——–
א. כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידך ושבית שביו וכו' (כא.י)
יש לדקדק, מדוע פתח הכתוב: "אויביך" בלשון רבים, אך שינה לבסוף בנוקטו: "ונתנו" בלשון יחיד?
ב. עוד יש לדקדק, דתיבות "ושבית שביו" מיותרות הן. דהרי כבר אמר "ונתנו ה' אלקיך בידך"?
ג. וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה וכו' (כא.יא)
איתא בספרי (תצא.ה) – מניין אפילו כעורה, תלמוד לומר: "וחשקת בה", אע"פ שאינה יפת תואר.
ויש להבין, הרי אם איננה יפה ואף כעורה היא, כיצד א"כ חשק בה לקחתה לאישה?
ד. אשת יפת תאר (כא.יא)
יש לדקדק, מדוע כפל קרא לומר גם "יפת" וגם "תואר". הרי יכל לומר בפשטות "אישה יפה וכו'"?
ה. וחשקת בה (כא.יא)
יש להבין, הרי אותם היוצאים למלחמה צדיקים היו (כדאיתא בפר' מטות). כיצד א"כ, התדרדר אותו צדיק לחשוק באותה גויה לקחתה לאישה?
ו. עוד יל"ע, דהרי אותה אישה מ"אויביך" היא, אשר נלחמו עימו להורגו. כיצד א"כ, מסוגל אותו צדיק לחשוק באותה גויה לשאת אותה לאישה לכל ימיו?
ז. ולקחת לך לאשה (כא.יא)
פירש רש"י – לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקדוש ברוך הוא מתירה, ישאנה באיסור.
לכאורה משמע, כי היה נושאה בקידושין גמורין כדת משה וישראל – באיסור.
וצ"ע, דהרי לא חלים כלל קידושין בגויה, ולשם מה היה נושאה באיסור?
ח. וחשקת בה ולקחת לך לאשה (כא.יא)
איתא בספרי (תצא.ה) "ולקחת לך לאשה"- שלא תאמר הרי זו לאבא הרי זו לאחי.
ויש להבין, כיצד אותו לוחם צדיק מגיע לידי מחשבות תאווה אלה, תוך התייחסותו ליופי האישה בלבד, ולא למידותיה, צניעותה וכו', ואף רוצה להחטיא את אביו ואת אחיו, להשיאם נוכריה רק משום יופייה?
ט. והאם רובצת על האפרוחים לא תקח האם על הבנים (כב.ו)
וצ"ב, מדוע צריכה התורה להזהיר את משלח הקן שלא לקחת האם על הבנים, הרי כל משמעות המצווה הינה לשלח האם ולקחת הבנים [כלשון המצווה שילוח הקן]. מדוע א"כ, צריכה התורה להדגיש "לא תקח האם על הבנים"?
י. לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וכו' (כה.יג-יד)
יל"ע, מדוע לא התירה התורה לשמור את אותן משקולות לשעת חירום. מדוע על האדם להוציאם מביתו לגמרי?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו (חלק א') בעניין כח תחבולותיו של היצה"ר. וז"ל – היו היוצאים למלחמת הרשות צדיקים גמורים וכו', על אנשים רמי מעלה אלה נאמר כאן: "וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה", אמרו חז"ל: "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע – מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות, ואל יאכלו בשר תמותות נבלות" (קידושין כא). כלומר, ירדה תורה לסוף דעתו של אדם והבינה שאם לא יתירו לו לקחתה בהיתר יקחנה באיסור. למדים אנו מזה, עד היכן מגיע מה שאמרו חז"ל "אל תאמין בעצמך".
ובאמת עד יום מותו אין האדם יכול להיות בטוח בעצמו כלל וכלל, ועליו לבקש רחמים שיזכהו ה' שלא ייכשל, חס ושלום, וכמו שהביאו חז"ל במסכת קדושין בענין זה את הפסוק "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהילים לז).
רשע זה – היצר הרע – אינו מסתלק משום אחד, ואינו מתייאש אפילו מהצדיק הגדול ביותר. צופה הוא לתופסו בזמן ובמקום המתאימים להכשילו, נצחונו עליו מובטח, כי מאד קשה להימלט ממנו. רק "ה' לא יעזבנו בידו" (שם)- כלומר אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. עכ"ל.
כ"כ יש להוסיף את דברי המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (פר' וישלח). ז"ל – היסוד הוא: שיש כח כזה, כח של פיתוי, שהלב מתפתה, והוא אמרו "וידבר על לב הנערה", וכיון שהוא כח בלב, הנהו ודאי בלתי סוף ותכלית, עד כי אין שום עצה ותחבולה להנצל ממנו, מגיע זה הענין עד אדם הראשון קודם החטא, עם כל חכמתו, אבל נמצא בלב כח כזה, שכשנכנסים דברי פיתוי בלבו של אדם, הנה מתפתה הוא הלב, ולא תועיל לו כל החכמות שבעולם.
