——–
כתב בספר "שומר אמונים" (מאמר הבטחון וההתחזקות, פרק י') וזה לשונו: והנה אם האדם מתרפק לעבודת ה', ועל-פי רב בפרט בדור הזה בהתמעטות העובדים וצדיקי הדור, נופל לטמטום גדול ולחשכות, חס ושלום, ואין לו חשק ללמד ולא להתפלל ולא לעשות שום דבר שבקדושה. והיצר מטעים לו בלימוד ובתפילה טעם מיתה, רחמנא לצלן, כידוע להמנסים בכל אלה, ונופל חס ושלום ליאוש גדול? שהיצר מיאשו משני עולמות ומראהו שאין לו לא עולם הזה ולא עולם הבא ומזכיר לו העברות ואומר לו בהתרפקותו בעבודתו יתברך: ראה כי אין רוצים בשמים שתעבד ה', כי הרבה פעמים התחלת ומפילים אותך. ולא עוד אלא שנופל בעברות חס ושלום עוד הרבה יותר מקודם ולאנס לילה חס ושלום וכדומה, כי היצר רודף אחר נשמות המסגלים לעבודת ה' בפרט ולהחטיאם במקרי לילה, כמובא ב"ראשית חכמה" ("שער הקדושה" פרק יז) שהוא תאב ומתאוה ורודף בתר ירכי דרבנן ובפרט בעקר הנפשות המסגלים להקדושה, ואלו שעוסקים ורוצים לעשות תשובה לפני ה'.
[ובענין זה מובא בספר "תורי זהב" (פרשת "תצא") וזה לשונו: שמעתי אומרים מפה קדשו של הרב הבעל-שם-טוב ממעזיבוז זי"ע על הגמרא, דאם ראית תלמיד-חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. ומקשה הגמרא שמא סלקא דעתך, אלא אימא ודאי עשה תשובה. על-פי דברי ה"תוספות יום טוב" הקשה על הא דאמרינן עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש ואחד מהם לא ארע קרי לכהן גדול ביום הכפורים, דמקשה למה יארע לו קרי אחר שהיו מזרזין אותו כל שבעת הימים והוא בטהרה כל היום ההוא, ותרץ כי יצר טוב ויצר הרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה. ולזה היה קרוב מאד להיות הכהן בעל קרי, עד כאן.
ונמצא לפי זה, כשאדם עושה תשובה כראוי ונכון, אזי הוא מסכן לבל יחטיאו היצר הרע בחטא קרי, כי המנצח מחזיק את עצמו בכל כחו להחטיאו להמנצח. ופרש הרב הנ"ל ז"ל: אם ראית תלמיד-חכם שעבר עבירה בלילה, רצונו לומר שראה קרי, אל תהרהר אחריו ביום, רצונו לומר שמא הוא חיב בדבר שהרהר ביום ובא לידי קרי בלילה, רק שמא עשה תשובה ולכך היצר הרע מחזק את עצמו בכל כחו להחטיאו ודו"ק, עד כאן לשונו.]
אז דע לך, כי שקר ענה בך היצר הרשע הרוצה להדיחך באמת משני עולמות, כמובא בדברי רז"ל ("זהר" "תצוה" קפד ע"א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, כי כל שהחשכות מרבה, האור היוצא ממנו הוא יותר חשוב, כמו במצרים שהיה חשך ואפלה חשך כפול ומכפל, ואז דיקא ("שמות" יב) "וינצלו את מצרים" ("ברכות" דף ט ע"ב), עשאום כמצולה שאין בה דגים, כי הוציאו כל הניצוצין שנשארו עוד בהם, וזה שבקש הקב"ה ממשה (שם ע"א): בבקשה ממך לך אמר להם לישראל, בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב כנ"ל, כי עקר הוצאות ניצוצין קדישין ועקר עלית השכינה הוא דיקא להוציא אותם ממקום חשכות גדול ונורא ביותר, כי יותר חשוב וחביב תפילה אחת שהיא מתוך חשך ואפלה ובלבול המחשבות, ואדם ביגיעתו מהפך זאת ועושה מחשך לאור, ממאה תפלות שנותנים לו מן השמים בנקל ("אבות" פ"ה) ולפום צערא אגרא.
