ימי מוהרנ״ת חלק ראשון פז

גַּם בְּעֵת שֶׁעָסְקוּ בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּדְרָשׁ הֶחָדָשׁ אָז נִסְכַּם אֶצְלָם שֶׁיִּתְּנוּ לִי הַדִּירָה שֶׁבְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן שֶׁיָּשַׁב שָׁם הָרַב דְּפה כִּי לְהָרַב דְּפה בָּנוּ דִּירָה חֲדָשָׁה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הֶחָדָשׁ וְגַם הָיָה נִרְאֶה בְּעֵינַי לְטוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁלּא אֶהְיֶה מְטֻלְטָל בְּדִירוֹת כָּל כָּךְ, וְחָשַׁבְתִּי בְּכָל הַקַּיִץ אֵיךְ אוּכַל לִבְנוֹת לִי שָׁם אֵיזֶה חֶדֶר קָטָן בִּשְׁבִילִי לַעֲסֹק בּוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אַךְ "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב- אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם", וּמֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה שֶׁנִּגְמַר הַבֵּית הַמִּדְרָשׁ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה שְׁנַת תקע"ד כַּנַּ"ל אֲבָל הַבֵּית דִּירָה חֲדָשָׁה בִּשְׁבִיל הָרַב לא נִגְמְרָה, וְנִשְׁאָר הָרַב עַל מְקוֹמוֹ בְּהַדִּירָה שֶׁבְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁןוַיְהִי בְּבוֹאִי מֵאוּמֶין מֵראשׁ הַשָּׁנָה תקע"ד הַנַּ"ל, וְרָאִיתִי שֶׁהָרַב נִשְׁאַר עַל מְקוֹמוֹ הִתְחַלְתִּי לְהִצְטַעֵר כִּי הַדִּירָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי שָׁם בַּקַּיִץ הָיְתָה קָשֶׁה מְאד לֵישֵׁב בָּהּ עוֹד בְּזֶה הַחֹרֶף וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו חָמַל עָלַי וְעַל כָּל הַתְּלוּיִים בָּעֵסֶק הַגָּדוֹל הַזֶּה וְשָׁלַח בְּלִבִּי בֵּין כֶּסֶא לְעָשׂוֹר בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת תְּשׁוּבָה שֶׁאֶרְאֶה לִקְנוֹת לִי דִּירָה וְאַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיָה בְּיָדִי לְהוֹצִיא עַל זֶה, כִּי אָז עֲדַיִן לא הָיִיתִי מְקַבֵּל כְּלָל וְהָיִיתִי מִתְפַּרְנֵס מִמְּעַט הַמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁאַר לִי עֲדַיִן, וְלא הָיִיתִי יָכוֹל לִקְנוֹת דִּירָה מִמְּעוֹתַי כִּי לא יִהְיֶה לִי מִמַּה לְּהִתְפַּרְנֵס אַף עַל פִּי כֵן חִזֵּק הַשֵּׁם אֶת לְבָבִי בְּבִטָּחוֹן שֶׁאֶקְנֶה לִי דִּירָה זאת וְתֵכֶף שָׁלַחְתִּי לְהָאִישׁ שֶׁהָיְתָה הַדִּירָה הַזּאת שֶׁלּוֹ שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה לִי, כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם הָיְתָה שֶׁאָז חָזַר הָאָדוֹן שֶׁל הַכְּפָרִים הַשַּׁיָּכִים לְפה לְהַשְׂכִּיר הָאָרֶענְדִיס מַה שֶּׁזֶּה כַּמָּה הָיָה פְּרִיפוּנַאצְיָא וְאָז שָׂכַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁל הַדִּירָה הַזּאת אוֹרֶענְדִי וּמֵחֲמַת זֶה שָׁלַחְתִּי אֵלָיו שֶׁיִּמְכּר לִי בֵּיתוֹ וְכֵן הָיָה שֶׁתֵּכֶף נִתְרַצָּה לִמְכּר, וּבַיּוֹם שֶׁאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים קָנִיתִי אוֹתָהּוְאַחַר כָּךְ הָיוּ כַּמָּה מְנִיעוֹת כִּי אִשְׁתּוֹ לא רָצְתָה לְהַסְכִּים עַל הַמְּכִירָה, וְהָיָה לִי צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה אַךְ אַחַר כָּךְ עָזַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּתְרַצֵּית הִיא גַּם כֵּן וּבָאת לְבֵיתִי בְּעַצְמָהּ וּבֵרְכָה אוֹתִי שֶׁאֶכְנס לְהַבַּיִת לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם חֲמִישִׁי שֶׁהוּא שְׁנֵי יָמִים קדֶם סֻכּוֹת נִכְנַסְתִּי לְהַבַּיִת לְשָׁלוֹם וְגדֶל הַיְשׁוּעָה הַזּאת מַה שֶּׁזָּכִיתִי לְבֵית דִּירָה אֵין לְשַׁעֵר, כִּי עַל יְדֵי זֶה נִתְיַסְּדוּ וְנִגְמְרוּ כַּמָּה עֲסָקִים קְדוֹשִׁים מֵעֲסָקָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁהֵם זְכוּת הָרַבִּים לְדוֹרוֹת כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵיתִי הִתְחִילוּ לְהִתְקַבֵּץ אֵלַי כַּמָּה בְּנֵי הַנְּעוּרִים אֲשֶׁר נָגַע יִרְאַת הַשֵּׁם בְּלִבָּם וּתְהִלָּה לָאֵל דִּבַּרְתִּי עִמָּהֶם הַרְבֵּה וְנַעֲשׂוּ אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וִיקָרִים מְאד עַד אֲשֶׁר נִמְצָא בָּהֶם כַּמָּה שֶׁרָאוּי לִקְרוֹתָם בְּשֵׁם צַדִּיקִים אֲשֶׁר כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרֵךְ ה' יוֹסֵף ה' עֲלֵיהֶם כָּהֵם אֶלֶף פְּעָמִים וְכוּ' גַּם בְּכָאן נִתְיַסְּדוּ כַּמָּה סְפָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁלּוֹ, וְגַם נִדְפְּסוּ בַּבַּיִת הַזֶּה כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר לְקַמָּן עַל כֵּן אֲנִי חָפֵץ מְאד לְסַפֵּר לְדוֹרוֹת כָּל מַה שֶּׁעָבַר בָּזֶה, כִּי נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאד כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת וְעִכּוּבִים בְּלִי שִׁעוּר הָיוּ לִי עַל כָּל דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁהָיָה נוֹגֵעַ לַעֲסָקָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכְּנֶגֶד זֶה מִשְׁתַּטְּחִים הַמְּנִיעוֹת בְּלִי שִׁעוּר אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר הַכּל רַק מְעַט דִּמְעַט:

לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים.