——–
(וכן אזהרות נחוצות להולך למקוה שלא יצא שכרו בהפסדו)
כתב בספר "טהרת הקודש" (מאמר "תקון היסוד" פרק א) וזה לשונו: בהיות שראיתי בחבורים שהביאו תקונים כמו ספר "קרנות צדיק" שקבץ צ"ח תקונים (ואולי כוון זה הצדיק לבטל הצ"ח קללות). וכן שמעתי שיש ספר שקבץ מכל הספרים כמה מאות תקונים, אבל במחילת כבוד קודשם אין אנו יודעים מה טוב עשו בעמם בזה ובפרט לדורנו זה, כי בענין סדור הפגמים בודאי מה טוב ומה נעים למען ידע כל איש עד היכן הדברים מגיעין, אבל בענין התקונים לא פעלו בזה כלום, אדרבה: הוסיפו יגון על יגון, כי מי זה האיש בפרט בדור הזה שיוכל לקים כל התקונים הללו. ובראותו רבות התקונים יאחזמו חיל ורעדה בחשבו כי מתי אעשה אני לביתי אלו התקונים הרבים, ונסוג אחור ואינו עושה כלום. ואני השפל לא ראיתי בזה שום טובה בעולם, אדרבה…
ולכן אחי חביבי אסדר לפניך חמשה תקונים בעזרת ה' לתקן נפשך ולהאיר באור ה' בעזרתו יתברך שמו.
והנה תיקון הראשון הוא טבילת המקוה, דהינו: כשנטמא אדם בטומאת קרי או אם רוצה לשוב לה' ולקבל על עצמו תשובה על זה עוון ז"ל, אז התקון הראשון הוא הטבילה (ועיין ב"ראשית חכמה" שער האהבה פרק יא).
והנה תיקון הטבילה הוא לאו דווקא יום קבלת התשובה או ביום שנצרך לטהר מטמאתו, רק יש בענין המקוה בכל פעם תיקון גדול ונורא לטהרת הברית.
ועכשיו נבאר עניני אזהרות ששיכים להנהגות המקוה, שבאם אינו נזהר בכל אלה, לא די שאינו מקבל תוספות קדושה בנפשו רק ממשיך על עצמו זהמא וגורם חס ושלום לקצץ בנטיעות, ה' ישמרנו.
והנה מן האזהרות: ההנהגה במחשבה, דבור ומעשה. ראשית כל צריך לזהר ולכבש המחשבה שלא יהרהר בדברי תורה, רק במים ששם מותר [כמבואר ב"שלחן ערוך" "ארח חיים" סימן פד עיין בט"ז, וב"שלחן ערוך" "יורה דעה" סימן ר עיין שם], מה שאין כן במקום שפושטין המלבושים ועומדין ערומים אסור להרהר בדברי קדושה, וכל שכן שיזהר חס ושלום מהרהור עבירה חס מלהזכיר.
ובענין הסתכלות, כתבו בספרים שאסור להסתכל באנשים ערומים, שזה אחד מפגמי היסוד, וכל שכן חס ושלום להסתכל בברית קודש, כאשר אמרו ("סנהדרין" צב.): המסתכל בערוה קשתו ננערת, וכל שכן בקשת חברו שהוא עוד יותר חמור כמבאר במפרשים. ומי שאינו נזהר מלהסתכל באנשים ערומים, הוא נכשל גם כן בהסתכלות הקשת שלו ושל חברו. ואם אמרו רז"ל: "קשתו ננערת" חס ושלום, בודאי דבריהם לא יצאו לבטלה. אם כן יצא לו עוד שמהליכתו במקוה יפסיד הרבה יותר משירויח.