וזהו גודל החשיבות של בעלי תשובה יותר מן הצדיקים הגמורים שאמרו ("ברכות" דף לד ע"ב) שבמקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין, כי צדיקים גמורים אין בכחם לירד למקום חשך ואפלה ולהעלות משם ניצוצי קודש, מה שאין כן הבעלי תשובה ("סנהדרין" דף לט ע"ב) מניה וביה שדי ביה נרגא, כי ממקום חשך באו ויכולים לירד שם ולהעלות, ולא עוד כי מובא בספר "באר מים חיים" (פרשת "אמר" ד"ה "ותדעו אחי", וכן בספר "אור תורה" פרשת" תולדות" ד"ה "ויגדל האיש"), כי הבעל עבירה כפי יותר שהיה מרותח ומחומם בגודל התלהבות לעשות העברה בחמום היותר גדול, ככה בעת שובו אל ה' יש לו זו ההתלהבות לקדושה.
ופרש רבנו הקדוש "החוזה מלובלין" זי"ע על הכתוב ("תהלים" קכז) "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים". "חצים" רומז עוון הברית שיורה כחץ. ואם הוא גבור לשוב אל ה' ולתקנם נעשו מאלו החצים אש התלהבות לעבודתו יתברך.
כתב בספר "אור לשמים" (פרשת "חקת" ד"ה "ומשם בארה") וזה לשונו: בהקדים פרוש כבוד אדמו"ר מוה"ר יעקב יצחק מלובלין זצללה"ה על פסוק "אם יהיה נדחך בקצה השמים" [כי מדת יסוד סיומא דגופא נקרא קצה השמים, ואם חס ושלום יהיה נדחך במדת יסוד] משם [לשון שממה ר"ל גם אם חס ושלום יהיה שומם, אף-על-פי-כן] יקבצך ה' אלהיך ומשם [בו' נוספת רצונו לומר גם אם חס ושלום יתרבה השממון ואף-על-פי-כן] יקחך מלשון ("חגיגה" טו ע"ב) אי נקיטנא ליה בידי מאן מרמי ליה מנאי, עד כאן דברי קדוש ושפתים ישק.
ובספר "סור מרע" להגאון הקדוש מזידיטשוב בעל "עטרת צבי" כתב וזה לשונו: "וממורי [הוא רבנו הקדוש מלובלין] שמעתי פרוש "לא תתורו אחרי לבבכם", כי לא תתיר קשרך מן הבורא אם יארע לך אחרי לבבכם שלא היה באיזה פעם לבך ברשותך וידך, ונזור לאחור, עם כל זה לא תעזב עבודתך. אמנם תעשה תשובה ותבקש רחמים מבעל הרחמים ויתכפר לך, כי רב טוב וסלח הוא, ואמר אפלו בבוא דבר עבירה לידו מן פגם הברית חס ושלום. ועשה תשובה וודוי וחרטה באמץ הלב עד דכא ושבר לבו בקרבו והקיש על דלתי הרחמים נקרא נוטר הברית, ולא נאבד שם צדיק ממנו אחרי אשר עושה בכל כחו מה שיוכל לעשות, עד כאן דבריו.
מובא בספר "זכרון זאת" (פרשת "לך לך" ד"ה "ואברם בן חמש שנים" וכו') וזה לשונו: דהנה כתיב "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים", יש לפרש שרחוק להיות אדם נצול לגמרי משום חטאת הנעורים, אך על-ידי מה שעושה תשובה נעשים עברות זכיות. והנה זכיות נקראים בנים כמו שאמרו רז"ל: עקר תולדותיהן של צדיקים מעשיהם הטובים, וזה: "כחצים ביד גבור כן בני הנעורים", שעושה מחטאת נעורים זכיות. יש לו כח גדול שמוציא יקר מזולל, כפי תהיה לבטל גזרות כדאיתא בגמרא, עד כאן לשונו.
ועוד מובא שם (ב"זאת זכרון" סוף ד"ה "פרוש הפסוק 'נפשנו כצפור נמלטה' ") וזה לשונו: עוד "כחצים ביד גבור" וגו', כי הנה הגבור שיש לו חצים בידו, מגנים בעדו ויש לו תועלת מהם, כן חטאת נעורים הם ביד האדם שעושה תשובה עליהם הם לו לתועלת לעבודת ה' יתברך, עד כאן לשונו.
