——–
ונסיים בכמה חקירות בענין התפילה בדרך שאלה ותשובה.
שאלה א: לשם מה מתפללים וחוזרים ומתפללים ובפרט אחר שהקדוש ברוך הוא כבר יודע צרכינו?
תשובה: תכלית התורה ומצוותיה היא להגיע ל"דביקות". התפילה היא התבטאות רגשי הלב – נפשי יצאה בדברו – על ידי הדיבור מבטאת הנפש את רחשי ליבה ומהדקת את החושק בנחשק, ואלמלי התבטאות חיצונית זו שהיא הדיבור, לא היה קיום לרחשי הלב בהיותם פנימיים בלבד, אלא היו דועכים ונעלמים, כשני אוהבים שנפרדו ללא קשר, שפרוד הדיבור ביניהם גורם פרוד הלב, ותכלית המצוות היא "ולדבקה בו" שלא יהא פרוד הלב מהבורא, וזאת על ידי דיבורי התפילה – קשר חיצוני – המהדק את הקשר הפנימי שלא ידעך וייעלם כאשר אילו היה מופנם בלבד ללא כלים המשמשים להפעלת והחייאת רגשות הלב, כלשון ה"חובת הלבבות" (ש"ג פ"ב): "התפילה נתקנה להחיות סימני השכל", על ידי התפילה האדם מחיה את סימני שכלו לבל ידעכו. יסוד דברים אלו מבוארים בדברי הסבא מקלם ("חכמה ומוסר" חלק שני מאמר א').
שאלה ב: האין זו "הטרדה" לחזור על אותה תפילה כמה פעמים ביום?
תשובה: כיון שהתפילה נועדה לצורך החייאת הדביקות בה', ולדביקות בה' אין סוף, לא בכמות ולא באיכות, כל רגע ורגע שהאדם דבוק בה' הרי שהוא משעשע את בוראו וזו תכלית בריאתו, וכמו כן כמה שדביקותו יותר איכותית באהבה עזה ובבהירות יותר, כן בא הוא על תכליתו יותר, לכך מוחל כביכול הקדוש ברוך הוא על כבודו, ומסכים שיגש האדם אליו כמה פעמים ביום ויחזור וינדנד על אותה בקשה – דבר שאינו מכובד ונימוסי אפילו בין בן לאביו וכל שכן בין עבד לרבו – והעיקר שיצא מכך תועלת הדביקות, שהרי זו האפשרות היחידה להחיות את הקשר והדביקות בין הנברא לבורא – בדברו עמו יום יום רגע רגע.
שאלה ג: מה העצה שלא להתייאש מהתפילה אחר שאיננו נענים גם לאחר הפצרות רבות?
תשובה: תועלת א:
ניצלת את אפשרות הדביקות כנ"ל, וברור שזה כשלעצמו כבר רווח גדול בהיותך מקושר לבורא ולא מתנתק ממנו, אם כן אף שלא נענית בתפילתך, את מטרת התפילה שהיא הדביקות – הרווחת.
תועלת ב:
פעמים שלמילוי הבקשה דרושים מספר תפילות, וכמובא במדרש תד"א, ועוד: גבי משה רבנו ע"ה – תקט"ו תפילות התפלל, ואלמלי היה מתפלל עוד תפילה היה נענה, ואם כן בכל תפילה ותפילה הינך מתקדם לסיום מספר התפילות, ואף שאינך רואה שום התקדמות כרגע, דומה הדבר, לפורץ חלון מתוך הקיר להחדיר אור לחדרו, שעד שלא יסיים את המילימטר האחרון שבקיר – החושך שבחדר יהא כמו שהיה לפני פריצת החלון, ומי לא מבין שבכל מכה ומכה שמוריד שכבה מהקיר הרי הוא מתקדם לסיום המטרה להחדיר אור לחדר, ואף שלא ניכרת ההתקדמות והחושך הינו כמו שהיה עד שיסיים לגמרי, אולם ההתקדמות הינה מוחשית, כן בתפילה, אמנם אינך רואה זאת, אבל חובה להאמין שבכל תפילה ותפילה אתה מתקדם ולבסוף "פתאום" תבוא הישועה.
תועלת ג:
האדם בתפילתו ממשיך רחמים בעולם, פעמים שהתפילות אינן מתקיימות במבקש עצמו אלא בבניו ובנכדיו, ופעמים לבני דורו, כל העולם ניזון בזכות חנינא וחנינא די לו בקב חרובין, ואם כן לזכותך נזקף ישועתן של רבים בהמשכת רחמים עליהם ע"י תפילותיך, והינך הבעל חסד הממשיך שפע בתפילותיך לרבים ללא ידיעתך. הדברים מבוססים מהספרים הקדושים, וכמו כן ראיתי באחת האיגרות מהסטייפלר זצ"ל: אם ראית ת"ח במשך הדורות שזכה להפיץ תורה ברבים, זהו יתכן מבכיות ותפילות של הסבתא שלו שהתפללה על בניה שיגדלו לתורה, ואף שלא נתקיימה בקשתה בבניה נתקיימה בנכדיה.
שאלה ד: אדם שמרגיש עצמו בירידה רוחנית, האם יימנע מהתפילה עד שימתין להרגשת התעלות או יתפלל איך שהוא עתה?
תשובה: גם במצב ירוד חייב אדם לשפוך שיחו לפני ה', ואדרבא, דוקא במצב שהינו בירידה הצורך ותועלת התפילה כפולה, ובפרט בדור האחרון. ויש לרמוז זאת בפסוק: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם – תיכתב זאת לדור אחרון", והסיבות לכך:
א. משום שאם לא יתפלל יתנתק לגמרי מהבורא עד שקשה יהא לו לשוב אחר כך לבוראו.
ב. בעת שלבו נשבר בקרבו – יקויים בו: "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", והתפילה מסוגלת להתקבל יותר.
ג. תפילה כזו שמבקש האדם מבוראו שיחלצהו מירידתו הרוחנית לשוב לבוראו ולהכירו, תפילה כזו, אהובה לפני ה' הרבה יותר מבקשות אחרות, ומתי זמנה אם לא כמו עכשיו שלבו מכיר בצורכה באמת, אחר שהוא עתה בירידה. ואדרבא, זו עצת העצות להנצל מיצר הרע לשפוך שיח לפניו שיצילהו מיצר הרע, ועל זה דרשו דורשי רשומות: "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים" – לתפילה כזו שמבקשים ממנו להיות צדיקים!
שאלה ה: על מה להתפלל?
תשובה: יותר נכון לשאול על מה לא להתפלל, אדם צריך להתפלל על הכל, החל מדברים הגדולים ביותר כעסקאות גדולות, נסיעות מסוכנות, ניתוחים מסובכים, ועד הפרטים הקטנים ביותר, כהצלחה בקניית בגד או מנעל, הצלחת הבישולים, מציאת חן בעיני רואיו, ובכך מחזק בעצמו את האמונה אשר אין עוד מלבדו, כי בעצם חייב שיהא ברור לאדם, מבלי סייעתא דשמיא גם פעולה קטנה אינה יכולה להתבצע בקלות אלא בסיבוך ובקושי רב, וכשיש סייעתא דשמיא גם פעולה גדולה ומסובכת נעשית בקלות ובנחת, ואת הסייעתא דשמיא קונה האדם על ידי הקדמת תפילה.
שאלה ו: מה טעם יש להתפלל אחר שאולי כבר נגזרה גזירה?
תשובה: כתב בפלא יועץ, ג' סוגי גזירות ישנם:
א. גזירה נחרצת שלא תועיל לה תפילה.
ב. גזירה זמנית שתתבטל גם ללא תפילה.
ג. גזירה שמלכתחילה נקבע עליה שבאם יבקש האדם רחמים תתבטל ואם לאו – לאו.
ולכן תמיד יש לאדם לחשוש שמא הוא במצב השלישי, שהגזירה שנגזרה עליו מותנית ועומדת היא, באם יבקש רחמים תתבטל ובאם לאו – לאו. ובפרט שרוב הגזירות הם כך שבכח התפילה מעוררים רחמי שמים ונהפך הכל לטובה.
