——–
כתב הרב הקדוש רבי חיים ויטאל ז"ל ב"שער היחודים" שמה שכתוב בגמרא בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשרותיה ("תענית" יא), כלומר שתלמיד חכם לא יתענה, ואם התענה תעניתו הולך לכלבים מחמת שבטל מהתורה על-ידי התענית – זה דווקא במי שלא חטא מעולם אין להחליש כחו בתענית. אבל מי שחטא נגד ה' אין מועיל לו עסק התורה לבד אלא צריך דווקא לתקן בתענית, וכן מובא ב"ראשית חכמה" ("שער התשובה" פ"ב) ובשל"ה הקדוש.
הרי שמעקרי התשובה – התענית, ובדרך זו הלכו ודרכו כל בעלי התשובה.
כתב בספר "טהרת הקודש" (חלק א', מאמר "תשובת המשקל", פרק א') וזה לשונו: והנה הגם שענין התענית הוא ענין גדול ונורא מאד, אשר נהגו בו כל קדמאי וקדמאי דקדמאי כמו אדם הראשון שהתענה מאה ושלשים שנה ("ערובין" יח ע"ב), ויש אומרים שהתענה כל ימיו כמנין תענית שעולה תתק"ל כמנין שנותיו. וראובן דכתיב אצלו ("בראשית רבה" פ"ד) שעסק בשקו ותעניתו לכפר על חטאו, ודוד מלכנו שפתח שערי התשובה לכל השבים התענה כ"ב שנים ואכל פת באפר כדכתיב ("תהלים" לה): "עניתי בצום נפשי". וכתיב (שם קב): "כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי", לבד מה שנצטרע ששה חדשים, וי"ג שנה שכב במטה ביסורים נוראים, והלך בגולה וסבל בזיונות בלי שעור וחקר.
וככה כל הנביאים ואחריהם אנשי כנסת הגדולה והתנאים הקדושים שמצינו ברבי אליעזר הגדול (ב"פרקי דרבי אליעזר") שהתענה הרבה תעניות, וכן רבי ישמעאל כהן גדול, וכן מצינו ברבי אלעזר בן עזריה כמובא ב"ירשלמי" "ביצה" (פרק ב' הלכה ח): אמר ר' חנניה פעם אחת יצאת וכו', והשחירו שניו מן הצומות ומן התענית. וכן מצינו ברבי יהושע ("חגיגה" כב ע"ב) על דבור אחד שדבר שלא כהגן נגד בית שמאי, כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו. וכן ברב הונא מצינו ("מועד קטן" כה ע"א) דיומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפלין ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכן רבי שמעון שהוציא דבור מפיו קצת שלא כהוגן נגד רבו רבי עקיבא ("נזיר" נב) תנא השחירו שיניו מפני תעניותיו. וכן מצינו (ב"בבא מציעא" לג) יתיב רב חסדא ארבעין תעניתא משום דחלש דעתיה דרב הונאי יתיב רב הונא ארבעין תעניתא משוט דחשדיה לרב חסדא. וכן (שם פה) רב יוסף יתיב מאה ושמונים תעניתא שלא ימוש התורה ממנו ומזרעו ומזרע זרעו. ור' זירא יתיב מאה תעניתא דלא נשלט ביה נורא דגיהנום. וכן ברב חיא בר אשי ("קדושין" פא) על נסיון שבא לפניו כידוע, כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה תשובה, ועוד ועוד בלי שעור.
וראה בדברי האר"י, רבנו הרקח, הרמ"ק, הרמ"ע ז"ל, תקוני עוונות על-ידי תעניות דוקא, סכום תעניות קצוב לכל עוון ועוון שאם ירצה האדם החוטא לקים צריך להיות כמעט רב ימיו בתעניות, כי ענין התענית לבטש ולכתש כח התאוה שבאדם, כמבאר ברבנו יונה שבזה מתגבר כח השכל ונחלש החומר.