שהרי אפילו ירבעם בן נבט שהחטיא את הרבים והרע לכל בית ישראל, הקב"ה תפס בבגדו באמרו אליו: חזר בך ואני ואתה ובן ישי נטיל בגן עדן, כידוע דרשת רז"ל ("סנהדרין" קב ע"א), וכן אחאב בהכנעו לפני ה' כתיב ביה ("מלכים" א, כא, כט): "הראית כי נכנע אחאב מלפני", וכן מנשה שהרבה לחטא על כל הקודמים לפניו, וכששב לפניו יתברך חתר לו הקב"ה חתירה מתחת כסא הכבוד ("זהר" "בראשית" דף לט ע"א, חסד לאברהם מעין חמישי נהר מח בהיכל ה'), ונעשה אחר כך ראש לבעלי תשובה בגן עדן, וכן להבדיל אפילו אצל גוי מצינו בנבוזראדן ("סנהדרין" צו ע"ב) שהרג לאלפים ורבבות כהנים משוחים וצדיקים בלי מספר כמו שאמר בעצמו: הטובים שבהם אבדתי. וכששב בתשובה לפני ה' נשתבחו בו רבותינו ז"ל ואמרו (שם): נבוזראדן גר צדק היה. וכל שכן זרע אברהם, יצחק ויעקב, תשוקתו של ה' אב הרחמן כביכול.
וכן בסבת זה כל אריכות גלותנו וכל התהפכות וצרות ויסורים שאנו סובלים בהגלות המר והנמהר הזה, הכל בשביל ("שמואל" ב, יד) שלא ידח ממנו נדח.
אם כן, בודאי ובודאי שהקב"ה משתוקק ומצפה לכל בר ישראל שישוב אליו גם בכל מיני נפילות וירידות, אפילו הוא ממש ירד כבר לשאול תחתית, שהוא שער הנו"ן של טומאה, עם כל זה הקדוש ברוך הוא משתוקק ומצפה אליו, כמו שהבאתי כמה פעמים בזה החבור בשם הרב הקדוש בעל "אור החיים" זי"ע, שישראל הקדושים מכרחים לירד לשער הנו"ן קודם ביאת המשיח (לעיל דרוש הבטחון פרק ו' ובסוף מאמר האמונה).
וזה הכוונה ("דברים" ל): "אם יהיה נדחך בקצה השמים", ויש בזה סודות עמקים וכו'. ויש בזה רב תנחומים לבית ישראל, כי הגם שאנחנו רואים חשכות ונפילות הדור, אדרבה: מזה ראיה שכבר הוא הזמן האמתי שישראל נושע בה' תשועת עולמים במהרה בימינו אמן.
ואפילו אם האדם מרגיש עצמו בחשכות היותר נורא ועצום, ויש לו בלבולים שונים ונסיונות מבית ומחוץ וגלי ימים רודפים אחריו, יחשב: אדרבה ואדרבה, אם אשבר אלו גלי הימים והנהרות ואחטף לעצמי איזה עבודת ה', יעלה לרצון ולנחת-רוח לפני ה' דיקא בעדן ובזמן כזה, יותר מכל מיני עבודות של מנוחה והשקט. וכל הצדיקים לא נתקרבו לה' רק אחר נסיונות רבים ועצומים ורב חשכות ומרירות בלי שעור וחקר, מלבד הנשמות המיחדות, הגדולים והנוראים שלא באו לעולם רק ממש בשביל טובת דורם, להם לא היו נצרכים נסיונות רבים כל כך. ועם כל זה לא היה בנמצא שום צדיק ועובד ה' מעולם בלתי נסיונות.
כי באמת אין שום הסתרה ואין שום יאוש, כי אדרבה: כל זמן שהוא אדם שפל ונמוך וגרוע, ביותר יחזק לבו בה' ויחשב כי אין לי זמן מסגל לעבד ה' יותר מבחינת שפלות ופחיתות כזה, כי ("זהר" "תצוה" דף קפד ע"א) לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. אם כן יחשב: עכשיו שאני בתכלית השפלות והפחיתות, אם אחזק לבי בה' אעלה אתי דברים השפלים וניצוצי קודש שהמה בתכלית השפלות, והקדוש ברוך הוא מבקש מאתנו ברחמים ובתחנונים ("שיר השירים" ה): "פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי", שנפתח לו ולא נתיאש ממנו חס ושלום.
ואם יאמר לך היצר, מה תרויח בזה, כי מחר ממילא תשוב ותפל אחור, תדע אהובי כי מעולם לא נאבד משום אדם שום מצוה, כי מה שאמרו ("סוטה" דף כח ע"א): "עברה מכבה מצוה", פרשו הספרי חכמה, שהוא רק בחינת כבוי לפי שעה, כמו נר הנכבה וחוזרין ומדליקין אותו, מלבד בשוטה שהוא תוהה על הראשונות, זה מעט שכיח אצל בני ישראל הקדושים. וסוף כל סוף לכל אדם מכרחים מצוותיו לחזר אליו, אפילו כבר נמסר ונתנה לאחר, אבל לאחר תיקון נפשך הכל יחזיר לך הבורא הרחמן.
