יורה דעה קפ"ו סיכום

בס"ד

משנה:

  …ופעמים (פרש הרמב"ם כנגד פיסקתו במשנה תורה שדין זה נוהג רק לטהרות) צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש את …

בגמרא:

(שנינו במשנה) פעמיים היא צריכה להיות בודקת, שחרית וערבית. א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לטהרות אבל לבעלה מותרת ,פשיטא: שחרית תנן אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באשה עסוקה 

• רב יהודה בשם שמואל בא לומר לנו שאינה צריכה בדיקה לפני ואחרי תשמיש בזמן שאין טהרות

אמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל: אשה שאין לה וסת – אסור לה לשמש עד שתבדוק! 

• רבא מוכיח שאין מימרה זו נאמרה אך ורק בטהרות.

בעא מיניה רבי זירא מרב יהודה אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה אמר ליה לא תבדוק ותבדוק ומה בכך אם כן לבו נוקפו ופורש

• רב יהודה מורה לרבי זירא שאסור לבדוק לתשמיש שמא לבו נוקפו

בעא מיניה רבי אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת …. אמר לא (רב הונא) לא תבדוק.

• רב הונא מורה לרבי אבא שלא תבדוק שמא לבו נוקפו – אפילו בקינוח.

אמר רבי אמי אמר רבי ינאי: וזהו עדן – של צנועות

• הצנועות היו בודקות לפני תשמיש

אמר רבא: ולימא ליה יש לה וסת לטהרות בעיא בדיקה – לבעלה, לא בעיא בדיקה, ומדלא אמר ליה הכי, שמע מינה דקסבר שמואל: כל לבעלה לא בעיא בדיקה.

• רבא מוכיח שאין צורך בבדיקות גם לבעלה בזמן שאין טהרות.

תנו רבנן: חמרין, ופועלין, והבאים מבית האבל ומבית המשתה – נשיהם להם בחזקת טהרה, ובאין ושוהין עמהם בין ישנות בין ערות. – במה דברים אמורים, שהניחן בחזקת טהרה. אבל, אם הניחן בחזקת טומאה, לעולם היא טמאה עד שתאמר לו "טהורה אני".

• כלומר כל עוד אישה מוחזקת כטהורה – טהורה ואינה צריכה בדיקות.

אמר רב כהנא: שאלתינהו לאינשי ביתי דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע: כי אתו רבנן מבי רב מצרכי לכו בדיקה? ואמרו לי: לא!

• מכאן עולה שאין צורך כיום בבדיקות.

תנו רבנן: אשה שאין לה וסת – אסורה לשמש ואין לה לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות. ויוציא ולא יחזיר – דברי רבי מאיר. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: משמשת בשני עדים הן הן עותוה, הן הן תקנוה, משום אבא חנן אמרו: אוי לו לבעלה!

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס!  ובמאי? אי בעסוקה בטהרות – הא אמרה שמואל חדא זימנא, ואי בשאינה עסוקה בטהרות – הא אמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה!? דאמר רבי זירא אמר רבי אבא בר ירמיה אמר שמואל – "אשה שאין לה וסת אסורה לשמש עד שתבדוק" ואוקימנא לה בעסוקה בטהרות.

• כלומר יש מחלוקת פנימית בין רב יהודה לדברי רב יהודה בעמוד הקודם – ופירש רש"י שמימרה זו נאמרה על טהרות בלבד – ולכן לא צריך לעולם בדיקות גם לאישה ללא וסת קבוע.

מאן דמתני הא, לא מתני הא

• רבינו חננאל מעמיד את הפירוש אחרת – שמכאן נלמד שהייתה מחלוקת בין תלמידי רב יהודה ולכן מחייב בדיקה לאישה שאין לה וסת קבוע.

 

סימן קפ"ו לפי סדר השו"ע

סעיף א – אישה עם וסת קבוע: האם תעשה בדיקות?

השו"ע פסק: 

אישה עם וסת קבוע אינה צריכה בדיקה כלל כדעת רש"י וסיעתו, אך הביא את דעת הרמב"ם שצריכה בדיקה הוא והיא אחרי והצנועות בודקות לפני.

אומר הרמ"א: עיקר כשיטה ראשונה וכך נהגו. 

• להלכה רוב האחרונים אמרו שהשו"ע הביא את דעת הרמב"ם כדי לכבדו ולא להלכה.

בית יוסף:

העמדת הגמרא

אישה שיש לה וסת קבוע:

1. כל הראשונים הסכימו שאינה צריכה ואף אסורה בדיקה לא לפני ולא אחרי, שלא שיהיה ליבו נוקפו.

1. הרמב"ם לעומתם פוסק שהצנועות בודקות לפני, וחובה לבדוק אחרי היא והוא בקינוח.

ההבדל בינהם הוא בהבנת הגמרא:

• רש"י וסיעתו הבינו את הגמרא: שכל מה שאמרו בגמרא שלנו (נידה יא.-יב:) נידונה במצב של טהרות בלבד.

• הבנתם ש"אמר רב יהודה אמר שמואל" שאומר שאינה צריכה בדיקה אלא אם עוסקת בטהרות מדבר באופן כללי, ואין חילוק בין בדיקה לפני ובדיקה אחרי, ואסורה בבדיקה שלא יהיה ליבו נוקפו! כמו שאומר רב יהודה לרבי זירא בגמרא.

