——–
א. והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמר ה' אלקיך לך את הברית וכו' (ז.יב)
פירש רש"י – "והיה עקב תשמעון"- אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון.
לכאורה יש להבין, מדוע דווקא מכח שמירת המצוות הקלות זוכה האדם לברכת ה'. וכי מדוע אדם אשר מקיים את המצוות הגדולות של התורה לא יזכה לברכת ה', הרי מקיים הוא מצוות חשובות יותר ולא רק מצוות קלות?
ב. וארא והנה חטאתם לה' אלקיכם עשיתם לכם עגל מסכה. ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם. ואתנפל לפני ה' כראשונה וכו' (ט.טז-יח)
יל"ע, מדוע בראות משה את מעשה העגל בחר מיד לשבר את הלוחות, ולא עיכב את נתינתם עד שישובו ישראל בתשובה. הרי כעת הוצרך הוא לחזור ולכותבם שוב ארבעים יום וארבעים לילה?
ג. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך (י.יב)
צריך להבין, הרי באמת לא רק יראה בלבד שואל ה' מאיתנו, אלא גם הליכה בדרכיו, אהבת ה', עבודת הלב והנפש ושמירת המצוות וחוקי התורה? (וכבר כתב המסילת ישרים בהקדמתו, כי בפסוק זה כללה התורה את כל חלקי שלימות עבודת ה' יתברך) (משנת ר' אהרון)
ד. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך (י.יב)
איתא בברכות (לג:) – אין לו להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים.
ונשאלת השאלה, מדוע נבחרה יראת שמים מבין כל הדברים שבעולם – להיגנז באוצרו של הקב"ה?
ה. עוד קשה, דאיתא בברכות (נה.) אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר: "יהב חכמתא לחכמין" וכו' וכן איתא שם (מ.) שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם מידת הקב"ה כלי מלא מחזיק, ריקן אינו מחזיק.
ושואל הגר"ח וולאז'ין בספרו רוח חיים: הרי אם נותן ה' חכמה לחכמים, יוצא כי הסכל אף פעם לא יחכם כי תמיד החכם רק יחכים עוד ועוד. א"כ כיצד זוכה האדם לראשית החכמה, הרי מצד עצמו סכל הוא?
ו. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה (י.יב)
איתא בברכות (לג:) "כי אם ליראה"- ויראה מילתא זוטרתא היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא.
וצ"ע בתירוץ הגמ' – "לגבי משה רבנו יראה דבר קטן היא", הרי משה רבנו פונה לכלל ישראל, ולגבי כלל ישראל אין יראה דבר קטן?
ז. ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמור את מצות ה' ואת חקתיו וכו' (י.יב-יג)
יש לדקדק, דפתח קרא באמירת "כי אם" ומשמע כי שואל הקב"ה מישראל רק דבר אחד, והיינו, ליראה את ה'. וצ"ב, דממשיך הפסוק "ללכת בכל דרכיו לאהבה לעבוד בכל לבבך ובכל נפשך ולשמור את מצוות וחוקות ה'"- הרי שדברים רבים דורש ה' מאיתנו. א"כ מדוע פתח הפסוק בלשון "כי אם" דמשמע רק דבר אחד בלבד?
ח. את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק וכו' (י.כ)
יש לדקדק, מדוע ייתר קרא באומרו: "אותו תעבוד ובו תדבק וכו'", הרי כבר אמר "את ה' אלקיך תירא" והיינו ממילא לעבוד את ה' ולדבוק בו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל בספרו רוח חיים בעניין "ראשית חכמה יראת ה'". וז"ל – היראה לבדה היא חכמה ומבלעדיה אין חכמה. וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו: "תחילת חכמה יראת ה'" (משלי ט), ובתהילים נאמר: "ראשית חכמה יראת ה'" (קיא). הוי אומר שהיראה היא ראשית מעלת החכמה וקצה אחד ממנה. חכמה זו יכול האדם להשיג מעצמו וכמו שאמרו: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. שנאמר: מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה" (ברכות לג:).
לכאורה יש לתמוה הרי הבחירה נתונה בידי האדם בכל המצוות, במה נתייחדה איפוא היראה? אלא מכאן שעיקר הכל היא היראה האמיתית, על ידה עוזר ה' לאדם ונותן לו חכמה.
