——–
בחיזוק אמונה זו שה' אוהב ישראל לעד, וזמני היסורים ומצבי החטא אינם משדרים דיחוי מיאוס או שנאה ח"ו, ובחיזוק האמונה שעל אף האמת שהקב"ה אוהב צדקה ומשפט וכנאמר: "כי אני ה' אוהב משפט" (ישעיה סא, ח), אומנם אין זה על חשבון אוהב עמו ישראל, וכרבי מאיר דבין בזמן שעושין רצונו של מקום ובין בזמן שלא עושין קרויין בנים, באמונה זו תלוי העמוד הגדול של אהבת ישראל.
והוא פשוט, דהיאך ימלא ליבו של אדם לשנאות מאן דהוא כשהקב"ה אוהבו, אלא ודאי אימתי יעז אדם לשנאות מאן דהוא, זהו רק כאשר אמונתו מפוקפקת באהבת ה' לעמו ישראל, וחולשה זו של פקפוק באהבת ה' לעמו קיימת אצלו משום שסבור הוא שבעידן יסורים או חטא משתדרת שנאה לסובל או לחוטא, ומכאן מעז הוא לחשוב, את פלוני מותר לשנוא אחר שמסתמא ה' שונאו, וכן את פלוני מותר לדחותו אחר שדחוי ומאוס הוא אצל ה', והעובדה, שהנה ה' מייסרו.
ואילו היה חזק באמונתו שה' אוהב עמו ישראל לעד, לא היה מעז לדחות ולמאוס, ועל אחת כמה וכמה לשנאות מישהו מישראל.
וכמשל הידוע מה"חפץ חיים" בב' בני אדם שרבו ביניהם, ובאו לאחד היריבים כדי לפייסו להשלים עם יריבו, וענה: עם פלוני אסור להשלים, הוא אדם רע מושחת וכו', אמרו לו: היאך תאמר כן והלא ראינו שרב העיר כל כך מחבבו ומוקירו למאד. ובכן כששומע זאת אולי מתחיל לחשוב שמא הוא טעה, וכשאומרים לו: לא רק רב העיר מוקירו אלא גם גאון מפורסם פלוני ששמעו הולך בכל המדינות הוא כמו כן מוקירו לאותו אדם, בודאי שיותר יכנס הספק בלבו שהוא טועה, ואם יאמרו לו על גדולים שכבר שבקו חיים מגדולי הדור הקודם שאף הם היו מוקירים לאותו אדם בודאי ישתכנע לאט לאט שהוא טועה, וככל שיגדילו בעיניו את הוקרתו של יריבו להיותו יקר וחביב אצל גדולים וחשובים יותר, כן ביותר יצא הספק מלבו.
ובכן כשישנה האמונה שהקב"ה אוהב עמו ישראל, ויש לו להקב"ה חביבות לכל יהודי ויהודי באשר הוא, והקב"ה רואה בו נקודות טובות, כמה בזה יירא האדם מלהעלות שנאה בלבו על חבירו, וכידוע האימרה המפורסמת: כשאדם אוהב את חבירו כן אוהב הוא את בנו של אהובו.
ובכאן באמת יהא לאדם קנה-מידה למדוד את אהבת ה' אצלו, והיא כפי שהוא אוהב את כל אחד ואחד מישראל. והיינו כמבואר, דמאחר וכל ישראל אהובי ה' המה ובניו של מקום הם, אם כן כפי שהינך אוהבם כן יורה מידת אהבתך את ה', כי האוהב את האב אוהב את בניו, ולהיפך ח"ו, להיפך.
וראינו שאצל הצדיקים אוהבי ה' באמת, היתה בד בבד מידה זו של אהבת ישראל אצלם בכל לבם, כי הא בהא תליא, דהאוהב את האב אוהב את בניו.
ועוד נתבונן, דבידידים האוהבים מאד זה לזה, בהכרח שאוהב הידיד לבן ידידו גם כאשר אינו מושלם במעלותיו, איך שהוא ובאשר הוא רוכש הוא לו אהבה להיותו בן אהובו, כך שמידת אהבת ה' ניתנת להמדד כפי מידת אהבת ישראל שיש לנו לכל יהודי באשר הוא, והוא פשוט שכך מחובתינו, שהרי אם הקב"ה ציוונו לדון לכף זכות ולאהוב כל אדם, וכי הוא לא מקיים זאת, הלא ודאי שכמו כן דן הוא לכף זכות את החוטאים כמו שציוונו, והיאך אם כן ירשה האדם לעצמו לשפוט בצדק שמותר לשנאות או לדחות ולמאוס לאדם מישראל, וללא ספק שכל החלטה כזו היא אינה מצד הטוב שבאדם אלא מצד הרע, ובפרט שה"לשם שמים" שלנו לקוי כידוע לכל אחד, ואם כן איך לא יחשוד האדם את עצמו שהינו טועה בהשערתו וסובר ש"מצוה" לדחות או למאוס מאן דהוא מישראל, ובמצוה זו תלוי שורש כל המצוות, וכמו שאמר רבי עקיבא (מובא ברש"י פ' קדושים יט, יח,): "ואהבת לרעך כמוך" – הוא כלל גדול בתורה ואידך זיל גמור, ולכך לא לחינם רבות הן ההצדקות השקריות בלב בני אדם לדחות ולשנאות בר ישראל, כי בזה האופן מצליח היצר לדחות את האדם מכל מדריגות הקדושה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5