• הרמב"ם הבין את הגמרא: "אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באישה העסוקה בטהרות" הגר"א מעיר שמכאן מקור דברי הרמב"ם באיסורי ביאה ד' ט"ז (כך כתב גם המגיד משנה): דברי שמואל היו צריכים להיות מהמילים "ומשמשת בעדים" – ובעקבות כך שזה לא נאמר כך – אלא רק מהמילים "פעמים…" מכאן נלמד שאישה שיש לה וסק קבוע פטורה מבדיקה לפני (אך הצנועות בודקות), אבל עדיין קיים הדין של משמשת בעדים! ולכן חייבת בבדיקה אחרי (גם בעלה) גם בוסת קבוע!.

• תירוץ הרמב"ם על דין "יהיה ליבו נוקפו" – שיבדקו אחרי שיעור וסת (כ40 שניות) שכל האיסור שאמר בזה רב יהודה מדבר אך ורק בשיעור וסת, אבל לאחר מותר!

ב"ח: דברי המרדכי שמבין מדברי רש"י שצריכה בדיקה – קרוב לוודאי טעות סופר. ומוכח מתוך דברי רש"י שאומר שכל החשש שבעקבותיו עושים בדיקה לאחר תשמיש – שמא תפסול את הטהרות.

הב"ח פוסק: אין לבדוק כלל בוסת קבוע, כי הרמב"ם כאן בדעת יחיד.

פתחי תשובה: אישה שלא ראתה דם מעולם (בתולת דמים) אינה צריכה בדיקות כלל (מובא גם בסדרי טהרה).

חוות דעת: אם ראתה פעם אחת בליל תשמיש, אפילו אחרי זמן – חייבת בבדיקה אחר תשמיש

כתב תורת השלמים: כל הדין עוסק לפני ואחרי תשמיש, אבל כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת.

כתב ערוך השולחן: אפילו לדעת הרמב"ם כיום אין צריך בדיקות אחרי תשמיש מכיוון שהיום עושות ז' נקיים אחרי 4-5 ימים לפליטת זרע, ולא כזמן הרמב"ם זיע"א שבזמנו אפילו אחר יום אחד היו מתחילות ז' נקיים, ווודאי לו שבמצב כזה האישה לא תראה מראות טמאים אחרי תשמיש בוסת קבוע.

כתב הבית הלל (הובא בבאה"ט): כיום נהגו שנשים בודקות שלא לפני האיש לפני תשמיש.

 

הלכה למעשה:

דרכי טהרה: 

1. לא תבדוק לפני ואחרי תשמיש שלא יהיה ליבו נוקפו ופורש (כדעת רש"י ורוב הפוסקים), אבל שלא בפני בעלה ולא בשעת תשמיש טוב לבדוק, וכל היד המרבה לבדוק משובחת.

1. אישה שרוצה לנהוג כדעת הרמב"ם יכולה לבדוק לפני תשמיש באופן שבעלה לא ידע מכך, ושהיא לא תיכנס למתח, ולאחר תשמיש תבדוק לאחר שיעברו כעשר דקות ולא לפני בעלה (כדי שלא יהיה לה דין שלא רמח"ת), ואם דבר זה מביא לידי לחץ או פציעות בנרתיק וכו' לא תנהג בחומרה זו.

1. אם ראתה דם לאחר תשמיש בוסת קבוע צריכה לשאול חכם אם צריכה בדיקה לתשמיש הבא.

1. אם בעלה מבקש ממנה לבדוק לפני או אחרי תשמיש – תבדוק, אך לא ראוי שהאיש יבקש מאשתו לבדוק שמא ליבה ינקוף.

1. אם אדם מחמיר על עצמו – יגיע שזה בגדר חומרה ובלי נדר.

טהרת הבית:

1. אסורה לבדוק לפני או אחרי.

1. אין לאיש לבקש מאשתו לבדוק.

1. בתולת דמים שלא ראתה דם מעולם – לא צריכה בדיקה כבעלת וסת קבוע.

שבט הלוי: 

1. למעשה לא תבדוק, אבל אישה שרגילה לבדוק, או שבעלה דורש זאת ממנה צריכה לבדוק ומשובחת. עוד הוסיף שה"ל, אישה שלא רואה אלא על ידי זריקות וכו' – דינה כבעלת וסת קבוע, ובשעה שמקבלת את הזריקה וכו' דינה כאישה שאין לה וסת.

1. אם ראתה דם פעם אחת עם וסת קבוע צריכה לבדוק בביאה הבאה לפני ואחרי תשמיש (גם הגבר) כדי לעקור הריעותא (כחוו"ד)

 

אבני שוהם: אישה עם וס"ק אסורה בבדיקות לפני ואחרי תשמיש אלא אם כן בעלה דורש זאת ממנה.

 

סעיף ב' – אישה שאין לה וסת – צריכה בדיקות או לא?

השו"ע פסק: 

פסק כדעת הרי"ף, רמב"ן, רשב"א ור"ן: שניהם צריכים בדיקה לפני ואחרי 3 פעמים כדי להתחזק שהיא אינה רואה מחמת תשמיש.

גם הביא את דעת הרמב"ם, הרא"ש ור"ח שצריכה בדיקה לפני ואחרי תמיד רק שהרמב"ם מחייב גם אותו בבדיקה.

פסק הרמ"א:

1. מצריך בדיקה תמיד לפני ואחרי כדעת הרמב"ם

1. אם שימשו כמה פעמים בלילה, צריכה לבדוק אחר כל תשמיש ותשמיש אבל תבדוק את כל העדים ליום המחר (סדרי טהרה)

1. הבדיקות נעשות בקינוח (סדרי טהרה)

בית יוסף:

חלוקת הדעות שהובאו בב"י בסעיף באופן כללי:

1. רש"י וסיעתו (רשב"ם, סמ"ג, ספר התרומה, שערי דורא, מהר"יל, רוקח) – אסורה בבדיקה שלא יהיה ליבו נוקפו

1. רבנו שמחה, מהר"ם – מצווה להיות בודקת לפני תשמיש אבל אסורה אחרי שלא יהיה ליבו נוקפו.

