——–
אמרו חז"ל (איכה רבה פ"ב פיסקא יג): יש חכמה בגויים תאמין, תורה בגויים אל תאמין.
ההבדל בין תורה לחכמה, תורה הינה קבלה מאבות כענין "תורה צוה לנו משה", שהוא ענין הוראה שהורונו קדמונינו. חכמה היא מה שמחדש האדם מעצמו ומחכים להבין דברים חדשים.
חכמה בגויים תאמין, שאכן מחדשים המה בחכמתם במדע וברפואה חכמות נפלאות, אולם זה מה שימצא אצלם ותאמין על כך. אולם תורה, דהיינו קבלה מקודמיהם והתבטלות לראשונים החכמים שקדמום, אל תאמין שישנה אצלם, דאדרבא כל המאוחרים שבהם יבואו ויבטלו דברי קודמיהם, ואף שקודמיהם היו חכמים מהם, כמובא בגמ' (חגיגה ה' ע"ב) גבי רבי יהושע בן חנניה, שנתייראו החכמים מהמינים לאחר שיפטר רבי יהושע לפי שהיה הוא מתווכח עמם ומנצחם, ואמר להם שלא ייראו כי כשם שחכמת ישראל הולכת ומתמעטת במשך הדורות, כן חכמת הגויים הולכת ומתמעטת, שנאמר: "אבדה עצה מבנים – נסרחה חכמתם", כיון שנאבדה עצה מבנים נסרחה חכמתן של אומות העולם.
אולם אצל הגויים אין מושג כזה להתבטל לקודמיהם בענייני חכמה השקפה אמונות ודעות שמגלים הם מדור לדור, מה שאין כן בחכמי ישראל, לא מיבעיא שהשקפות ודעות של הראשונים כאורים ותומים המה אצל האחרונים, אלא גם בענייני חכמה ומדע, הגם שמתפתח המדע – לא יזוזו האחרונים מדעת קודמיהם בדברי חכמת המדע שגילו דעתם רבותינו הראשונים.
וכמו כן רואים אנו בדברי רבותינו האחרונים התבטלות גמורה לקודמים להשתמש בלשון "נלע"ד" (נראה לעניות דעתי), ועוד לשונות של ענווה, ובפרט כאשר בא האחד לדחות דברי חבירו הלא עושה זאת במלוא האחריות בכובד ראש בדחילו וביראת כבוד, מה שלא מצינו כן אצל חכמי המדע, והסיבה היא כאמור כשחכמי ישראל ראו את חידושי קודמיהם התעמקו ב"כח הממציא" שלהם, ואף שפיארו הם ביותר את חידושיהם שלהם עצמם מכל מקום לא משום כך המעיטו את של קודמיהם, ואדרבא לא הסתירו את התפעלותם מקודמיהם, מה שאין כן הפילוסופים – חכמי אומות העולם, כל אחד מהם רואה את הקב שלו, ואילו את התשעה קבין של חבירו אין הוא רואה כלל, וחשוב לו שלו פי כמה יותר משל חבירו ואף שעלה עליו בחכמתו, וכאמור מהגמרא, דכשם שנתמעטה חכמת ישראל כן נתמעטה חכמת אומות העולם אלא שאין הם מודים בזה שחכמתם מועטה משל קודמיהם, ולא זו בלבד, אלא גם אם מתבונן בגדולת חבירו מאחר וכבוד הוא לו להתכבד רק בשלו, לא נמנע מלהסתיר את התפעלותו מחכמת חבירו ולהתנכר ולהתכחש לה, ואף אינו בוש מלהעיז לפסול את קודמו ולהחשיבו כפרימיטיבי בייחס אליו.
ולכך התורה לא תימצא אלא אצל ענווי ארץ, היודעים להעריך את חכמת קודמיהם ולדעת את מקומם בייחס לקודמיהם, ובזה נכנסת יראת ה' בקרבם, כי אחר שלמודים הם להתבונן "בכח הממציא", מיד מתבוננים מי הוא ממציא כל הנמצאות וכל החכמות, הלא הוא בורא עולם, ומיד נרתעים ונבהלים מעוצם חכמתו. ונראה זאת בחוש, הנה חכמי המדע רואים יום יום נפלאות הבורא בבריאה ובברואים, ועם כל זה אינם מתחזקים באמונת הבורא והפחד מפניו, והסיבה כאמור כי חוסמים הם את ראייתם ואין רצונם לראות רק את מעשה ידיהם ולשמוח בקב עניותם, ולא לראות את עושר החכמה של קודמיהם, וכל שכן שלא לראות את הכח הראשון – סיבת כל הסיבות, מה שיחייבם לירוא וליבוש מפניו ולהשתעבד לו, ולכך אבירי לב אלו ממשיכים במרדם ובהתנכרותם לבורא, ואין הדברים שמתגלים להם משפיעים עליהם מאומה.
ולכך על הלומד תורה להתבונן באמור, ואז יכיר את מי שאמר והיה העולם, וכדברי ה"ספרי": "רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם – עסוק בתורה".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5