כז. חמר עוון שבין אדם לחברו

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר שובה ישראל כז. חמר עוון שבין אדם לחברו
תוכן עניינים הצג

——–

איתא ב"יומא" (פה ע"ב), את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה: "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" ("ויקרא" טז, ל) – עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר; עוונות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר. בדרך מליצה היה אומר ר' חיים שמואלביץ: כתוב בפסוק ("שמואל" ב, כד): "נפלה-נא ביד ה' כי רבים רחמיו, וביד אדם אל אפלה", הכוונה: אדם שנופל בעוונות שבין אדם למקום, הרי הוא נופל ביד ה', שהרי חטא לה' ובזה רבים רחמיו. אבל אדם שנופל בעוונות שבין אדם לחברו הרי נופל ביד אדם שצריך לפיסו, והרי נפל ביד אכזר.

וכבר הבאנו מעשה המובא ב"יבמות" (קה): מעשה באבדן שפגע בכבודו של רבי ישמעאל בן רבי יוסי ונענש שבאותה שעה נצטרע הוא וטבעו שני בניו וכו'. ופרש רש"י: הוא נצטרע משום עוון לשון הרע, ולאחר כל מה שארע לאבדן ענשים כה חמורים, עמד רב נחמן ואמר: בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא, ברוך ה' שבישו והענישו לאבדן בעולם הזה, כלומר: נתן ברכת הודאה להקב"ה שלא פרע מאבדן בעולם הבא אלא בעולם הזה, כי לעומת העונש בעולם הבא הרי כל ענשו של אבדן כאן אינו אלא כנזיפה קלה, ועל האסון שפקדהו צריך לברך "הגומל" כאלו נס נעשה עמו שנפלט מדין ענש עולם הבא. ומכאן ראה חמר הדין המגיע על פגיעה בכבוד חברו.

ועוד אומר הגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, שבעברות שבין אדם לחברו לא מועילה כוונה לשם שמים, ואדם המזיק את חברו, אפלו כונתו לשם שמים, נענש. ונלמד זה מפננה אשת אלקנה, שהיתה מקניטה את חנה כדי שתתפלל בלב נשבר ותושע, ובכל זאת ענשה היה נורא: כאשר לחנה נולדו ילדים, לפננה מתו.

כל כך למה? שהפוגע בחברו, אפילו לשם שמים, הרי הוא כמכניס ידו לאש, שאפילו תהיה כונתו לטובה, הנזק נזק. הסכנה שבעברה שבין אדם לחברו היא כמציאות טבעית ממש, כשם שהאש שורפת בדרך טבע.

ועוד ראיה נוראה מביא הרב שם מ"כתבות" (סב ע"ב): רב רחומי היה רגיל לבוא לביתו כל ערב יום כפור, פעם בשנה. וכל השנה היה עוסק בתורה. שנה אחת נמשך אחר הלימוד ביותר ולא בא. אשתו היתה מחכה, עכשיו יבוא? עכשיו יבוא? ולא בא. חלשה דעתה והורידה דמעות, ובאותו זמן היה רב רחומי יושב בעליה, נשברה מדרגה מתחתיו ומת.

הרי שענש שנענש אדם על עוון שבין אדם לחברו אינו כדי שהנפגע והנזק יבוא על ספוקו. וכי נוח היה כאן לאשתו של רב רחומי שבעלה ימות בגלל הצער שגרם לה, הלא במיתתו נגרם לה צער לאין שעור ממה שנגרם לה בזה שלא בא לביתו בערב יום הכפורים, שהרי אם על מה שאחר בכתה, בודאי בכתה יותר כשנפטר?! אלא הוא אשר דברנו: פגיעה בחבר היא אש אוכלת, וכל השולח יד נכוה באש, ולא בתורת ענש אלא כך טבעי הדבר.

וגדולה מזו מצינו במעשה של רבי יוחנן ורב כהנא ("בבא קמא" קיז): רבי יוחנן היה זקן, והיו גבות עיניו גדולות ומכסות את עיניו. ורצה לראות מי הוא רב כהנא היושב ממולו ובקש שירימו לו את גבות עיניו כדי שיוכל לראותו. ורב כהנא היה לו חתך בשפתיו ממכה שקבל והיה נראה כשוחק. חשב רבי יוחנן שעליו הוא שוחק ונחלשה דעתו, ונפטר רב כהנא. וכמה מבהיל שרב כהנא לא עשה מאומה, מה פשעו ומה חטאתו של רב כהנא על שפתו השסועה, שבזה נדמה לרבי יוחנן כאלו הוא מחיך ושבגלל כן חלשה דעתו?! האם על כן מגיע ענש לרב כהנא?! פשיטא שחף הוא מכל פשע! אלא כיון שעל-ידו נגרם צער לרבי יוחנן נענש.

העולה מן הדברים שלא רק הפוגע בחברו בידים ובמזיד נענש, אלא אפילו בגרמא ובשוגג; כל שעל-ידו באה פגיעה לחבר, נכוה באש ההיא.

וכמו כן מצינו בחז"ל גבי האחים של יוסף שקרעו בגדיהם כשנמצא הגביע באמתחת בנימין. ואף-על-פי שבנימין לא היה אשם בנתינת הגביע באמתחתו, בכל זאת מכיון שגרם לשבטים לקרוע בגדיהם, נפרע לו בשושן הבירה שנאמר במרדכי שהיה משבט בנימין: 'ויקרע מרדכי את בגדיו".

ואם במצער חברו כך, כל שכן המיטיב לחברו כמה מעלתו ושכרו רב! וכה כותב רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל באחד ממכתביו: "מה מאד כדאי החליפין [כלומר שיתן אדם טובה לחברו וכתחליף יברך מן השמים]. הנה האדם נותן לזולתו רק מלים ודברי פיוס, וה' יתברך נותן לו בעד זאת מידו המלאה והקדושה שפע ברכה ממש. מה גודל הצלחת האדם אשר קנה לעצמו המעלה של אהבת הבריות, הנה תמיד הוא מושפע בברכת ה' יתברך, טוב עין הוא יבורך, עד כאן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

דילוג לתוכן