1. הבנת הב"י בדעת הרי"ף (הסכימו איתו הרמב"ן, רשב"א ורבינו ניסים) – בודקת 3 פעמים לפני ואחרי תשמיש והוא בודק אחרי תשמיש ועושה כך חזקה שאינה רואה מחמת תשמיש

1. רבינו חננאל ורא"ש – בודקת תמיד לפני ואחרי (רק היא)

1. רמב"ם – חייבת בדיקה לפני ואחרי, והאיש גם חייב בדיקה אחרי, הבדיקות נעשו בקינוח בלבד.

ביאור שיטת רש"י, רשב"א, סמ"ג, ספר התרומה, רוקח, רשב"ם ור"ן:

• רש"י מעמיד את כל הסוגיה כדברי שמואל בשם רב יהודה – כל מה שמדובר על בדיקות נוגע רק לזמן טהרות.
• רב יהודה אומר לרבי זירא שאסור לבודק שמא יהיה ליבו נוקפו ופורש, דעתו היא על בדיקה לפני תשמיש וכל שכן אחרי תשמיש.
• דברי רבי חנינא נאמרו על טהרות בלבד.
• הבנת רש"י בדברי רבי חנינא שהבדיקה נעשית לפני ואחרי.

הב"י דוחה את דברי המרדכי בהבנת רש"י ורבינו תם בשבועות שהם מצריכים בדיקה לבעלה אפילו בזמן הזה, וכך פסק כהבנת רשב"א, סמ"ג ור"ן.

שיטת רבינו שמחה ומהר"ם מרוטנבורג:

• הביא את דעתו של רבינו שמחה הגהות מיימוניות: הבנת דברי רב יהודה לרבי זירא ב"לבו נוקפו" שרב יהודה דיבר אך ורק בבדיקה לאחר תשמיש ולכן קודם תשמיש מצווה להיות בודקת, אבל אחרי אסור.
• מהר"ם היה נוזף באשתו שלא תבדוק אחרי תשמיש שחכמים אסרו בזה, ומתוך כך אפשר להבין שהיא הייתה בודקת לפני (כלומר הסכים לדעת רבינו שמחה זיע"א).

דעת הרא"ש, רבינו חננאל ומרדכי:

צריכה בדיקה תמיד, ובעלה לא צריך – הבנתו היא מתוך דברי רבי חנינא שאומר שהבדיקות הן התיקון שלה. דייק רבינו ירוחם: אינה צריכה בדיקה משהוכר עוברה בדין סילוק דמים, אפילו הגיע שעת וסתה – אל אף שאין לה וסת קבוע.

הבנת רבינו חננאל: 

1. הלכה כדברי רבי חנניא שצריכה עדים תמיד, ולא כהבנת רש"י, אלא זה גם נוהג שאין טהרות.

1. יש מחלוקת בין התלמידים בהבנת דברי רב יהודה, ולכן אין סתירה בין דברי רב יהודה. הא דמתני הא לא מתני הא.

1. דברי רב יהודה בנושא ליבו נוקפו – רב יהודה דיבר אך ורק בוסת קבוע.

הרא"ש כתב שדעתו יותר נוטה לדעת רש"י וסיעתו, אך לא מלאו ליבו לחלוק על רבינו חננאל שדבריו בקבלה.

המרדכי פסק כדברי הרא"ש שהובאו בהבנת הרי"ף (בהמשך)

הבנת הב"י ברי"ף:

• הבינו הב"י, הר"ן והרשב"א בדעת הרי"ף שאישה שאין לה וסת קבוע בתחילת חיי האישות לאחר סיום דם בתולין חוששין שהיא רואה מחמת תשמיש וכדי להוציא אותה מהחשש הזה הרי"ף בהלכות כתובות מביא כדעת רבי חנינא ששימוש בעדים הן התיקון שלה והן העיוות שלה. כלומר, לדעת הרי"ף צריך 3 בדיקות לו ולה לאחר תשמיש, ואם יצא טהור 3 פעמים גם לו וגם לה (או אם ראתה היא, אבל הוא לא ראה ולהפך) מותרים ואינם צריכים לשמש יותר בעדים.
• דברי שמואל עוסקים אך ורק בבדיקות לפני. ודברי רבי חנינא עוסקים בבידקות אחרי בלבד.

ביאור דברי הרי"ף על ידי הרא"ש:

קושיות הרא"ש על שיטת הרי"ף:

1. איך הרי"ף הבין שדברי רבי חנינא מדברים רק על אחרי תשמיש? הרי אם כן מה הצד ששאלה הגמרא "הרי יש לנו את דברי שמואל", הרי שלפי הרי"ף אין היגיון בשאלת הגמרא!
2. איך הרי"ף פוסק שצריכים לשמש בעדים בזמן שאין לה וסת אם שמואל פסק שאינה צריכה?
3. מה יועיל ההחזקה הזאת של השלושה פעמים, אם להחזיק אותה כרואה מחמת תשמיש, אני  מבין שזה מייצר לה חזקה להיות רואה מחמת תשמיש, אבל להחזיק אותה שאינה רואה – איך הובן דבר כזה? הרי כל החשש של אישה שאין לה וסת הוא לא רק מצד רואה מחמת תשמיש אלא גם מצד שהיא יכולה לפרוס נידה בכל עת!?
4. אם אתה חושש מדברי רבי חנינא שמא ראתה מחמת תשמיש, אתה לא חושש שמא פרסה נידה לפני התשמיש ומבטל את הבדיקה לפני?

