——–
המחשבה ששייך שיהיה ח"ו פירוד בין נברא לבוראו – הינה תוצאה מחוסר של אמונה. כשאדם מגיע להכרה אמיתית של "כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה", הוא משיג שלא יכול להיות שנברא יהיה נפרד מבוראו. יכול להיות שהוא לא מרגיש שהוא חלק מהבורא, יכול להיות שהוא אפילו לא יודע על כך ולא שמע על כך, אך יתבונן לעצמו: וכי אדם היושב על הכסא ואינו יודע שהוא על הכסא, ייחשב שאינו יושב על הכסא? הוא ודאי יושב על כסא! אלא מאי? שהוא לא יודע מכך. וכי חוסר הידיעה משנה את עצם המציאות שהוא יושב על הכסא? בודאי שלא! ! ראשית כל צריך להאמין, שאם חז"ל אמרו לנו שהבריאה היא "כהדין קמצין דלבושיה מיניה וביה", לא יכולה להיות מציאות שאדם נפרד מבוראו, אין כזאת מציאות! זו לא סתם הבטחה שהקב"ה משיב נידחים, אלא זהו גילוי של מהות הבריאה שלא תיתכן בה מציאות של נפרדות. אדם צריך להאמין לא רק שהקב"ה רוצה לקרבו, והוא אוהב אותו וכו'. עליו להאמין שלא יכול להיות שיהיה נפרד בעצם מהבורא. זה שהקב"ה נמצא בקרבו, אין זה בגדר "אפשר" ואף לא בגדר רצון. זוהי מציאות! אין אפשרות של נפרדות מהבורא, דבר זה פשוט לא קיים! יש אפשרות שאדם לא יודע מזה, יש אפשרות שיודע ולא מרגיש, אבל אין אפשרות שהאדם באמת נפרד. אם יאמין האדם באמונה שלימה שלא יכול להיות שהוא נפרד מהבורא, ואף שאינו מרגיש בכך, אבל האמת שהוא מחובר, והוא ידבק את עצמו באמונה זו – בהכרח שיגיע לגילוי גמור שהקב"ה מחובר אתו. "ואנכי הסתר אסתיר פני" (דברים לא, יח) – כפל כאן הכתוב את לשון ההסתרה. ואמר הבעש"ט הק', שבשעה שישנו רק הסתר אחד, כלומר, אם אדם יודע שהוא מחובר לבורא, רק שאינו מרגיש כן – זה כבר אינו הסתר גמור. "הסתר אסתיר" הכוונה שאינו יודע זאת כלל, וממילא לא מגיע לזה. אבל אם אדם יודע את הדברים והוא קובע את מחשבתו בידיעה הפשוטה שהקב"ה נמצא בכל מקום, ושהוא עצמו חלק אלו – ק ממעל, "קוב"ה ואורייתא וישראל חד הוא", והוא מאמין באמונה שלימה ב"חד" – הרי ברור לו ש"חד" לא יכול להיפרד, אין נפרדות בחד! אם היו כאן שניים, יכול היה להיות שיהיה גט, שיהיה פירוד, אבל אם הם "חד" – הרי ש"חד ולא בחושבן", אין מציאות של נפרדות בעצם מהשי"ת."ישראל – אע"פ שחטא, ישראל הוא" (סנהדרין מד ע"א). לא יכול להיות שישראל יהיה נפרד מהבורא. ואם אדם מאמין בזאת בגילוי, הוא בודאי יהא במצב של דביקות בהשי"ת. שורש הדברים הוא, שאור האמונה מגיע כביכול גם לנבראים, גם לנפרדות, גם למוגבל, בבחי' "שתיים ועלתה לו", גם מה שנראה לנו "שני" – נברא – צריך להאמין באמונה שלימה שאיננו יכול להיות נפרד מהקב"ה. כך ברא הקב"ה את ברואיו, באופן שלא לא תיתכן בהם נפרדות ממנו ית'. אפילו המחשבה שנופלת במחשבת האדם שהוא נפרד – הוא חייב להאמין, שמחשבה זו עצמה מדובקת בקב"ה! לא רק שהוא מדובק, אלא עצם מחשבת הנפרדות היא חלק מהדבקות בהקב"ה! אם כשנופלת לאדם מחשבה כזו, יפנה את מחשבתו ויאמר לקב"ה: "אני יודע שהמחשבה הזו עצמה דבוקה בך יתברך" – אם יעשה כך, לא יתכן שתהיה לו אפילו מחיצה אחת בינו לבין השי"ת. ואפילו אם נופלים לאדם מחשבות של כפירה ח"ו, וכל העבירות שבעולם ח"ו – הוא חייב להאמין שהמחשבות הללו אינן מפרידות אותו מהקב"ה! לכל אדם נופלות כל מיני מחשבות – של היתר, של איסור, כל אחד לפי ענינו – והוא מרגיש שהוא מתרחק. אבל עליו להאמין שאין כזה דבר, אי אפשר להתרחק מהקב"ה. ואף שאינו מבין זאת – אין צורך להבין! ח"ו להכניס את עצמו מלכתחילה לכאלו הרהורים, אבל ההרהורים הרי נופלים בלב האדם, כל אחד לפי מדרגתו, ואדם חייב להאמין בכל מה שעובר עליו, הן בעלמא הדין והן בעלמא דאתי, שהוא לא מנותק מהבורא אפילו לרגע. אפילו אם הוא נמצא בשאול תחתית הוא לא מנותק! ! אילו האדם היה נמצא ב"כף הקלע" והיתה לו כזו אמונה – הוא לא היה ב"כף הקלע"! "כף הקלע" עניינו שקולעים אותו מנקודה לנקודה ואין לו חיבור. אבל אם היה מאמין שבכל מצב הוא מחובר לקב"ה – היה מגיע למנוחתו; "מנוחת אהבה ונדבה… מנוחה שלימה שאתה רוצה בה יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם" – אין מנוחה אחרת, רק על הקב"ה, עם הקב"ה ואצל הקב"ה. אדם ראשית כל מאמין שהוא נפרד, אלא שבנוסף הוא מאמין שעליו להתקרב, וכיון שיש לו נפילות, ממילא קשה לו. אבל אם יתחיל להאמין באמונה גמורה שהקב"ה נמצא אצל הגדול שבגדולים ואצל הקטן שבקטנים, ו"לית אתר פנוי מיניה" – אזי הוא יהיה מחובר לאמונה, ויקבל התקשרות גמורה בקב"ה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א
ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5