——–
ה. נכון לכוון קודם קריאת שמע, שבדעתו לצאת ידי כל המצוות הכלולות בפרשיותיה, ואף שבשעת כוונה זו לא עלו בדעתו פרטי המצוות, אם כשקורא את קריאת שמע מבין את פירוש המילים, ירוויח את שאר המצוות שבקריאת שמע [בתנאי שיש לו את הידיעה הבסיסית שבקריאת שמע ישנן מצוות אלו.]
על פי הנזכר לעיל שלהידור מצוה יש מעלה לחשוב בפירוש, לשם מצוה. על כן מה טוב ונעים, שיעצור מעט קודם אמירת קריאת שמע ויכוון בפירוש שבכוונתו לקיים מצוות עשה של קריאת שמע, מציאות השם, יחוד השם, וזכירת יציאת מצרים.
(((לשם מצוה, או לשם מצוה פלונית)))
א. בספר ערוך השלחן (סי' ס סעיף ח) חידש בזה"ל, לפי מה שקיי"ל מצוות צריכות כוונה, יש להיזהר בכל מצוה לכוין לשם מצוה. ואין צריך לכוין לשם מצוה זו, אלא סתם לשם מצוה. והוכיח דבריו מרש"י (ברכות יג ע"א ד"ה ש"מ) שכתב מצות צריכות כונה, שיהא מתכוין לשם מצוה, ע"ש. ע"כ. וכוונתו כגון קודם ק"ש, לא צריך לחשוב לשם מצות "קריאת שמע", אלא די שעולה במחשבתו לשם מצוה. וממילא לדעתו בנידוננו, שיש כמה מצוות בק"ש, שהן, ק"ש, המלכתו, ויחודו, א"צ לחשוב הנני בא לקיים גם מצות קריאת שמע, וגם מצות המלכת ה', וגם מצות יחודו, אלא מספיק שחושב הנני בא לקיים את כל המצוות שכאן. דהיינו יש את חידוש החיי אדם (כלל סח ס"ט) שנידון לעיל (סימן ג ס"ב באורך), שכלל לא צריך שיעלו במחשבתו המילים "לשם מצוה", רק לדעת שעושה מצוה, אך מכל מקום העושה יודע איזו מצוה עושה. כגון המניח תפילין בסתם ללא כוונה לשם מצוה, עצם הנחתו היא לצורך מצות תפילין, שאחרת למה הוא מניחם, על כן יודע שעושה מצוה וגם יודע איזו מצוה מקיים, היא מצות תפילין. ואילו הערוך השלחן חידש, שצריך מחשבה פעילה של "לשם מצוה", אך אין צורך לפרט במחשבתו את שם המצוה, רק שידע שעתה מקיים מצוה. ומסברא נראה כוותיה וכאשר כתבנו גם אנו לעיל (סוף סעיף ג אות יד) מסברא לגבי חוזר בתשובה טרי, או עם הארץ גמור, דשפיר יצא ידי חובה כשכוונתו לשם המצוות שכאן, שכן עולה בהבנת מהות הדין של מצוות צריכות כוונה מחידוש הח"א ודעימיה הנ"ל, שאין פירוש הדין מצוות צריכות כוונה כפשוטו ממש, שצריך לחשוב בדעתו לשם מצוה, אלא העיקר שיעשה את המצוה לשם עשייתה. ומינה נילף דה"ה גם שא"צ את ידיעת סוג המצוה שעושה, ודי שיעשה כדי לעשות רצון השם. וכשם שפשוט שגם אם עושה המצוה לא יודע אם זו מצוה מן התורה או מדרבנן, ומהיכן היא נלמדת וכדומה, ה"ה שאינו צריך לדעת איזו מצוה בידיוק הוא מקיים, רק לדעת שעושה הוא את ציווי השם. [ואף שעל ראיית ערוך השלחן מלשון רש"י יש להשיב שאינו מוכרח כדי להוציא מכך דין, דשפיר אפשר לבאר ברש"י שכוונתו לשם המצוה שעושה אותה ויודעה, שעל זה קאי, וראייתו מלשון רש"י, דומה לאם היה מוכיח מלשון הגמ' שאמרה, מצוות צריכות כוונה, הרי שכתבה הגמ' את המילה "מצוות", ולא איזו מצוה, שפשוט שאין ראיה מכך, ה"ה מלשון רש"י אין הכרח. ובפרט שברש"י כתוב "מצות" ולא מצוה, הרי שמתחזקת דחיה זו. מכל מקום כן נראה כוותיה, וכאמור.]
וכן ניתן להוכיח כוותיה דהערוך השלחן, מסיעת הפוסקים הנזכרים לעיל (סימן ג סעיף ב אות ה) שכתבו שאף אם לא כיון לשם מצוה כלל, אלא שמעשיו מוכיחים שכוונתו לשם מצוה, שפיר יצא, אף למ"ד מצוות צריכות כוונה, ולדידהו ק"ו דיצא כדברי הערוך השלחן, שדבריו אמורים במי שכן כיון לשם מצוה, רק לא פירט במחשבתו, את שם המצוה.
וכן פסק כוותיה דהערוך השלחן בשו"ת באר שרים (ח"ה סי' עג), ואף שכתב שהמ"ב (סימן ס ס"ק י) חולק על ערוך השלחן, וכוונתו כנראה מלשון המ"ב "לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה ", שלשון זו מורה שצריך לכוון למצוה שעושה, ולא סתם לשם מצוה [וראה בסמוך.] מ"מ הרב באר שרים, פסק כוותיה דהערוך השלחן [כנראה היות והערוך השלחן הביא ראיה לדבריו מלשון רש"י, והמ"ב בפשטות לא נחית להכי].
