——–
"אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה 'אמן, יהא שמיה רבא מברך' בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה". (שבת קיט ע"ב, תקוני הזוהר ד ע"ב) "ובכל כוחו", היינו שיכוון בו היטב, ויענה בקול רם, ועל ידי זה תתעורר כוונתו. ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מהשליח ציבור, אך אם כוונתו לעורר את הציבור לענות, רשאי להגביה קולו. (ב"י ושו"ע סי' נו ס"א, קכד ומשנ"ב ס"ק מז. ד שעד)
וכתוב בזוהר הקדוש (תרומה קכט ע"ב): וצריכים לענות 'אמן יהא שמיה רבא מברך' בכל כוחנו ולשבר כוח יצרנו הרע, כי בכוח הקדיש לשבור כוחות הסטרא אחרא המפסיקות כחומות ברזל בינינו לאבינו שבשמים, ובזה יתעלה הקב"ה בכבודו, וזוכר את בניו שהם בגלות, וזוכר את שמו המחולל בגויים. ע"כ. וכתב הבית יוסף (סימן נו): ומכאן יש להתבונן כמה יש לכוון בקדיש, וכמה יש להשתדל לענות אותו.
וכתב בספר שומר אמונים: "כיון שעל ידי עניית הקדיש בכוונה ובקול רם, גורמים לבטל גזירות קשות ורעות וניצולים אנשים ממיתה, אם כן דמם ודם זרעם תלויים בך שאתה עונה בכוונה ובקול רם, כי הצלת אותם וגרמת להחיותם, ויש לך חלק בכל המצוות שהם עושים בתמידות עד סוף כל הדורות." (ד שעג)
כתב החפץ חיים: "ומן התימה על האנשים שמחפשים סגולות, ומוציאים מכספם כמה וכמה מאות ואלפים כל אחד לפי עושרו, ומעותיהם לטמיון יורדים על סגולות חיצוניות שלא יועילו ולא יצליחו, ולריק מְכַלִים כוחותיהם, הלוא יותר טוב שיעשו הסגולות שנמצאו בחז"ל". והנה לפנינו סגולה נפלאה בהישג יד כמה וכמה פעמים ביום, ובזכות זה קורעים לו גזר הדין של שבעים שנה, שאפילו אם נפסקו עליו לרעה חס ושלום, נהפך הכל לטובה. וכן כתב בספר שבט מוסר: "אין לנו כמו הסגולה החשובה והמזדמנת ביותר, כעניית 'אמן יהא שמיה רבא' המסוגלת לאין שיעור. וביותר ניתן לתמוה על האנשים שמחפשים סגולות, קמיעות, סיגופים ותעניות לכפרת עוונותיהם, ומוציאים עליהם כמה וכמה אלפים, הלוא יותר טוב שיחזיקו בקביעות במצות עניית 'אמן יהא שמיה רבא' הבאה לידם בקלות, ומסוגלת לכל הישועות לפרט ולכלל". (ד שעב, שעג)
כשעונה 'אמן, יהא שמיה רבא', יפסיק מעט בין תיבת 'אמן' ל'יהא שמיה רבא', בהיות ועניית ה'אמן' חוזרת על מה שאמר השליח ציבור קודם, ו'יהא שמיה רבא' היא התחלת בקשה בפני עצמה. (ד שצ)
בעניית 'יהא שמיה רבא מברך', יכוון פירוש המילים, שיהיה שמו הגדול של בורא העולם מבורך. (בית יוסף סימן נו)
עד היכן עונים – בני ספרד עונים 'יהא שמיה רבא' עד 'דאמירן בעלמא', שהם כ"ח תיבות. ובני אשכנז, יש שעונים עד 'עלמיא', ויש שעונים עד 'יתברך'. (בית יוסף סימן נו)
ספרדי שעונה עד "עלמיא", הרי הוא טועה, כמפורש בשלחן ערוך (סימן נו סעיף ג): "העונים עד לעלם ולעלמי עלמיא בלבד, טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך". וגם אותם האומרים את הקדיש והעונים עד דאמירן בעלמא, אם מפסיקים בין עלמיא ליתברך, ואומרים: לעלם ולעלמי עלמיא, יתברך וישתבח ויתפאר וכו', טועים הם, כי אסור להפריד בין עלמיא ליתברך.
כתב הבית יוסף (סימן נו): לעונים עד 'עלמיא' בלבד, קשה ממה שאמרו במדרש, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי את אליהו הנביא ועמו ארבעת אלפים גמלים טעונים, אמרתי לו מה אלו טעונים? אמר לי אף וחימה כדי לתת עונש למי שמדבר בין קדיש לברכו, בין ברכה לברכה, בין פרק לפרק, בין אמן יהא שמיה רבא ליתברך. ומאחר שאסור לדבר בין יהא שמיה רבא ליתברך, משמע שצריך לענות עד יתברך? ומצאתי לרבי יוסף גיקאטלייא שכתב, אוי להם הפתאים אשר עברו ונענשו, ודאי שהמפריד בין עלמיא ליתברך, כאילו הפריד וקיצץ במקום שאין קיצוץ, ואין צריך להפריד חס ושלום אלא מדבֵּק עלמיא ליתברך, והאריך בטעם הדבר. עי"ש. על כן בני ספרד, עליהם לענות עד יתברך ולא להפסיק אחר עלמיא.
כשהאומר את הקדיש חוזר לומר יהא שמיה רבא… אחר שענו הקהל, אינו חוזר לומר גם 'אמן', אלא מתחיל יהא שמיה רבא וכו'. (ד שצב)
אם לא הספיק לענות עד 'דאמירן בעלמא', והגיע הש"צ ל'בריך הוא', לא יענה 'אמן', אבל אם הגיע הש"צ ל'דאמירן בעלמא ואמרו אמן', יענה 'אמן'. על כן, האומר קדיש, עליו לומר 'יהא שמיה רבא…' בנחת ולא במרוצה, כדי שיספיקו [בני ספרד] לענות עד 'דאמירן בעלמא', ולענות 'אמן' אחר 'דקודשא בריך הוא'. (ד שצ, שצא)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5