——–
עולה לנו מכך, דאמנם יש לנו להצטער ולדאוג מעוונותינו ולהתאבל על חורבן בית-המקדש, אולם הכוונה היא בזה לשבור לבבינו ולהכנע לה', ולא חלילה הכוונה לבוא מכך לעצבות ומרה שחורה.
ואם תאמר והיאך נדע האם אנו תחת שליטת העצבות השלילית או בדרך ה"לב נשבר" החיובי?
התשובה היא, הבדל עצום ישנו בהשלכות הנשלכות כתוצאה משני אופני צער הנפש הנ"ל.
השלכות העצבות הם מתח וכעס יאוש ומרירות, לעומתן השלכות הכניעה והלב נשבר לה', המה להיפך, לאחר שנשבר לבו מתמלא הוא תקווה ואמונה, שמח הוא על שזכה לעשות תשובה, וכמו ששמחים אנו במוצאי יום הכיפורים לאחר התשובה, וכן לאחר תשעה באב שנתאבלנו על חורבן בית המקדש מתחזקים אנו בשבע דנחמתא ולא נשארים אנו בעצבון ודכאון.
תכלית האבל על החורבן, והתשובה על העוונות הוא כדי לזכות להתקרב לה', כך שבד בבד עם צערנו מעוונותינו ומחורבן הבית, מאמינים אנו שבתשובה ובצער שנצטערנו על החורבן יכופרו עוונותינו, וכן מאמינים אנו שיקבל הקב"ה תפילותינו וישוב אלינו ברחמים וירצה בנו, מה שאין כן העצבות כשאינה עם תקווה וביטחון בה', אלא סתם מתוך מרירות ויאוש, זהו שלילי ביותר להרוס לאדם את חייו ממש – הרוחניים והחומריים, וזאת על אשר אינו משאיר פינה שמחה בלבו בד בבד עם התשובה או עם הצער על החורבן.
וכאמור כאן הסימן היאך ידע האדם האם השתלטה עליו העצבות או שהינו בבחינת "לב נשבר"? והוא בראותו מיד לאחר ווידויו וצערו וכאבו על עוונותיו, האם לאחר מכן נכנס הוא למרה שחורה ולעצב, או מתמלא שמחה יתרה, והוא כמו שמרגישים אנו לאחר יום הכיפורים שעשינו תשובה ובכינו על עוונותינו, הנה לאחר היום הקדוש מרגישים כאילו אבן נגולה מעל לבנו, ומתמלאים אנו בשמחה יתרה מתוך אמונה שאכן התקבלה תשובתנו והתפייסנו עם הבורא. וזו מציאות, שבעבודת ה' אפשר להצטער על העוונות ולעשות תשובה מתוך בכיה ועכ"ז "עין במר בוכה ולב שמח", והעובדא, שכן בהתקדש יום הכפורים מברכים אנו "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזה"ז" כמו על יתר המועדים.
ואף שכדי לבכות ולהוריד דמעות צריך בחינת "אמת", שהרי אי אפשר להוריד דמעות בשקר, ולפחות בחינה מסויימת של "אמת" צריך, אולם דמעה אינה תוצאת עצב בדווקא, דמעה זהו דבר הנובע מלב מתרגש ומתפעל, וכידוע אי אפשר לבכות בדמעות מחיצוניות בלבד, וא"כ אין סתירה בין הדמעות של צער העוונות והחורבן להתרגשות והתפעלות השמחה, הילכך יחד עם הצער אפשר שבאותו זמן יהא גם הלב שמח ללא עצבות כלל, כי העצבות היא סימן ליאוש ואיבוד תקווה, ואין בה מן הרגש כלל, והעובדה שהסובלים מיאוש ודכאון בדרך כלל אינם בוכים כי לבם מת בקרבם והרגש אבד מהם, ואת זה חלילה אין ברצון התורה שיתפס לה האיש היהודי, אכן, נצרך בכייה מצד אחד, אולם מאידך חייב שיהא הלב מלא תקווה לסליחה וכפרה מתוך אימון מלא באהבת ה' לעמו ומתוך כך להתמלאות בשמחה בה', וחייבים אנו שישמשו אצלנו היגון והדאגה מהחטא עם השמחה יחד, ולא לתת לעצבות להשתלט עלינו, וזהו הנקרא "לב נשבר".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5