הכח שהלב מתפתה גובר עליו, ואין עצה לו נגדו! אחת היא העצה – להשתמט מהפיתויים, סחור סחור לכרמך לא תקרב. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה גדול כוחו של היצר, עד שלא יועילו לו לאדם כל החוכמות שבעולם, ובמקומות המועדים למכשול, נצחונו של היצר מובטח.
בכוחו של היצר לפתות את האדם בפיתויים ודמיונות, עד שיורידו לשאול תחתית. על כן על האדם לשמור עצמו ולהשמט מן הפיתויים, לבקש מה' שיצילנו "ולא יעזבנו בידו".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – רצתה התורה להזהיר אותנו מן היצר הרע, "כי תצא למלחמה על אויביך"- כאשר תצא בכל יום להתמודד נגד היצר הרע ולנצחו במלחמתך נגדו. תדע כי "על אויביך"- [לשון רבים, כי] ליצר הרע ישנם פיתויים רבים, פנים רבות של אויבות נגדך, דמיונות שונים ומשונים למען הפילך ברשתו, לכן עליך להיזהר ממנו כל כך.
אף כאשר "נתנו"- לשון יחיד. כלומר, אף כאשר נתנו ה' אלקיך בידך וניצחתו פעם אחת. תדע, כי היצר הרע ימשיך בתחבולותיו הרבות, בכוחו הגדול להטעותך בכל מיני צורות.
לכן תמשיך "ושבית שביו"- תמשיך לשמור עצמך להילחם ביצר לשבותו ולהביסו שוב ושוב (כביכול תמשיך את מהלך המלחמה כשבי אשר נמשך אף אחר המלחמה), והיזהר מתחבולות היצר לבל תיפול ברשתו, כי גדול כוחו עד מאד.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה', ו', ז' וח' מתורצות – אותו לוחם צדיק אשר פתח פתח ליצה"ר ב"וראית" בשביה "ראיה" בעלמא. הפילו היצר בתחבולותיו על אף צדקתו בכח פיתוייו ודמיונותיו, בשכנעו כי אותה אישה כעורה, יפת תואר היא ממש.
אף קראתה התורה "יפת תואר" דווקא, לרמז כי איננה כלל יפה, אלא רק ב"תואר"- בתיאוריה, בדמיון של אותו צדיק, אשר פיתהו יצרו הרע לחשוק באותה נוכריה כעורה.
כ"כ מוסיף היצר הרע בתחבולותיו – ועל אף שאין חלים קידושין בגויה כלל, משכנע הוא את אותו צדיק, כי ח"ו, ודאי שלא יחטא עימה ללא קידושין, הכל יעשה בכשרות וישאנה כדת משה וישראל – פיתוי ודמיון נוסף של היצר להפילו ברשתו.
אף משכנעו היצר לישאנה בכל מחיר, אף אם יעבור על איסור, ומשכנעו כי איתה צריך הוא לחיות "כל חייו". על אף שהינה בכלל מן העם אשר נילחם עמו להורגו וכי שונאת היא אותו שנאת מוות, [וביותר לאחר המלחמה – לאחר שהרג הוא את כל קרוביה]. אלא שהיצר בתחבולותיו, מסמא עיניו של אותו לוחם מלראות עובדות ברורות אלו, ומפתהו לילך אחר תאוותיו.
אף משכנעו היצר בדמיונו, כי אף יכול הוא לזכות את הרבים – קרובי משפחתו, בשבויה נוספת. עד שהתורה הוכרחה לאסור עליו מפורשות דבר זה.
כמה גדול כוחו של היצר, אשר אף צדיקים גדולים יכול להפיל ברשתו עד לדיוטא תחתונה, בסמאו עיניהם בפיתוייו.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – כוחו של היצר גדול כל כך, ותחבולותיו ופיתוייו מרובים, עד שהוכרחה התורה להזהיר את האדם כי על אף שעלה על העץ למעלה לשם מצוות שילוח הקן בלבד – לשלח האם על הבנים. מ"מ, בכח פיתוייו של היצר לפתותו שיקח האם לעצמו עם הבנים. גדול הוא כוחו של היצר עד מאוד, ותחבולותיו מרובות, עלינו להיזהר ולהישמר ממנו לבל יפילנו ברשתו אף בעת עבודת המצוות.
ולפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – מזהירה התורה את בעל המשקולות החסרות, כי עליו להיזהר ולהישמר לבל ישאיר ברשותו המשקולות. מפני שאין יכול הוא לדעת כיצד יפתהו יצרו, כי יכול הוא להחטיאו לגזול על ידי המשקולות החסרות. לכן הזהירתו התורה לבל ישאיר פתח ליצה"ר לנסות להחטיאו, כי גדול כוחו של היצר עד מאוד בציפייתו בכל עת תמיד להחטיאו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5