ובהיות שכל גדולי הדורות שלאחר האר"י הורונו שבדור חלש כמונו אין ראוי לבעלי תשובה להרבות בתעניות וסגופים אלא העיקר סור מרע ועשה טוב: בתשובה, בתפילה, בתחנונים ובצדקה – מחובתנו להחליף את ענין התענית בענין דומה כדי להגיע למטרה של שבירת כח המתאוה והוא בקיום מצות "קדשים תהיו", קדש עצמך במותר לך, שהיא מצות עשה לדעת הרמב"ן. והוא הנזכר לעיל בדברי רבנו יונה: מעקרי התשובה "שבירת התאוה בדברים המותרים".
וראה מה שכתב הסטיפלר זצ"ל באחד ממכתביו וזה לשון המכתב: והנה על-פי דין אסור להתענות בשבת אפילו לשם תפילה ותשובה, ובכלל אין ראוי בזמננו לצום אפילו בחול כי מחליש בזה את הגוף והשכל. תוכל להיות בשבת קודש במירון ולהתפלל שמה בכוונה, אבל לא לצום. וה' יתברך יעזור לך שתוכל לעבוד אותו יתברך כראוי.
צריך לדעת כי היסורין והצער שיש לאדם ממה שאינו יכול לעבוד את ה' יתברך כראוי או ממה שנכשל חס ושלום באיזו חטא, אותו הצער הוא מזבח כטרה וחביב לפני ה' יתברך כמו מי שעושה מצוה, כי רחמנא לבא בעי.
העקר להתפלל תמיד לה' יתברך על סיעתא דשמיא לעבודתו יתברך, ואף-על-פי שעברו ימים ושנים ונדמה לו שאין תפילתו מתקבלת, לא ימנע עצמו מלהתפלל תמיד, וסוף סוף יזכה לסיעתא דשמיא.
ועוד כתב במכתב אחר וזה לשונו: שמחתי לקבל מכתב ממך ולהודע משלומך, ונבהלתי מראות המובא במכתבך (מתוך איזה מלים) שאתה צם תעניתים חלילה.
תדע שזהו דרכי היצר לבטל אותך מתורה, כי בזמננו המסגף גופו אי אפשר שלא יזיק ללימוד התורה שלו, ושעה אחת של לימוד חביב אצל הקב"ה יותר מאלף תענית. וכבר מבאר בספרים הקדושים דתלמיד חכם אסור להתענות, והוא מבאר בגמרא ("תענית" דף יא ע"ב): אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא וכו', עיין שם.
ומה שמצאנו בחז"ל וקצת בפוסקים שהיו תלמידי חכמים מתענים, זהו כשהיו בריאים וחזקים וידעו בברור שלא יזיק להם כלל, אבל בזמננו ברור שהתענית מזיק ללימוד תורה ואסור.
מי שרוצה לסגף עצמו לשם כפרת עוונות ילמד בחזרה על דבר שכבר הוא יודע היטב, דללימוד זה אין לו חשק והוי לימוד הזה לשם שמים ממש והוי גם כן סיגוף ובכל אופן לא סיגופים אחרים חס ושלום. גם בענין הלימוד צריך שיהיה במידה לא באופן שאינו לפי כוחו.
ועוד ידוע מעלת תענית הדבור המכפרת יותר מתענית, ומעלה בה שאינה מחלשת הגוף, ואין שעור למעלתה. ובפרט שבזה נשמר מכל אסורי הלשון. וכתב ה"משנה ברורה" (סימן תקעא) וזה לשונו: וראיתי כתוב בספר אחד שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל תענית מן הדבור ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש על-ידי זה. וכעין זה כתב הגר"א באגרתו שצריך אדם לייסר עצמו לא בתעניות ובסגופים כי אם ברסן פיו ובתאוותיו, וזהו התשובה וכו'. ועוד אמרו: כל רגע שחוסם אדם פיו בעולם הזה, זוכה לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולין לזכות לו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5