וגם על-פי רב הצדיקים מעצמם מחזירין כל השפעות של השיכים אליהם ואינם חפצים בשל אחרים, כמובא בשם רבנו האריז"ל (ב"שער הכונות" ענין כונת העמידה דרוש ו' בברכת "על הצדיקים") לכוון בעת אמירתו ב"שמונה עשרה": "ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ושים חלקנו עמהם", שצריך לכוון שאם חס ושלום העוונות גורמים שימסרו מצוותיו לאחרים, אז ימסרו לצדיקים כאלו, שישיבו ויחזירו להם, עיין שם. וזה נחוץ מאד לכל איש לכוון זאת בכל טעם, ואל תשכח הענין.
וזה אפשר כונת הכתוב ("ישעיה" ג): "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו" – "אמרו" לשון שבח, שבחו לצדיק הטוב אשר אינו רוצה רק בפרי מעלליו ולא בשל אחרים.
ועוד איתא ב"זהר הקדוש", אם חוזר הרשע בתשובה, ותקן אותו המקום שפגם בחייו. הוא מתקבל לפני המלך הקדוש, והוא לוקחו ומתקן אותו על-תקונו אחר כך, וזה נקרא בעל תשובה, כי ירש מושבו של מקום ההוא, של ההוא נהר הנמשך ויוצא. ומתקן את עצמו ממה שהיה בתחלה. כיון שנתקן ושב בתשובה, הוא עולה על-תקונו, שאין דבר בעולם ואין מפתח בעולם שלא ישבר אותו השב בתשובה, וכו'. המקום שבעלי תשובה עולים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמד שם, ומשום זה כיון ששב בתשובה הקב"ה מקבלו מיד. למדנו: אין דבר העומד לפני תשובה, ולכלם הקב"ה ודאי מקבל. ואם שב בתשובה הרי מזמן לו דרך החיים. ואף-על-פי שטגם מה שפגם, הכל מתקן והכל חוזר על-תקונו, כי אפילו במה שיש בו שבועה, הקב"ה מקבלו, שכתוב: "חי אני נאם ה' כי אם יהיה בניהו" וגו'. וכתוב ("ירמיה" כב ל): "כתבו את האיש הזה ערירי" וגו'. ואחר ששב בתשובה כתוב: "ובני יכניה אסיר בנו" וגו'.
מכאן שהתשובה משברת כמה גזרות ודינים וכמה שרשרות של ברזל, ואין מי שעומד לפני תשובה. ועל זה כתוב ("ישעיה" סו, כד): "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי". אשר פשעו בי אינו כתוב אלא הפושעים בי, דהינו: אותם שלא רצו לשוב בתשובה ולהתנחם על מה שעשו. אבל אם התנחמו ועשו תשובה, מקבל אותם הקב"ה. משום זה אדם זה אף-על-פי שפשע בו ופגם במקום שלא צריך ושב לפניו הוא מקבלו ומרחם עליו כי הקב"ה הוא מלא רחמים ומתמלא רחמים על כל מעשיו, כמו שהכתוב אומר: "ורחמיו על כל מעשיו" – אפילו על בהמות ועופות מגיעים רחמיו וכו' ("זהר" "משפטים" קו ע"א).
אומר הרב הצדיק ר' אליהו לאפיאן זצ"ל על הפסוק ("ישעיה" ד, ד): "רחץ ה' את צאת בנות ציון" וגו': למחל ולסלח יכול רק הקב"ה. משל לתינוק שצואה בבגדו והסרחון גדול. כשנכנס אדם זר לבית, מניח ידו על חטמו ומסתלק מן החדר. אולם אמו של אותו ילד נגשת אליו במהירות ובשמחה ורוחצת וסכה אותו, עד שעושה אותו מזהיר ונקי ונושקתו על פניו. כן הוא בענין עוונותינו: הקב"ה הוא אבינו, וכביכול באהבה ובשמחה מכפר (לשון נקוי) עוונותינו ומוציאנו זכאים וטהורים, שנאמר ("ויקרא" טז, ל): "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", ואין הדבר תלוי אלא בנו: בחרטה, בודוי ובעזיבת החטא.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5