מכאן יוצא, שיש סתירה בגמרא מתוך דברי הרי"ף ולכן לפי דברי הרא"ש מוכח שדברי רבי חנינא עוסקים כדעת רש"י ור"ח בבדיקות לפני ואחרי וכך גם דברי שמואל.

תירוץ הבית יוסף לקושיות הרא"ש על שיטת הרי"ף:

1. הרי"ף לא היה צריך להזכיר בדיקות לפני (בדברי רבי חנינא) בעקבות כך שפשוט שאם צריכה בדיקה אחרי – חייב בדיקה לפני!
2. שמואל דיבר על הדין בכל החיים ולא על דין של השלוש פעמים הראשונות, שבהן צריך התחזקות שלא רואה מחמת תשמיש.
3. הר"ן מסביר, אנחנו לא חוששים שהיא רואה כל הזמן כדברי הרא"ש אלא רק מחמת תשמיש ולכן ההתחזקות צריכה להיות דווקא ברואה מחמת תשמיש.
4. כתירוץ א.

הבנת הראב"ד בדברי הרי"ף:

• הראב"ד מבין כדברי הרי"ף שאינה צריכה בדיקה לרבי חנינא אלא אחרי תשמיש, וכל מה שאמרו לפני תשמיש ולאחר תשמיש עוסק רק בזמן טהרות.

הבנת הרשב"א בתורת הבית:

הרשב"א מעלה כמה קושיות על ר"ח:

1. איך ר"ח אומר שצריך לעשות בדיקות באופן תמידי, ויוצא מכך שיש מחלוקת בין דברי רב יהודה בשם שמואל שאומר שאישה בזמננו אינה צריכה בדיקות כלל מול דברי רב יהודה בשם שמואל עצמו שאומר שהלכה כרבי חנינא שצריך בדיקות – וזה תרתי דסתרי!

1. ועוד, איך מתיישבים דבריו עם דברי רב יהודה שאומר לרבי זירא שאישה איננה צריכה לבדוק שמא רואה ופורש? וגם לרבי זירא, מוכח שסובר שאיננה צריכה לבדוק, ואפילו שמשמשים כמה פעמים, כל מה שהוא מצריך בדיקה הוא רק לבעל נפש, אבל מודה שאישה סתם כך לא צריכה לבדוק.

1. עוד קושיא מתוך דברי הגמרא: מפרק כל היד: כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן! ממילת כל נלמד שאפילו אישה שאין לה וסת בחזקת טהרה, אז למה ר"ח מחייב בבדיקה?!

1. ועוד, שבדף יב' נידה, שאלו את נשות רב הונא ורב פפא האם הרבנים מחייבים אותן לבדוק – וענו שלא! ולמדו שגם מדובר בוסת שאינו קבוע!

הרשב"א ממשיך וכותב את שיטתו:

1. הרי"ף פסק כרבי חנינא, והבנתו היא כמות ההבנה של ר"ח בדברי הגמרא "מאן דמתני הא לא מתני הא" – כלומר שאין סתירה בין דברי רב יהודה לבין דברי רב יהודה אלא – המחלוקת נמצאת בין תלמידי רב יהודה שהעבירו את השמועות.

1. אלא שההבנה של הרי"ף איננה כמות ר"ח אלא, סובר הרי"ף שהדין שאמר רבי חנינא איננו מדבר אלא על 3 פעמים ראשונים ודי! ואם אינה רואה דם, מותרת לעולם.

1. מוסיף הרשב"א שכל היד המרבה לבדוק משובחת גם לדעת הרי"ף ודעתו, אך שלא בשעת תשמיש לאחר אותם 3 תשמישים שמתחזקת בהם.

1. והרשב"א בתורת הבית הקצר פסק כדעת הרי"ף: לעומת הבנת הב"י בדברי הרי"ף שמצריך בדיקה לפני ואחרי תשמיש לשניהם, הרשב"א אומר "ובודקת אחר תשמיש" כהבנת הראב"ד.

מביא הב"י שכן דעת הרב המגיד והרמב"ן.

דעת המרדכי באישה שאין לה וסת (בדעת הרי"ף):

• צריכה בדיקה לעולם, וסתרו את דבריו הר"ן ורשב"א.

ביאור דעת הרמב"ם בב"י באישה שאין לה וסת

• האיש והאישה חייבים בבדיקה לפני ואחר תשמיש בקינוח תמיד. גם מעוברת, זקנה וקטנה חייבות בבדיקה אחרי (הוא והיא).
• והר"ן מסביר את שיטותו: פוסק הרמב"ם כדעת רבי חנינא כמאמר שמואל, והבנתו בדברי רב יהודה בשם שמואל, ששמואל אינו מצריכה בדיקות בשחרית ובין השמשות בלבד (באישה שאין לה וסת).
• ומוכח מתוך דברי רבי מאיר שהמחלוקת נסובה על נושאי תשמיש וטהרה לבעלה ולא לטהרות! שכן רבי מאיר אומר שאם אין לה וסת צריך להתגרש.
• הבנת הרמב"ם היא שהדין של משמשות בעדים אחד לו ואחד לה, והצנועות בודקות לפני תשמיש בוס"ק תמיד, ולא העמיד את זה כיתר הפוסקים שמבדובר בטהרות.

