——–
במכתב מבעל "עבודת פנים" להתחזקות בשמחה כותב וזה לשונו: מכתבך קבלתי, בו אתה מתאונן על גודל התגברות היצר. איני יודע מה אתה רוצה, הלא זה נקרא מלחמת היצר, וכן דרכה של מלחמה: פעמים זה מתגבר ופעמים זה מתגבר, והעקר הנצחון הסופי ועל זה נאמר: "ושבית שביו" וכו'.
אין אסור גדול יותר מהמרה שחרה והעצבות, שזה חמור מכל העברות, שאין איש הישראלי שמח בחסדי ה' יתברך שמו בגשמיות וברוחניות, שנותן לו מזון ובריאות ושם חלקו בין עם ישראל שחננם בתורת אמת ודעת האמת להפך מכל הגויים, שהמה שמחים בתאוותיהם ואנחנו רוצים להיות עם קדוש. ומה שהיצר מתגבר על הישראלי להרחיקו מהקדושה והוא דוחק עצמו דווקא להתקרב את הקדושה, זה קדוש השם גדול, ויש נחת-רוח גדול לה' יתברך מזה. ועל זה נברא כח הטבע והחמר, כדי שאיש הישראלי יתגבר עליו וילחם נגדו בכל יכלתו. והגם שנפצע במלחמה בכל זאת חוזר לעבודתו, זה נקרא חיל נאמן.
וחסרון גדול מה שלומדים בספרי חסידות ומקבלים רק המרה שחרה והעצבות ממה שכותבים מחמר הדברים, ואלו את דברי התחזקות שכותבים קשה לקבל. ממה נפשך: אם אנו מאמינים לדברי צדיקים, הלא אנו צריכים להאמין גם לדברי התחזקות שלהם, וזה נקרא אמונה שלמה. ועל זה אני אומר להפך מאשת איוב: הרי את הרע נקבל, והטוב לא נקבל? וזה יסוד גדול מיסודי האמונה להאמין שכל דברי צדיקים אמת. אם הם אמרו שאיש ישראלי צריך להיות שמח במה שהוא יהודי, פשוט אחר כל המעשים באיזה מדרגה שהוא עוד, על כל פנים שלא עשני גוי על זה יש לברך בשם ומלכות.
ואולי אתה עושה סגופים בתור תשובה, לא זהו הדרך מרבותינו הקדושים. והזהר מאד מזה ומעצבות, כי בזה נותנים כח להסטרא אחרא יותר מעל-ידי עבירה גופא. העצבות מכלה גוף ונפש, ואין צריך להאריך בזה, כי אתה יודע הרבה חמר האסור מעצבות. והתורה והתפילה יהיה בשמחה ועורר לבך באיזה נגון משמח ותכיר בטובות ה' יתברך ובחסדיו עליך שזכית ללמד תורה הקדושה וללבש תפלין הקדושים.
ולדעתי סבת ההרהורים הגוברים עליך היא מפני שאין לך עסק המטריד את המח, וגם הלמודים שאתה לומד המה בחינת שעורים קבועים בלי הטרדת המח והמחשבה, שגם בגמר למודך תהיה מחשבתך עסוקה בלמודך, כגון: ברור איזה הלכה או איזה פשט בגמרא או "תוספות". וגם מה שאתה יושב כל היום בבית ולא לומד בבית המדרש או בישיבה במקום אנשים, ואין לך חבר שתדבר עמו או שתלמד עמו. ועקר הגורם היא חלשת הנערוין (עצבים) אצלך מרב דאגה.
על כן תשמר מאד על בריאות גופך באכילה ושתיה ושנה, ואחר כך בתורה ותפילה יכנס הכל אל הקדושה. ואבקשך לכתב לי סדר היום שלך באכילה ולמודים ושנה ואיזה ספרים אתה לומד ואיזה ספרי חסידות וספרי מוסר נמצאים בביתך ותרשם לי שמותיהם.
ועצה כללית לבקש מה' יתברך על כל מה שחסר לך, הן בגוף הן בנפש וכו', תכף בשעה שאתה מרגיש ונוגע לך. אז טובה מאד התפילה הפשוטה מה' יתברך, בדוק ומנסה.
ועוד שם: כשירצה לחזור בתשובה, יראה שלא יהיה בעצבות. ויתבונן שהרי העצבות הוא על מה שעבר על רצון ה' והעצבות היא גם נגד רצון ה' יתברך, ואיך יעשה תשובה בדבר שהוא נגד רצון ה', והוא כמו שמכבה אש בקש. ועקר התשובה היא על-ידי שמחה, כמו שתעה בדרך עקלתון ואחר כך נודע לו שלא זו הדרך, הוא מלא שמחה כי לולי זה היה תועה עוד ימים ושנים. ומאמר הכתוב ("ישעיה" נה, יב): "כי בשמחה תצאו".
ומובא ב"שערי קדושה" למוהרח"ו וזה לשונו: העצבות גורמת מניעת העבודה מקיום המצוות ובטול עסק התורה וכונת התפילה ומבטל מחשבה טובה לעבד את ה', והוא שער התחלת גרוי הסתת היצר הרע, אפילו אם הוא צדיק, בראותו כי אין לו תועלת בעבודה בהיות יסורין עליו וכו'. וגם כי בא עליו בדרך חסידות באמר לו איך יעלה בדעתך, גוש עפר רמה ותולעה, להתקרב להתקדש בקדושת מלכו של עולם. וכמו שכתוב ("משלי" כד, ז): "ראמות לאויל חכמות" ו"אם צדקת מה תתן לו" ("איוב" לה, ז) וכו', גם גורמת סלוק רוח הקודש מעליו.
וההפך בהיות עובד ה' יתברך בשמחה כמו שכתוב: "עבדו את ה' בשמחה", כי השמחה מוסיפה חשק רב ואהבה להדבק בו יתברך. וכתיב ("דברים" כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב".
כי העבודה אם היא בעצבון דומה לעבד העובד לרבו בפנים עצבות וזועפות. וכתיב ("משלי" י, כב): "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה" – העצבון הוא נמשך מזהמת ס"מ ונחש שהטילו באדם וחוה, כמו שכתוב: "בעצבון תאכלנה", וכתיב: "בעצב תלדי בנים". ועל-ידי כך הקב"ה (ושכינתיה) יסתלק מעליו. והראיה מיעקב בחיר האבות שנסתלקה ממנו שכינה ורוח הקודש כ"ב שנים שפרש יוסף ממנו. וכששמח בבשורתו כתיב: "ותחי רוח יעקב" – ששרתה עליו רוח הקודש.
ואמרו רז"ל: "אין שכינה ואין נבואה שורה לא מתוך עצבות" וכו'. וכן מצינו באלישע ובבני הנביאים דכתיב ("מלכים" ב, ג טו): "והיה כנגן המנגן" וכו'. וכתיב ("שמואל" א, י ה): "ולפניהם תף וחליל" וכו'. ואפילו בכל עבודת מצוה ותפילה צריך שיהיה בתכלית השמחה, כמו שמצינו באביי דהוה בדח טובא ואמר תפלין קא מנחנא. וכן רב ברונא משום דסמיך גאולה לתפילה לא פסק חוכא מפומיה כל ההוא יומא, עד כאן לשונו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5