שאלה ז: מדוע התפילה שהיא כל כך חשובה – זולה היא אצל בני אדם?
תשובה: זה נובע מחוסר בהירות אמונה. למי שאמונתו מעמיקה – התפילה אצלו עונג רב ומרגיש את קצירת עמלו בתפילה, שאז הוא בא ומתענג על רוב עמלו בהשתפכו לפני ה', ואין לו עונג ושעה יפה יותר מזו.
אולם מי שאמונתו שטחית ולא מעמיקה, שקוע הוא בחיי החומר ומאמין הוא בהשתדלות – נעלם ממנו סוד התפילה, כוחה ומתיקותה.
שאלה ח: מה הם התנאים לקבלת התפילה?
תשובה:
א. להאמין בוודאות שהתפילה נשמעת מפיך לאוזנו – כביכול של האלקים, כאשר ידבר איש אל רעהו ממש.
ב. להתפלל בכוונה, ובהכנעה, כעני המבקש צדקה בפתחו של עשיר.
ג. מעומק הלב, מתוך אמונה שהגעת לכתובת היחידה והבלעדית שיכולה למלא את מבוקשך.
ד. להקדים תשובה וצדקה לתפילה – "ואני בצדק אחזה פניך".
ה. להתפלל ולחזור ולהתפלל.
ו. להתפלל במילים שלך, פרט לנוסח התפילה, כיון שמילים שהינך מחדש מלבך יוצאים המה בכוונה ובאמת.
ז. לבקש מאוצר מתנת חינם ולא מסיבת זכויותיו.
ח. לבקש גם בעיתות רצון מיוחדות, כאחר חצות הלילה, סמוך לעמוד השחר, בשעת מנחה של שבת, ועוד, וכמו כן להתפלל בציבור שאז היא שעת רצון.
ט. להתפלל על הזולת, והמתפלל על חבירו הוא נענה תחילה.
י. כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, הדמעות פותחות את כל השערים.
שאלה ט: מה תועלת בהקדמת התפילה לצרה?
תשובה: לעולם יתפלל אדם עד שלא יחלה – שאלמלי חלה אומרים לו הבא זכות והפטר. (שבת לב, א)
תועלת הקדמת התפילה מכמה סיבות:
א. חוק חקק הקב"ה, אי אפשר לקבל כלום בעולם הזה בתורת אדם מקבל ללא תפילה, והמקבל ללא תפילה מקבל הוא כאשר יקבלו הבהמות והגויים את מנת מזונם. (רבי ירוחם ממיר. וראה בספרנו "שיח ישראל" באריכות).
ב. אדם המקדים תפילה ונענה כתוצאה מתפילתו, מובטח הוא שישועתו אמיתית ולא ישועה שיארע לו נזק בעקבותיה, מה שאין כן המקבל שפעו ללא תפילה, אין הוא יכול להיות בטוח ששפעו זה לא ייהפך לו לרעתו בבחינת – "יש עושר שמור לבעליו לרעתו".
ג. המקדים תפילה ונענה, אין יורד לו מזכויותיו מסיבת הנאתו משפעו הטוב, כיון שהקדים הוא להוריד זאת ברחמים ובמתנת חינם. מה שאין כן מי שמקבל זאת ללא תפילה, יתכן וינכו לו מזכויותיו בזה שמקבל שכרו בעולם הזה.
ד. אדם המקדים תפילה, למוד הוא להשתמש בנשק התפילה, ואז גם אם תפגעהו הרעה חלילה נשקו עמו להלחם בצרה, ואילו זה שאינו מקדים תפילה אינו בקי בשימוש בנשק זה, ואז כשתפגעהו הצרה הרי הוא כחייל המפורק מנשקו ואוייבו ניצב למולו לבולעו, שאז נשאר רק לו להשתמש בזכויותיו – אם יש לו – כדי להיפטר.