 

השגת הראב"ד על דברי הרמב"ם:

• כל הבנת הרמב"ם בסוגיא לא מסתדרת עם דברי רב יהודה לרבי זירא – שיהיה ליבו נוקפו! ומכאן מוכח שכל הסוגיא וכל הבדיקות המוזכרות בה שייכות רק במצב של טהרות בלבד.
• הב"י הסביר מתוך דברי הרב המגיד שדברי הרמב"ם מסתדרים עם דברי רב יהודה, בעקבות כך שהרמב"ם מעמיד את דברי רב יהודה אך ורק על שיעור וסת (40 שניות וכו'). ולא לאחר מכן.
• וכל מה שאמרו בגמרא "דיין שעתן וכו'" על דין בדיקות נאמר אך ורק בבדיקה לפני, אבל אחרי תמיד חייבות.

מגיד משנה על דברי הראב"ד:

• הרמב"ם נוקט "יהיה ליבו נוקפו" רק על שיעור וסת בלבד, ולאחר מכן – חובה לבדוק.

דרכי משה:

• עולה מהדברי הרי"ף, רמב"ן והרשב"א שאין הרי"ף מצריך בדיקות לפני, אלא רק אחרי. ומתוך כך חוזרת קושיית הרא"ש למקומה, שאם כן, איך הרי"ף הבין שדברי רבי חנינא מדברים רק על אחרי תשמיש? הרי אם כן מה הצד ששאלה הגמרא "הרי יש לנו את דברי שמואל", הרי שלפי הרי"ף אין היגיון בשאלת הגמרא!

ב"ח:

• פסק כדעת ר"ח והרא"ש ומחייב בדיקה לפני ואחרי לעולם, שיש כאן 2 מורי הוראה (רא"ש ורמב"ם) שמורים לעשות בדיקות לעולם. ואף ציין שטוב לנהוג כדעת הרמב"ם ולעשות בדיקות גם לגבר אחרי תשמיש, ואפילו לפני האיש.

• נראה מתוך דברי הטור, שהטור הבין את דברי הרי"ף שאינה צריכה בדיקה לפני, שכן הביא את דברי הרמב"ן שכן מצריך בדיקה לפני.

• ומביא את דברי המרדכי שהבין שהרי"ף מצריך גם לפני וגם אחרי – וגם הוא יבדוק אחרי. ואם הוא מצא והיא לא מצאה, עדיין נחשב רואה מחמת תשמיש.

• להבנת המרדכי בדברי הרי"ף יהיה צריך בדיקה לפני תשמיש לעולם, ורק הבדיקה לאחר תשמיש תהיה 3 פעמים, שכן הן הן עיוותיה – צריך תמיד לבדוק שלא פרסה נידה.

• ומתוך כך יותר מובנת ומתחזקת קושיית הרא"ש (שלדבריו הבין כדעת המרדכי) – שאיך הרי"ף חשש לרואה מחמת תשמיש 3 פעמים ודי, ולפני תשמיש תמיד יצריך בדיקה?!

• הבית יוסף הבין שהמרדכי מצריך בדיקה לפני ואחרי לעולם (בדעת הרי"ף), וההבנה הנכונה במרדכי לדעת הב"ח – שרק לפני תשמיש מצריך בדיקה לעולם.

דרישה:

הדרישה אומר שהרי"ף מחייב בדיקה אך ורק אחרי תשמיש:

1. מתוך דברי הטור שמביא את דברי הרמב"ן: שמחייב גם בדיקה לפני, ואם כן, מה היה הצורך להביא את דבריו בפירוט ולא לכתוב שגם הרמב"ן סובר כדעת הרי"ף או להפך.
2. מתוך הגירסא עצמה של דברי הרי"ף: שאם תאמר שהגירסא היא "אף לאחר תשמיש" יוצא שגם האיש חייב בבדיקה לפני! ואין שום חיוב על האיש לבדוק לפני לאף שיטה וגם בגמרא לא מופיע דין זה.

1. אין טעם לבדיקה לפני לפי הבנת הדרישה ברי"ף, אלא שחייבו בבדיקה לפני שלא תאמר – הייתי עם דם לפני, ואז לא יהיה ניתן לגרשה וכו'. ולכן חייבים בבדיקה לפני גם לעומת ההבנה בפרישה.

1. עוד כתב, שאם היא קובעת וסת אינה צריכה בדיקה לעולם גם לדעת הרא"ש ור"ח.

פרישה בהבנת הרי"ף:

1. הבית יוסף אינו מצריך לשיטת הרי"ף לאחר השלוש בדיקות אחרי בדיקה לפני, כי הבדיקה לפני חכמים מצריכים רק כאשר יש בדיקה אחרי.

ש"ך:

• פסיקת השו"ע כדברי הבנת הרי"ף, וכך גם הבינו הפוסקים – רמב"ן, רשב"א, רא"ש ור"ח: שר"ח אמר שהחכמים נחלקו בדברי שמואל, וגם הלכה כרבי חנינא, והבנת הרי"ף שמדובר רק בשלושת הפעמים הראשונות בלבד.

ומקשה הש"ך: 

1. איך הבינו זאת כל הגדולים שדעת הרי"ף שמחוייבת 3 בדיקות וכו' – שכן הביא דין זה בעניין כתובות בלבד, ולא כאן במקום השייך לו! והיה לו לעשות להפך אם רצה לפסוק כך למעשה בהלכות נידה!

1. והרי"ף כתב, וכבר פירשנוה בכתובות בלבד ולא הביא את הדין של שלושת הבדיקות בכאן או יכל הרי"ף לציין את המקום המדוייק ולא לשלוח אותנו למסכת כתובות בכלליות.

