגעים", כי אין אנו ראויים לזכות בהתראות אלו על חטאינו. (שאחר כל לשוה"ר נקבל צרעת), כי ייסורים הינם זכות לחביבים והקרובים אל ה'.
לכן מסביר הרמב"ן: כי בני ישראל הנבחרים מכל האומות, לא זכו לנגעים אלא רק בארץ הנבחרת, כי רק שם נתיישבה דעתם עליהם לדעת את ה', ולהיות חביבים לפני ה' לזכות בייסורי הנגעים.
פרשת מצורע
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רימזה לנו התורה מכח דין שתי הציפורים, כי הנה הציפור האחת נשחטת על מים חיים – וקשורה היא לתורה שנמשלה למים, הינה סובלת ייסורים – שנשחטת וכו'. כי בייסורים זוכים רק החביבים והקרובים לפני ה'.
אך הציפור השנייה – החיה – משלחים אותה על פני השדה, והיא איננה סובלת ייסורים כלל, אין לה זכות בכך, שהרי איננה קשורה -"למים החיים", וכי אין לה את הזכות לקבל התראות בדמות ייסורים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5