——–
וכדי להגיע לעבדות פנימית, העצה היעוצה היא להתחיל עם חיצוניות, וכמו למשל מקום קבוע בתפילה. כשאדם מזלזל בחיצוניות העבודה קשה מאד שיגיע אי פעם לאיזה הישג בפנימיות עבודת ה', ולכך לפחות יש להדר בחיצוניות, למשל, שלא יתפלל אדם בכל יום בשעה אחרת ובמקום אחר, אלא יהא לו מקום קבוע לתפילתו ובשעה קבועה, זוהי כבר עצה גדולה וסיכוי להשיג משהו, דאז סוף סוף מראה האדם רצינות בגישתו לעבודת ה' ולא כמצות אנשים מלומדה.
וכמו כן להתאמץ להגיע לתפילה קודם התפילה כדי להתחיל את התפילה מתחילתה ולא מאמצעיתה. האיחור מורה על זלזול וחוסר הערכה, וכשאדם מבטא זאת בחיצוניות הרי שאז גדילה ומתרבה אצלו האטימות הפנימית, ונדחה הוא מאור ה' להיות מסולק מקרבת ה', חלילה.
ובעצם זו עיקר הצלחת העבדות של התפילה שהיא עיקר העבדות – "ולעבדו בכל לבבכם" זו תפילה, עיקר הצלחתה תלויה בהכנה לתפילה, דזה פשוט כשהאדם בא במרוצה, ובטירוף לתפילה, וכי יוכל לכווין בה, עם כל רצונו הטוב לכווין בתפילה לא יצליח.
וראיתי מעשה שסיפרו המשגיח מקמניץ הרה"ג משה שטרן זצ"ל, שניגש פעם בחור ישיבה להגרש"ז אוירבאך זצ"ל, בשאלה מה לעשות כאשר מאחר הוא לתפילה, האם ידלג מהזמירות על מנת לומר קצת ובמתינות או שיאמר מהר כדי להספיק הכל? הגרש"ז אוירבאך הרים ידיו בתמיהה גדולה: היאך בחור ישיבה מסוגל לשאול כזו שאלה, וכשהתנצל הבחור ואמר שזה קורה לפעמים, חזר הגאון על תמיהתו: היאך בחור ישיבה יכול לשאול כזו שאלה.
ומובא בספר שו"א, שהמאחר לתפילתו – יתאחר תיקונו לעתיד, גם אם איננו מבינים את משמעות הדבר, אולם ללא ספק זו עגמת נפש גדולה שתהא לנשמת האדם לעתיד.
והמשלתי לזה משל, בעה"ב המחלק בסוף החודש "מעטפות" לכל עובדיו איש איש כפי משכורתו, והנה ניגש הוא לכל פועליו ומוסר בידם לאחד אחד את מעטפתו, מלבד פועל אחד שנשאר לבסוף הממתין גם הוא לקבל מעטפתו, והנה נגמרו המעטפות שביד בעה"ב ונשאר פועל זה ללא משכורת. ניגש הוא לבעה"ב ושואלו מדוע הופלא מכולם לבלתי נתון לו את משכורתו, עונה לו מעבידו: היות והחודש הזה היו לך כמה איחורים לכך החלטתי לעכב לך את משכורתך לעוד כמה ימים…
היש לתאר את צערו ועוגמת נפשו של פועל זה, זה עוד בעוה"ז על אחת כמה וכמה כשהמודבר בצער הנשמה לעתיד, שבוודאי הצער שם הוא צער אמיתי קשה ועמוק, מי ישערנו?!…
ומכלל העבדות להתאמץ בתפילה לפחות בכך – להתפלל מתוך הסידור ואפילו בחלק מהתפילה. וכמו כן יש להתאמץ ביותר לבטאות את הברכות בשפה ברורה ובנעימה, שגם אם לכווין קשה מאד, אולם, כאמור, לפחות להשתדל בחיצוניות, שהיא ביטוי המילים והאותיות באופן ברור, שהרי כמה מן הבושה למלמל את מילות הברכות בשפה קטועה ובהבלעת האותיות, וכ"ש בהבלעת מילים שלימות, הרי שזה ממש חוכא ואיטלולא מהברכה, ויש כאן ביזוי השם ממש.
