——–
מובא ב"אור יחזקאל" להגאון הצדיק ר' יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל: כתב ברמב"ם (פ"ג מתשובה ה"ג): "וכשם ששוקלים זכיות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי עולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה". והנה, מחובת האדם להרגיש עצמו כבינוני, אף על פי שאנו במצבנו, קשה הוא מאד להיות אף כבינוני. וכאשר נבאר לקמן.
איתא בגמרא (ברכות סא:): "אמר רבא, כגון אנו בינונים. אמר ליה אביי: לא שביק מר חיי לכל בריה. אמר רבא: לידע אינש בנפשיה, אם צדיק גמור הוא אם לאו". שיודע האדם מצבו בעצמו, אם הוא צדיק גמור או שהוא בינוני. ובאור הדברים, נראה שהנה ענין רבו זכיות ורבו עוונות, אין הבאור כפשטות לפי כמות העברות והמצוות אשר עשה. וכבר כתב הרמב"ם (שם בה"ב): "ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעוונות, אלא לפי גדלם. יש זכות שהוא כנגד כמה עוונות, ויש עון שהוא נגד כמה זכיות". ומעתה נראה, שהרי עקר עבודת האדם בעולם הזה הוא להיות מקרב לה' יתברך, וכמו שכתב הלוצאטו (במסילת ישרים, בריש פ"א): "האדם לא נברא אלא להתענג על ה' ". והרי זה מה שכתב הרמב"ן (בפ' בא): "כונת כל המצוות, שנאמין באלקינו, ונודה לו שהוא בראנו". כונת כל המצוות ותכליתן אחת היא, שתוצר אצל האדם התקרבות לה' יתברך, על ידי שיאמין בו ויודה לו על זה.
והכי נמי יש לפרש ענין רבו זכיות, הינו שמצבו הוא שעומד יותר אצל זכיות, מפני שרב מחשבותיו ומעשיו הם על דרך זה, להתקרב אל ה', ועל פי רב קרוב הוא יותר לה' יתברך מאשר לחיי העולם הזה, ורבו עוונות הוא, שהיצר תופס אצלו מקום חשוב יותר מעבודת הבורא, ועל פי רב, מעשיו ושאיפותיו הם להבלי העולם הזה. ובינוני הינו, שרצונותיו ושאיפותיו שקולים הם – לעתים גוברת אצלו השאיפה לעבודת ה' יתברך, ולעתים להפוך. והוא חיב לעמד במלחמה מתמדת, כדי שלא יגבר כח הרע הוא על כח הטוב. והינו שנאמר (שמואל א' טז, ז): "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב". תביעת ה' מן האדם אינה בדברים הנראים לעינים, שהם מעשיו ופעלותיו, אלא בעקר תובע ה' עבודת הלב, כנאמר (משלי כג, כו): "תנה בני לבך לי" עבודת הלב. דהינו, כמה מקרב הוא לה' יתברך, ומה הם רצונותיו ומאוייו; האם רוצה הוא ושואף להגיע לדבקות והתקרבות, או דמטרת חייו היא תאוות העולם הזה.
ומעתה, כאשר נתבאר דזו עקר העבודה, יכול האדם לבדק את עצמו ולידע היכן הוא עומד; אם שאיפתו היא רוחניות או גשמיות, ויתבונן מתי הנאתו שלמה יותר, האם בשעה שעוסק הוא בעניני עבודת השם, או, דחס ושלום, עבודת ה' עליו היא למשא, וכל הנאותיו הן בשעת הנאות העולם הזה.
ועל פי ענין ויסוד זה, שעקר עבודת האדם הוא השאיפה לחיים רוחניים, יבאר מה שכתב הרבנו יונה (בשער ג) במנותו את המעלות העליונות שנמסרו במצוות עשה, והזכיר מעלת הבחירה ועוד מעלות: היראה, והקדשה והדבקות וכו'. ולכאורה, מה היא מצות עשה זו דבחירה, והרי כתב כל שאר המעלות ! ונראה לפי מה שכתב, דהבחירה היא השפיטה והרצון להשגת רוחניות ולהתקרבות לעבודת ה' יתברך. וזו מעלה מיחדת ונפרדת משאר המעלות.
ומעתה, לאחר שרבא אמר: כגון אנו בינונים, אם כן, בודאי קשה הוא מאד לחשב עצמנו כבינונים, ובפרט לאחר שנתבאר לעיל מה הוא בינוני, דהינו, שאיפותיו שקולים המה. אם כן, מה נאמר אנן, שרב רצוננו הוא תאוות והנאות העולם הזה? אם כן, רחוקים אנו מאד מהגדרת הבינונים.
אמנם, על כל פנים, בעשרת ימי תשובה מחיבים אנו לחשב עצמנו כבינונים. והרי כתב הרמב"ם, שבינונים עומדים ותלויים. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו למיתה. וכתב הגאון ר' יצחק בלאזר ז"ל (בכוכבי אור), שהרי לפי משכל ראשון יפלא מאד, שהרי בינונים הם מחצה על מחצה, ואם כן, מדוע כתב הרמב"ם שרק בעשה תשובה נחתם לחיים, והלא על ידי שיעשה מצוה אחת, שוב הרי הוא מכלל רב זכיות וצריך להחתם לחיים, ומדוע דוקא על ידי התשובה נחתם לחיים? ועין שם שהאריך בבאור ענין זה. ותרף דבריו: הנה כבר הזכרנו לעיל דברי הרמב"ם, שמנין ומשקל העברות והמצוות אינו נשקל בכמות העברות, אלא לפי גדלן, ורק אל דעות הוא היודע משקל כל עברה ומצוה. ויתכן שעושה עברה אחת, והיא שקולה כנגד כמה מצוות. ונראה דהחטא הגדול בשעה שאין עושה תשובה, ואף כל השנה כלה אי עשית התשובה הוא חטא גמור. וכמו שכתב הרבנו יונה בפתיחה: "ודע כי החוטא, כאשר יתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא ידע כי יצא הקצף עליו, ויש לו מנום לנוס שמה, והוא עומד במרדו". ועין שם שהמשילו משל, ללסטים שהיה חבוש בבית האסורים, וראה מחתרת חתורה ולא ברח, ועין שם. ובפרט כאשר הזכרנו לעיל גדל מעלת התשובה, שהופכת את האדם למדרגה אחרת לגמרי, והוא אינו שב, הרי זה עצמו חטא גמור. על אחת כמה וכמה בעשרת ימי תשובה, שהם ימים המכשרים לתשובה, והקדוש ברוך הוא בעצמו עומד בימים אלו ומתאוה לתשובתן של רשעים, וזה מחמת שהיא עצה מיחדת של הקדוש ברוך הוא, וכדאיתא בחז"ל: שאלו לחכמה ולתורה, מה יעשה החוטא? ולא מצאו עצה, ואמרו: הנפש החוטאת תמות ! ורק הקדוש ברוך הוא אמר: תעשה תשובה ותטהר! וכנתבאר לעיל, שהוא מצותו של הקדוש ברוך הוא. נמצא, דעברה זו של אי חזרה בתשובה, היא חטא גדול כל כך, עד שאף שיעשה מצוות נוספות בעשרת ימי תשובה, מכל מקום, כל שאינו שב בתשובה, חטא זה של מניעת התשובה עולה על כלנה, ולכן יחתם גזר דינו למיתה. נמצא מעתה, שאף דיום הכפורים יום טוב הוא לישראל, מכל מקום, סכנה גדולה יש באותו יום דבשעה שלא ישוב בתשובה, הרי חטאו זה גרידא כל כך חמור, שאין לו תקוה להחתם לחיים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5