והוא פירוש נוסף לדברי הגמ' לעיל (שבת לב): לעולם יתפלל אדם קודם שחלה וכו', לא שלא מועיל תפילה אחר שחלה, אלא כוונת הגמרא היא שמי שלא הורגל להתפלל קודם שחלה, גם לא יוכל להתפלל אחר שחלה, כי אינו רגיל בכך, ונשאר לו רק להינצל בזכויותיו.
שאלה י: ידוע שגם על רוחניות ויראת שמים יש לבקש, והלא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים?
תשובה: אין בקשת התפילה לנצחון היצר הרע ועלייה רוחנית, סותרת את נקודת הבחירה הקובעת שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והעובדה שניסחו לנו רבותינו בנוסח התפילה בקשות רבות לפתיחת הלב לחכמה ולדביקות בעבודת ה', כמו: "והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך", וכמו: "השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך", ועוד הרבה.
ובאמת מדוע אין זו סתירה לבחירה, פירש המהרש"א, כיון שעצם זה שהאדם החליט מעצמו לבחור בטוב, והבינו מדעו מעצמו מהו הטוב האמיתי, וזה הרי מבחירתו האישית, הרי שמתוך כך מבקש הוא רחמים שיסייעוהו מן השמים, וזה גופא שמבקש זהו מבחירתו את הטוב, אם כן אין כאן שום סתירה לבחירה, ועל זה נאמר: "הבא ליטהר מסייעין אותו". ואדרבא, מובא בספר חסידים, לתפילה על ענייני רוחניות אין עליה קטרוגים, ולא כמו בבקשות גשמיות שישנם קטרוגים, כגון מצד שאינו ראוי לכך וכדומה, אבל ברוחניות אדרבא קרובה תפילה להתקבל, וחביבה היא לפני הקב"ה יותר מכל.
שאלה יא: במה תלויה אפשרות נקיות הכוונה בתפילה?
תשובה: זכות הכוונה בתפילה תלויה בכמה דברים כדלהלן:
א. סור מרע ובפרט בענייני קדושה המתחיל משמירת העינים וכו'.
ב. "קדש עצמך במותר לך", אכילה בהסתפקות ובמתינות, ואילו אכילה מרובה או ברעבתנות, וכן התגשמות בהנאות העולם אפילו בדברי רשות, מונעת את הקדושה ואת הרגשות נועם התפילה, והוא בדוק ומנוסה ממש מידה במידה.
ג. קביעות לתפילה הן בזמן והן במקום, כשהמקום נוח ושקט והזמן קבוע – מועיל לכוונת התפילה.
ד. קנאת סופרים תרבה חכמה, לכן להתפלל בחברת אנשים יראי שמים היודעים ערך התפילה.
ה. לא לבוא לתפילה מתוך דברי חול אלא מתוך דברי תורה, וביותר מועיל כשבאים לתפילה מתוך לימוד מוסר.
ו. רוב בלבולי התפילה המה מהקפדות של בין אדם לחבירו, שאז בתפילתו נזכר אדם בחשבונותיו עם בני אדם, לכן תנאי גדול לזַכּוּת הכוונה בתפילה, שלא תהא לך הקפדה על שום אדם מישראל. (כן מובא בספר "יסוד ושורש העבודה").
ז. בדרך כלל להתפלל מתוך סידור דווקא, ורק לעתים כשהינך במצב התעלות מיוחדת וברור לך שעדיף לך מבלי הסידור, אזי סגור עיניך והתפלל, ואם נחלשה התלהבותך באמצע חזור לסידור, ואל תתעצל.
ח. תועלת התפילה מתוך הסידור, בעיקרה היא כשהסידור תפוס ביד דוקא, אבל לא כשמונח על הסטנדר וכדומה.
שאלה יב: אדם שיודע שאינו יכול לכווין בתפילתו, האם יתפלל, ומה נעשה באותה תפילה?
תשובה: יתפלל גם אם אינו יכול לכווין, ומובא בספרי המקובלים שכל אותם תפילות שנאמרו ללא כוונה מופקדים המה, ומתעלים כולם כאשר יזדמן לו תפילה אחת בכוונה וכראוי, אזי אותה תפילה מעלה איתה את כל אותם התפילות הנפולות, וכן תפילות הימים נוראים כראש השנה ויום הכיפורים הנאמרות בכוונה כראוי, מעלים את כל תפילות השנה שנאמרו ללא כוונה, [רק שלא יהא בכלל אחטא – להתפלל שלא בכוונה – ויום הכיפורים מכפר].