ב. ברם בספר פסקי תשובות (הנ"ל סי' ס אות 30) הביא את הערוך השלחן ותמה עליו, שדבריו קשיי הבנה, דאם המצוה לפניו ומקיימה לשם מצוה, בעל כרחך מכוין לשם מצוה זו? וגם עצם חידושו הוא נגד סתימת השו"ע וכל הפוסקים והמ"ב בכללם, שבשו"ע כתב, "לכוין לצאת בעשיית אותה מצוה", ובמ"ב (סי' ס סס"ק י) "לכוין קודם כל מצוה לצאת ידי חובת המצוה ", וזה מורה שלא כדבריו. ונשאר בצ"ע. עכת"ד. הנה לגבי אי הבנתו במה דברים אמורים, פירושם כגון שקודם קריאת שמע יכוון לשם המצוות הכלולות בה, ללא זכירת פרטי המצוות. וגם לגבי מצות קריאת שמע לבדה, שפיר שייך שקודם קריאת שמע עולה בדעתו שהוא בא לקיים מצוה, אך בעצלות המחשבה נעצר כאן, ולא חשב שזו מצות קריאת שמע. ולגבי שאלתו השניה מלשון השו"ע והמ"ב, בפשטות יענה הערוך השלחן, שהם לא אמרו את דבריהם כדי לדייקם דיוק זה, ולא נחתי כולי האי לכך, אלא כוונתם לצורך הענין, שהמכוון יכון לשם מצוה, ואה"נ גם הם יודו לעצם חידושו, שהוא מילתא דמסתברא. [שהרי המ"ב שם כתב שאפילו שלא חשב כלל לשם מצוה, כיון שמעשיו מוכיחים שכוונתו למצוה, שפיר דמי. ק"ו שיודה המ"ב לחידוש ערוך השלחן, שמדבר במי שכן כיון להדיא לשם מצוה, ורק לא חשב לשם איזו מצוה. ועל כן פשוט שלשון המשנה ברורה הוא לאו בדוקא לדייק כהנ"ל, אלא חפץ להשמיע את עיקר הדין, וכשם שגם הרב ערוה"ש יכל לכתוב לשון כזו בהלכותיו. זאת ועוד ראה בביה"ל (סי' תקפח) ביישובו על דרך אפשר, שמבואר בו שא"צ כוונה לשם מצוה פלונית.]
אחר זמן חזי הוית בשו"ת מעט מים (סי' צה ד"ה אחר) שמבואר שהיה פשוט לו, שכוונה לשם מצוה חייבת להיות לשם מצוה פלונית שציוני ה', ולכן היה ברור לו שהחשיבה לשם מצוה היא הרהור בד"ת. ותמה על הרחיד"א בספרו טוב עין (סי' חי אות לז) משם גדול אחד, שמבואר בו להיפך, שבמקום הטינופת בשעה"ד יוכל לנענע לולב, והלא מצוות צריכות כוונה, אלמא דשרי לכוון לשם מצוה. ובתירוץ השני כתב לבארו שלמד שדי בכוונה "לשם מצוה", וא"צ בעת הכוונה לפרט במחשבתו "לשם מצוה פלונית שציוני השם", אך איהו לא ס"ל. ולענ"ד היה פשוט לי בחיד"א שם שזו כוונתו, שדי שמכוון לשם מצוה, ולכן שרי. ועוד ראה בשו"ת יבי"א (ח"ו יו"ד סי' כט) לאורך התשובה, שגם לו היה מושכל ראשון, שכוונה לשם מצוה היא הרהור בד"ת, משום שצריך לכון לשם מצוה פלונית שציוני ה', כמו שהביא שם (אות ו) את המעט מים הנ"ל. [וכמש"כ שם (בריש אות ב), וזהו כל תוכן האות, וכן (אות ג) על כך בנויה דחייתו את הראיה מחלה. וכן (אמצע אות ג) שכתב, אבל לעשות מצוה במקום מטונף, יש לחוש פן שיחשוב בדיני המצוה, ובכוונת המצוה , והו"ל מהרהר בד"ת במקום המטונף דאסור. עכ"ל. ושם (אות ד) למד כן גם במ"ב (ביה"ל סי' תקפח ד"ה שמע) [ולענ"ד אדרבה מהביה"ל שם מבואר להיפך, שא"צ לשם מצוה פלונית, אלא לשם מצוה.] ועוד שם (אות ה) כתב וז"ל, משום שלא מצאה הקפידה מקום לנוח בעשיית מצוה במקום מטונף, אלא משום שמצות צריכות כוונה, וא"א לכוין במקום מטונף, דהו"ל מהרהר בד"ת במקומות המטונפים. עכ"ל.] ברם יש להשיב כאמור. ובשו"ת חלקת יואב (או"ח סימן לג ד"ה והנה יש לחקור) הוכיח מתוס' ועוד, שמי שכיון לקיים מצוה דרבנן, ובאמת היא מצוה דאורייתא, עולה לו הכוונה לשם מצוה, ע"ש. ולדרכו ה"ה שא"צ לכוון למצוה פלונית, אלא די כוונה למצוה.
ועל כן יוצא שאם קודם שקורא ק"ש חושב, הנני בא לקיים את כל המצוות הכלולות כאן, שפיר דמי, ויעלו בידיו כל המצוות המופיעות בקריאת שמע. כמובן בתנאי שבשעת קריאת המצוות יבין את פירוש המילים, כגון באומרו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יבין את המילים, ובזה תעלה בידו מצות זכירת יציאת מצרים. ברם חידושו של הערוך השלחן, לא יועיל למי שקורא ק"ש סתם ללא כוונה לשם מצות יחודו, כיון שלא כיון לשם מצוה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5