1. עוד, מאין הביא הרי"ף דין זה של שלושת הבדיקות, שמהברייתא עולה שמשמשת תמיד בעדים!

1. קושיות יתר הפוסקים (רא"ש, רשב"א וכו')

ומתרץ:

הפירוש הוא שדעת הרי"ף כדעת רש"י, שאינה צריכה בדיקות כלל. 

1. שהרי הרי"ף לא כתב בפירוש שמצריך בדיקה לאישה שאין לה וסת.

1. הרי"ף הביא את הברייתא של "החמרין והפועלין… נשיהן להן בחזקת טהרה" שמדברת שאפילו אישה שאין לה וסת מותרת ואינה צריכה בדיקות תמיד כל עוד היא בחזקת טהרה.

1. מיד לאחר דברי רבי חנינא הרי"ף מביא ברייתא מסוף נידה, שאומרת שראתה דם מחמת תשמיש וכו' – וזה מורה שאינה צריכה בדיקה אלא אם כבר ראתה דם, ואז נצרכת לבדוק 3 פעמים וכו'.

1. ומהברייתא שהביא הרי"ף עולה, שהבדיקה הראשונה איננה ממניין בדיקות – כלומר היא ראתה דם בלא בדיקה, ורק אז נדרשה להתחיל את שלושת הבדיקות.

למה כתב הרי"ף את דברי רבי חנינא רק בכתובות?

1. אין נפקא מינה לדברי רבי חנינא אלא לדיני כתובות בלבד, שלדיני טהרה, דבריו נוהגים רק בטהרות.

למה לא הזכיר הרי"ף בכתובות שראתה כבר ורק לאחר מכן מתחילה לבדוק?

1. אפשר לטעות בדברי רבי חנינא רק לעניין נידה, ולכן לא הוצרך לפרט את דבריו.

1. במקרה שהבעל אומר לאשתו שאם יגרשנה, בעקבות כך שאין לה וסת קבוע הוא לא יצטרך לשלם את הכתובה – במצב כזה ישמשו 3 פעמים ויפטרו את הספק של רואה מחמת תשמיש – ודין זה שייך אך ורק לדיני כתובה ולא לדיני נידה.

הוכחות מתוך דברי הראשונים לשיטת הש"ך:

1. בבית יוסף דברי הראב"ד הובאו בקיצור נמרץ, אבל אם מעיינים בבעלי הנפש לראב"ד, רואים שהראב"ד הבין את דברי הרי"ף באותו האופן של הש"ך, ואינה צריכה בדיקה אף בוסת שאינו קבוע – אך החילוק שבין ממון לאיסור לא כתב.

1. הרמב"ם בפירוש המשנה כתב כדעת רש"י שאינה צריכה בדיקה אלא בטהרות, לאחר מכן במשנה תורה – הרמב"ם חזר בו ופסק שצריכה בדיקה לפני ושניהם אחרי.

פסק הש"ך – אינה צריכה בדיקות כלל אפילו אם אין לה וסת, וכן המנהג ליהודי אשכנז.

 

פתחי תשובה: 

1. מהר"ם פדוואה, אישה שאין לה וסת ונמצאת בהיריון או מניקה – אינה צריכה בדיקות.

תורת השלמים:

1. דוחה את דברי הש"ך שכן לא ציין את הבנת הרא"ש ור"ח ועוד שכתב הראש לא מלאני ליבי להקל נגד דעת ר"ח שדבריו דברי קבלה, וב"י הלך בדרך אמצע עם דעת הרי"ף, ואין להקל נגד דעת שו"ע ורמ"א ומצריך בדיקות לפני ואחרי כל תשמיש – אבל במקום שנהגו להקל, יקלו.

1. תורת השלמים מביא גם את דברי מהר"ם פדוואה.

חוות דעת: 

1. הבדיקות לסוברים שצריך אינם חורים וסדקים אלא קינוח עם השארת העד כשיעור וסת שם, ולמחר תעיין בו.

1. רואי לחוש לדברי ר"ח ורוב הפוסקים ורמ"א לבדוק תמיד

1. הבדיקה לא נעשית בשכיבת פרקדן.

1. אם ראתה פעם אחת בליל תשמיש, אפילו אחרי זמן – חייבת בבדיקה אחר תשמיש 3 פעמים

מנהג יהודי עירק: כרש"י וסיעתו שלא בודקת כלל.

הלכה למעשה:

דרכי טהרה:

1. כל אישה תנהג כמנהג משפחתה. מנהג יהודי עיראק לא לבדוק כלל.

1. אם אין מנהג – תנהג כדעת הרי"ף (ג' בדיקות).

1. אם נהגה כדעת ר"ח וראש או כדעת הרמב"ם ורוצה להקל כדעת הרי"ף צריכה התרת נדרים עם חכם בקיא. אם רוצה להחמיר כדעת ר"ח ורא"ש או כדעת הרמב"ם תגיד שעושה בלי נדר ורק כדין חומרה בלבד.

1. אם נעקר וסתה הקבוע – צריכה ג' בדיקות כרי"ף.

1. בעלת וסת שאינו קבוע – אם נתאלמנה או נתגרשה חס ושלום צריכה לכשתינשא שוב צריכה שוב ג' בדיקות.

1. למי שנצרכת לבדיקות – לפני תשמיש ניתן לבדוק עד חצי שעה לפני התשמיש.

1. אם ראתה תוך חצי שעה דם לאחר שכבר עשתה את ג' הבדיקות לרי"ף צריכה לחזור ולבדוק ג' בדיקות (גם האיש לאחר התשמיש).