וזאת יש לדעת, דכאשר ביזוי ה' הוא בחיצוניות, העונש גדול ביותר, דאז כביכול האדם בעזות ובגלוי מזלזל בכבוד קונו, וקשה מאד ללמד זכות על אחד שכזה, דמילא כאשר הכוונה בורחת מן האדם ומאבד הוא את ריכוז מחשבתו בתפילתו, עוד יש מה לדונו לזכות שהוא מרוב הטרדות או מחוסר טהרה וכו', אולם כשגם בחיצוניותו מזלזל הוא, הרי שאז עושה עוונו בגלוי, ואיכא חוצפא יתירא בזה, כי עבירה בגלוי מלבד שהיא חוצפה מצד עצמה, חמורה היא ביותר, כי בכך מתבטאת האדישות, וכאילו ולא איכפת לו לאותו אדם מנוהגו, ומשלים הוא עם עצמו ללא רצון להשתנות, מה שאין כן כשלפחות החיצוניות נאותה ומכובדת, הרי שבזה לפחות מראה הוא שאינו משלים עם פנימיותו החסרה, ומשתדל הוא לכבד את קונו לפחות בחיצוניות, בתקווה שמכך יגיע גם לטהרת הפנימיות.
וכמו כן יש להרחיק משחוק וליצנות המרחיקים יראת ה' גם בצורה החיצונית, דאף שקשה להאחז ביראת ה' בפנימיות להיות מורא שמים עלינו עד כדי שיהא עלינו מורא ופחד, אולם לפחות בחיצוניות יש להשתדל שלא תהא הנהגה פרועה וקלת ראש, דכאמור בזה מסלק האדם מורא שמים ממנו.
וכמו כן באכילה, יש לאכול במתינות ובדרך של כבוד, ולא בהלעטה ובזלילה, שבזה דוחה האדם את מורא שמים מעליו, דלמה יגרע האוכל לפני המקום מהיות אוכל לפני בני אדם בחתונה, שאז אף אם ירעב מאד יאכל במתינות בכף ומזלג, ויצמצם ככל האפשר מלהראות את רעבתנותו, ולמה כשהינו לבדו ישכח שסוף סוף אוכל הוא לפני קונו, ומקרא מלא הוא – "זה השולחן אשר לפני ה"', ואמרו (חגיגה כז ע"א): בזמן המקדש מזבח מכפר על האדם, ומשחרב בית המקדש שולחנו של אדם מכפר עליו.
והוא כלל גדול להשריש יראת שמים, קודם יעשה בדרך חיצוניות ואף שהיא דמיונית בשלב ראשון ואינה פנימית, ממנה יבוא ממדריגה למדריגה ביראת ה' בפנימיות.
ויסוד ההצלחה הוא בדרך זו וכפי שביארנו לעיל בארוכה, והוא שאין שום תכונה מידה וטבע באדם שאין לו שורש בפנימיותו, ובפנימיותו הוא חיובי, כיהלום שמצד עצמו לא ניתן לשנותו בשום אופן, אלא שלאחר ההשתלשלות ועיבוי החומר מקבל הוא טבע שני לפניות זרות שליליות, ועלינו לשוב לאותו טוהר על ידי שנסלק את החומר והטינוף שמעל אותו יהלום, כך כשנוהג האדם בחיצוניות לפחות בהנהגות נאצלות וקדושות, מתקשר הוא בזה בעצם לשורש פנימיותו שהוא אכן כזה קדוש ונאצל, כך שאין זו הנהגה חיצונית גרידא, יש לה שורש בפנימיות, אלא שאין אדם חש אותה, אולם בהתמדת העבודה החיצונית באופן החיובי, תתפרץ פנימיותו שהיא כמו כן חיובית, ותתחבר לאותה חיצוניות חיובית, וביחד יצליחו לשבר את החומות שבנתיים המהווים חייץ בין פנימיות טוהר הנשמה להנהגה החיצונית כאשר היא כמו כן מטוהרה ואצילה. מה שאין כן כשינהג האדם בחיצוניותו בפריקת עול, הרי שאז יקשה עליו מאד לחלץ את טוהר פנימיותו ממצוקת החומר כשרובץ עליה עומס החומריות בנוסף על ההנהגה החיצונית הסותרת את טוהר פנימיותה. והוא האימרה הידועה המובאת בספר החינוך: "אחרי המעשים ימשכו הלבבות", דהיינו כשעושה האדם מעשים הגונים – לבסוף ימשך גם לבבו, אחר שלבבו בפנימיותו מטוהר מכבר מצד עצמו.
עצה נוספת לרכישת קנין "עבדות", היא ההתבוננות ב"הכרת הטוב", שהרי מטבע האדם להיכנע למיטיבו, וכשיתבונן בטובות ה' עליו והיאך הוא נצרך ונזקק לבורא בכל תחומי החיים, והבורא אינו נזקק לו לכלום – יבוא ליכנע.
ובאריכות הדברים יש לראות בחובת הלבבות "שער הכניעה", שערך שער שלם המוכיח ומכריח בראיות נפלאות שעל האדם להיות נכנע ועבד לבוראו, ושהוא עיקר התבלין שבעבודת ה', שמבלי הכניעה ישנו טעם לפגם בכל אשר יעשה האדם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5