שאלה יג: "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה", והלא צריך להתפלל מתוך שמחה?
תשובה: יש הבדל בין לב נשבר לבין עצבות, אמנם ההבדל הוא דק, אולם סימן יש לאדם לידע אם התפלל מתוך לב נשבר או מתוך עצבות ומרה שחורה, והוא, אם לאחר ששפך תפילתו לפני בוראו מרגיש שמחה גדולה, זהו סימן שמתחילה היתה תפילתו מתוך לב נשבר, כי אם תפילתו היתה בעצבות ומרה שחורה, ישאר כך גם לאחר תפילתו (שומר אמונים).
שאלה יד: האם יש סימן לדעת כשתפילתו מקובלת או לא?
תשובה: כן, כאשר מרגיש נועם ה' בתפילה ותפילתו שגורה בפיו ובלבו, ומתלווה אליו שמחה עצומה מתוך צלילות הדעת שהינו עומד לפני האלקים שאין כיוצא בו, מבושר הוא שתפילתו פעלה את פעולתה בהצלחה. וכמו כן אם תפילתו יוצא מן הלב – לב נשבר – ומרגיש הוא שמתחטא הוא לפני אביו שבשמים כבן המתחטא לפני אביו.
שאלה טו: יש ענין בקריאת תהילים בכמות ולא באיכות?
תשובה: בדרך כלל יש לנו את הכלל – טוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה, אלא כשלעיתים מצטרפים רבים וביחד עושים "תענית דיבור" שהיא קריאת תהלים ג' פעמים ברצף, בודאי שיש לזה מעלה כשלעצמו וסגולות מיוחדות לפעולה כזו, אמנם יעשה זאת רק לעיתים כמו פעם בשנה, אבל בדרך כלל כנ"ל – טוב מעט בכוונה ובתחנונים ובבכיה מהרבה בלא כוונה, וכמובן אלו שקשה להם להאט את קריאתם ורגילים בקריאה במרוצה, יעשו כהרגלם, וישתדלו לכווין עד כמה שאפשר להם.
שאלה טז: כמה להתפלל?
תשובה: אמר רבי יוחנן: "הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו" (ברכות כא, ע"א, ירושלמי שבת א, ב, ז), כמה שיתפלל אדם יותר – טוב הוא לו, לכן גם בלכתו בדרך – במקום להביט בהבלי עולם יאמר כמה פרקי תהילים, וכן בביתו בהסתובבו ממקום למקום, לפני כל פעולה שעושה, וכן יודה לה' על כל דבר ודבר, וירגיל עצמו להשיח בינו לבין קונו ככל היותר.
שאלה יז: האם תפילה מועילה לאחר גזר דין?
תשובה: בהחלט כן, כפי שהיה עם חזקיהו שקיבל נבואה מישעיה שימות ובתפילתו ותחינתו חי עוד 15 שנים, בקבלתו המפורסמת: "כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים".
כמו כן האמהות עקרות היו, ונשתנה עליהם הטבע מכח התפילה.
שאלה יח: האם כדאי להתפלל על ישועה מיסורים מסויימים מחשש שלא תצמח במקומם פורענות אחרת?
תשובה: ישנה כאן בעיה, מאחר והקדוש ברוך הוא ראה לנכון לייסר את האדם וזהו תיקונו וטובתו, הרי יש חשש שאם יפציר בתפילה להיוושע – שלא ימירו את עונשו בדבר אחר.
וכמה עצות לכך:
א. הנכון הוא לבקש ולא להפציר יותר מדי.
ב. לבקש מאוצר של מתנת חינם, כדי שלא ינכו לו משכרו וכדי שלא ימירו לו את עונשו באחר.
ג. לבקש על זה עצמו – שמבקש שתתמלא בקשתו באופן שלא יוזק ממקום אחר.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5