מובן, אם כן, שמי שיש בו יראת שמים, יש לו הכלי המלא שאל תוכו יתן ה' חכמה. [ובהיות היראה הכלי, יש לראות שהכלי יתמלא בחכמה, שכן ללא חכמה היא ככלי ריק שאין בו חפץ. וזה שאמרו "כלי מלא מחזיק"- ככל שיוסיף להחכים, יוסיף תת כח ביראה, והיראה מוסיפה כח בחכמה]. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בלי יראה אין חכמה, ללא יראת ה' אי אפשר לזכות בחכמת התורה, רק כשיש את הכלי – היראה, אפשר למלאו בחכמת התורה, אך כשאין יראת ה' אין את הכלי אשר יקבל בתוכו את חכמת התורה, כי בלי יראה אין חכמה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – לימדתנו התורה, כי דווקא מכח המצוות הקלות זוכה האדם לברכת ה', מפני שכשמקיים ומדקדק אף בקיום המצוות הקלות, מראה הוא כי מקיים המצוות מתוך יראת שמים טהורה. לכן, דווקא לו מגיעות ברכות התורה על קיומו התורה והמצוות, בהיותו כלי קיבול ראוי לזכייה בברכות ה', מתוך קיומו בשלימות רצון ה' יתברך – מתוך יראת ה.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – החליט משה לשבר הלוחות על אף שעוד עתידים ישראל לשוב בתשובה לפני ה'. כי בראות משה את העם משחיתים לה', ידע כי אנשים אלה לא יכולים לקבל תורה, מפני שהתורה אינה נקנית לאנשים אשר אינם יראי ה', שהרי אין שום כלי לקבל בו את חכמת התורה.
לכן העדיף משה לשבר הלוחות, כי אם אין יראת שמים אין כלי לקבלת חכמת התורה. מעשה משה בא ללמדנו לדורות, כי בלי יראת ה' אין ערך לתורה וכפי שהוכיח בשבירתו את הלוחות.
לפ"ז גם הקושיות ג', ז' וח' מתורצות – רצון ה' שיקיים האדם את כל מצוות התורה, אלא שללא יראת ה', כל עבודת ה' של האדם איננה שווה מאומה, שהרי אין שום כלי קיבול לקבל את השפעת חכמת התורה. לכן מבקש ה' ראשית "כי אם ליראה את ה'"- רק על ידי יראת ה' תורתו תוכל להתקיים.
כ"כ, ע"י יראתו את ה', ממילא יבוא האדם לידי שלימות קיום התורה והמצוות מתוך יראתו את ה', לכן מבקש ה' רק יראה, כי ממילא יגיע הוא לידי קיום כל התורה.
לפ"ז מובן המשך הפסוק: "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו" אשר בא ללמדנו, כי אף אם תהיה באדם יראת שמים בלבד, ממילא יבואו ויתקיימו התורה והמצוות, העבודה בכל דרכיו והדביקות בה' יתברך. הכל מכח "היראת שמים"- זוהי הדרך לעבודת ה' בשלימות.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – דווקא יראת ה' נבחרה להיגנז בבית אוצרו של השי"ת יותר משאר המצוות, היות ויראת השמים הינה הגורם לקיום והמשך קיום התורה והמצוות, בלעדיה כל תורתו ומצוותיו של האדם אינן שוות מאומה, כי הרי חסר הוא את "הכלי" לקיום ושמירת התורה.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – מסביר הגר"ח מוולאז'ין: כי דווקא כלי מלא נותן בו ה' את החכמה. היינו, כי רק אדם אשר הינו "כלי"- מלא ביראת שמים, הוא אשר יכול לקבל חכמה מאת ה'.
והיינו ג"כ מה שאמרו: "יהיב חכמתא לחכימין", כי דווקא לחכמים אשר מצויה בהם יראת ה', נותן להם הקב"ה את החכמה. כי בהם תשתמר חכמת התורה – להם מצוי "הכלי" לקבלת שפע התורה, ולהם בלבד אפשר להקנות את חכמת התורה.
ולפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – אפשר כי "יראת שמים" הינה מילתא זוטרתי, אלא שהינה הכרחית כ"כ לשמירת התורה והמצוות כולן.
והיינו כוונת הגמ' בשאלתה – דהרי יראת שמים דבר גדול בחשיבותו ואינו דבר קטן? אך תירצה: כי לגבי משה הוי דבר קטן. והיינו, כי משה התכוון לומר לכלל ישראל – כי יראת שמים הינה דבר קטן לגבי כל התורה, אך דבר גדול והכרחי לשימור ולקיום כל חכמת התורה. מפני שיר"ש הינה הכלי קיבול לשימור כל התורה הקדושה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5