ועוד יש פתאים מבוהלים יותר, אשר עומדים ערומים בלי בושה ואין מורא שמים עליהם ומשיחים זה לזה ערום בלא לבוש בלי שום בושה. ומבאר ב"שלחן ערוך" (ארח חיים" סימן ב) שאסור להיות רגע בלי לבוש, וגם כשלובש חלוקו צריך להיות מכוסה שלא יעמוד רגע ערום בלי לבוש. והנה במקוה לא אפשר זאת, אבל על-כל-פנים תכף שיוכל ללבש את עצמו ילבש, וכל שכן שחס ושלום לעומד סתם ערום אפילו רגע, וכל שכן עוד להשיח עם חברו, הנה פתי כזה בודאי ממשיך זוהמא גדולה על נפשו ולא שירויח. וצריך כל ירא שמים קודם שהולך למקוה לבקש מה' שלא יכשל בשום איסור בפגם הראיה ובעניני דבור.
ומובא בספר הקדוש "נוצר חסד" (מהקדוש מקאמרנא ז"ל, פרק ששי), שצריך להזהר מלדבר שום דבר במקוה, וזה לשונו: וישים לבו אל הדבורים, כי האותיות יש להם כח גדול, ואחר כך בעמדו להתפלל וללמד תורה יעלה כל הדבורים למעלה עם כל הניצוצים, ובלבד שיכון לבו לשמים. ולכן יזהר מאד שלא לדבר שום אות שאינו הכרחי בבית המרחץ אף בחול ומכל שכן בשבת קודש, כי הדבורים האלו אי אפשר להעלות והם דברים בטלים ממש, ועובר בעשה ומחלל שבת ונרגן מפריד אלוף ונידון בכף הקלע. ולכן יזהר כל ירא שמים לנפשו ואור לו באור כי הדבורים הוא דבר השם יקר מאד, עד כאן לשונו.
והרי תראה אזהרת זה הצדיק, שלא דבר חס ושלום דבורים סתם מעצמו אם לא היה מקבל זאת מרבותיו או מגלוי נשמות שהיה גדול בזו המדרגה כידוע.
לכן לפעמים אם לא אפשר מפני דרכי שלום שחברו שואל ממנו איזה דבר, אז יענה לו בקצור ויראה להשתמט עצמו בכל מה שיוכל, כי מובא בסדור השל"ה הקדוש, שאם אדם מדבר בבית הכסא מתעבר בו שד רחמנא לצלן על-ידי הדבורים, וככה חס ושלום יכול להיות גם בדברו במרחץ, ולא עוד אלא שאין להדבורים עליה.
ועוד שאתי דבור ומבטל מחשבה, כי באם יטה אזנו לשמוע השטותים והבלים שמפטפטים שם הולכי בטל וכל שכן שמסייע להם עם הדבורים, אז ימשיך זוהמא על נפשו ויטמטם שכלו ולא יהא בכחו עוד לכוון שום כוונה, כאשר גלוי וידוע ובדוק ומנסה לכל בר-דעת.
וספר לי גיסי הרה"ח רבי שמואל הי"ד מקדושים שבארץ המה, איך שעמד פעם אחת אצל אחד מגדולי צדיקים המפרסמים (הוא הגאה"ק מרן רבי יששכר דב זי"ע אבד"ק בעלזא) והיה המדבר מאחד מאנשי חסידיו שצריך לעמוד לצבא, ואמר אחד ממשפחתו של אותו צדיק: "הוא בטח יצא לחרות שיש לו מום בגופו". ושאלו הצדיק מהיכן ידעת והשיב לו שראה אותו במקוה. והתחיל לצעוק זה הצדיק על קרובו: "היתכן?! האיך עושים כזאת להסתכל באיש ערום, וכי לא ידעת שזה פגם גדול מאד?!" והוכיחו זמן רב על זה, ומעשה רב.
ולפעמים זה הקדושת עינים [ששומר עצמו בבית המרחץ] הוא יותר תיקון מעצם טבילת המקוה, כי בכל סייג קדושה שאדם בר ישראל מקדש עצמו, כמו בשמירת עינים וכדומה ובפרט בענין שהוא רק מחומרות היראים והחסידים, איקרי קדוש באותה שעה ונמשך עליו ועל נשמתו קדושה גדולה מאד. והמקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה ("יומא" לט.).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5