1. ג' הבדיקות אלו צריכות להיות רצופות בזמן שיש אפשרות שתראה (לא בזמן שהיא מוחזקת שלא תראה כגון וסת חצי קבוע או הריון).

1. בדיקות אלו נוהגות שנגמר דם הבתולין.

1. כל הבדיקות הנ"ל נעשות עם בדיקת חורים וסדקים.

1. הבדיקות שלפני תשמיש תבדוק אפילו לאור החשמל או הנר – מיד. הבדיקה שלאחר תשמיש אין צריך לבדוק מיד וניתן לבדוק בבוקר שלמחרת.

1. אישה שבדקה לפני תשמיש ואבד העד – צריכה לחזוק ולבדוק.

 

טהרת הבית:

1. במקום שאין מנהג ברור – יש לבדוק 3 פעמים כרי"ף (לפני ואחרי וגם לאיש)

1. בדיקות אלו – בקינוח.

1. מעוברת ומניקה לא צריכות בדיקות כלל.

1. דין הבדיקות לא נוהג בזמן דם בתולין וצריך לחכות שיגמר דם הבתולין.

1. אם לא עשו בדיקות אלו – יעשו כעת ואפילו ועבר זמן רב.

1. אם בדקו בזמן שאינה רואה כוסת חצי קבוע בדיעבד עולה בדיקה.

1. אם שימשו ג' פעמים ראשונות בלילה אחד – מהני ג' בדיקות.

1. זמן הבדיקות: לפני תשמיש עד חצי שעה לפני התשמיש, אחרי התשמיש צריך מיד לאחר התשמיש ובדיעבד עד חצי שעה לאחר התשמיש.

1. לא תבדוק באותו העד לפני ואחרי תשמיש.

1. אינה צריכה בג' בדיקות נוספות במידה ונישאת שוב.

 

שבט הלוי:

1. מצריך 3 בדיקות כשו"ע לאחר שנפסק דם בתולין

1. בדיקה לפני תשמיש – תוך חצי שעה מהתשמיש, ואחר התשמיש מיד, גם הבעל. בדיעבד – תוך חצי שעה לאישה.

1. בדיקות לא יעשו רק בימים שאין לה וסת (אם יש לה וסת חצי קבוע תעשה בימים לאחר אותם 14 יום).

1. אם התעברה מיד, לא מועיל שתבדוק תוך ההריון או ההנקה שאיננה רואה, ואם רואה בזמן שמניקה יש להחמיר לבדוק כל אותו הזמן ולעשות את הבדיקות האלו לאחר שרואה ללא הריון או עיבור.

1. מצריך בבדיקות אלו חורים וסדקים, ניתן להקל בשעת הצורך בבדיקה קלה.

1. ראוי להחמיר להמשיך לבדוק לאחר אותם ג' פעמים לפני תשמיש (גם בחו"ס) ואם קשה תעשה בקינוח, ואחר תשמיש חומרא גם כן לבדוק.

1. מעוברת לאחר ג' חודשים אינה צריכה בדיקות לתשמיש, ואפשר להקל בג' חודשים ראשונים לבדוק בקינוח בלבד. בשעת הוסת – מצריך בדיקה רגילה.

1. מניקה צריכה בדיקות כאישה שאין לה וסת לחומרא.

1. בדיקה קודם תשמיש (בזמן שאינו הריון) תבדוק מיד לאור הנר, ובדיקות שבין תשמיש לתשמיש אין צריך לבדוק מיד (הרמב"ם ורמ"א)

1. במידה ואין אור (כגון בשבת) ולא יכולה לבדוק העד מיד – תבדוק בבוקר, ואם אין עד אם היא בחזקת טהרה יסמוך על דעת המקילים. ואם יודע שלא תוכל לבדוק לפני הלילה – תבדוק לפני הערב בעוד יום.

1. אם נעקר וסתה מוסת קבוע – צריכה ג' בדיקות שוב.

1. אם לא בדקה ג' פעמים ושימשה ג' פעמים ולא ראתה דם, נחשבת שאינה רואה מחמת תשמיש.

1. אם אישה שאין לה וסת קבוע ראתה דם בתשמיש לאחר ג' בדיקות – צריכה שוב ג' בדיקות.

 

אבני שוהם: 

1. צריכה בדיקות לדעת הרי"ף, אך בדיקות אלו לא יעשו אלא משעה שנגמר דם בתולין לגמרי.

1. בדיקה זו תעשה בשעה שמכינה את עצמה לתשמיש, וי"א תוך חצי שעה לפני תשמיש

1. בדיקה לאחר תשמיש תעשה בסמוך לתשמיש כמה שיותר.

1. עד שבודקת בו לפני – לא תבדוק אחרי.

1. אישה בעלת וסת חצי קבוע (עיין סעיף ג') בודקת את הבדיקות האלו דווקא אחרי 25 יום לראייתה.

1. אם בדקה בוסת חצי קבוע לתוך ה25 יום לראייתה – עולה לה לחזקה שאינה רואה מחמת תשמיש.

1. אישה שלא בדקה לאחר הנישואין ועברו מספר חודשים או שלא ידעה את הדין או שחזרה בתשובה ולא ראתה דם, אינה צריכה בבדיקות אלו, שכן מוחזקת שלא רואה מחמת תשמיש.

1. כנ"ל אם בדקה שלא ברציפות את שלושת הבדיקות.

1. אם נתעברה מיד לאחר הנישואין – תבדוק את אלו הבדיקות לאחר שתחזור לראות באופן סדיר.

1. אישה שנעקר וסתה הקבוע – צריכה בדיקות אלו.

1. אישה שנתגרשה או נתאלמנה חס ושלום אינה צריכה בדיקות אלו.

1. בדיקות אלו נעשות בקינוח (ויש מחמירים בחורים וסדקים)

סעיף ג' – וסת חצי קבוע

שו"ע:

1. דין וסת חצי קבוע (וסת תרומת הדשן): אישה שאינה דם רואה בפחות מ14 יום מטבילתה, אבל לאחר 14 יום אין לה קבע מתי תראה דם – עד יום ה14 לטבילתה נחשבת לבעלת וסת קבוע, ולאחר אותם 14 יום נחשבת לבעלת וסת שאינו קבוע.

בית יוסף:

• הב"י מביא את הדין בתרומת הדשן שאישה שרגילה שלא תראה י"ד יום מזמן טבילתה, נחשבת באותם י"ד יום לאישה בעלת וסת קבוע, ואחר אותם י"ד יום נוהגת כאישה שאין לה וסת קבוע.
• משמעות דין זה: גם לר"ח, רא"ש, רבינו שמחה, מהר"ם ויתר הפוסקים בזמן אותם י"ד יום איננה צריכה בבדיקות לפני (למי שמצריך) ואחרי לדעת כולם, למעט הרמב"ם שיצריך בדיקה אחרי תשמיש לו ולה, והצנועות בודקות גם לפני.

הלכה למעשה:

דרכי טהרה:

1. אישה שלא רואה תוך 25 יום נחשבת בימים אלו לבעלת וסת קבוע ואינה צריכה בדיקות.

1. בימים שלאחר אותם 25 יום צריכה לעשות בדיקות לפי המנהג או לדעת הרי"ף.

טהרת הבית:

• כדעת השו"ע.

• אם מתחילה לראות לאחר ל' יום לא מצריך שמירת עונה בינונית.

אבני שוהם: כדעת שו"ע.

 

שבט הלוי:

1. פוסק כשו"ע בדין וסת חצי קבוע.

1. אישה שמוחזקת שאינה רואה אלא לאחר ל' יום – צריכה לשמור עונה בינונית, ואם חל לה ליל טבילה מכתם בליל ל' יעשו שאלת חכם, ויש מקום להקל.

1. הרואה כדין וסת חצי קבוע לאחר ימי הקביעות צריכה בדיקות כדין אישה שאין לה וסת קבוע.

1. לאחר לידות והנקות נשארת בחזקתה.

סעיף ד' – דין נאמנות האישה על העד שלו

שו"ע:

1. אישה נאמנת לבדוק בעד שלו, ומתוך שנאמנת על שלה – נאמנת גם על שלו.

בית יוסף:

רמב"ם: 

1. אישה נאמנת לבדוק בעד שלו.

1. זוג המשמש מיטתו פעמים רבות אינם צריכים בדיקות רבות – אלא מספיק בדיקה לפני כל התשמישים ואחרי כל התשמישים. אבל כותב שמדברי כולם במחלוקת (בית הלל ובית שמאי) נלמד (כרבי זירא) שלא לנהוג כך, אלא לבדוק בין תשמיש ותשמיש.

1. לדעת הרמב"ם לא תשמש אם עבד העד עד שתבדוק שוב.

ורש"י והפוסקים אומרים שדין זה נוהג אך ורק בזמן טהרות!

דין עד הבדוק, צריך שיהיה: 

1. מפשתן (ובגמרא: גם מצמר)

1. שחוק

1. ולבן

הלכה למעשה:

דרכי טהרה, טהרת הבית, אבני שוהם ושבט הלוי:

1. אישה נאמנת בעד שלו כדעת השו"ע.

סימן ה' – דין אישה שראתה דם מחמת תשמיש 3 פעמים ברצף. 

שו"ע:

1. אם ראתה דם מחמת תשמיש 3 פעמים אסורה לשמש עם אותו בעל, ויתר הדיני יתבארו בסימן הבא.

בית יוסף:

1. הלכה כרבי חנינא בהבנת הרי"ף של הב"י – אם ראתה 3 פעמים, יוצאת בלא כתובה וכו' כדברי רבי מאיר.

1. הרשב"א והסמ"ג כתבו: מציאות זו – אך ורק שראתה בשעת תשמיש ממש ואם ראתה לאחר תשמיש שלא בזמן שיעור וסת, תולים את זה בקילקול הוסת.

1. ועוד הרשב"א אומר שחייב שראיות אלו שיאסרו אותה ויצטרכו להתגרש – רק אם ראתה 3 פעמים רצופים. ומביא ראיה משור מועד וחזקת קרקעות.

1. הרמב"ם כתב: שיצאתה בלא כתובה נוהגת אך ורק במידה וראיות קרו בתחילת הנישואין ממש (ביאה ראשונה), אבל אם התחילה לראות דם מחמת תשמיש לאחר מכן – תצא עם כתובה, ולא יכול להחזירה.

ב"ח סעיף ה':

1. דברי הרא"ש כאן לא מובנים מול דברי הרמב"ם (שגם הראש מביא אותם באבן העזר),שהרי הרמב"ם אומר שאם כבר בא עליה פעם אחת, נותן כתובה וכו', אם כך מדוע כתב הראש אצלנו שגם אם ראתה דם 3 פעמים לאחר זמן תצא בלא כתובה?!

1. ומשיב: הרא"ש כאן לא האריך בפסקים על דיני כתובה ולכן לא כתב, אבל במקומו כתב במפורט שהדין כדעת הרמב"ם.