——–
במה תיווכח אמונת האדם האם היא כנה ואמיתית או אינטרסנטית? הלא עבור קיום מצוות מובטח הרבה שכר ועונג בעולם הזה ובעולם הבא, ולעומת זאת – הרבה עונשים קשים לממרה את פי ה'. במה, אם כן, תיווכח כנות האמונה של האדם בבוראו? הלא כאשר עבודתו של האדם מצליחה, תורתו ותפילתו מבורכת, וכן הארת פני ה' אליו, מהי הסיבה שלא יאמין בו ויהא נאמן לו. אולם מתי נבחן הבן כאוהב ונאמן אמיתי וכנה, כאשר אביו דוחהו ומרחקו, והוא הבן נאמן שוב דוחק עצמו לבוא לקראת אביו, ומתעקש להאמין: אבא זה אבא! אבא תמיד אוהב! אבא אף פעם לא בוגד! יש לי אמון מלא באבי! ולכן, מתוך אמון מלא זה, חוזר אליו, על אף שנדחה מפניו. מבין, יש לאבי סיבות על מעשה זה בדחותו אותי, בין אם אני יורד לסוף דעתו זו בין לא, אין בכך כל סיבה להתכחש באמון שיש לי בו לעולם.
אדם שנדחה כביכול בנפילות ומעידות בעבודת ה', ושוב מתחיל התחלות חדשות, מראה את אמונתו בבוראו, אמונה תמימה ופשוטה, זה אלוקי שבראני, אב הרחמן מלא רחמים, הוא לעולם לא יבגוד בי, וזה בעצם חיוב מצות "הבטחון" – לבטוח בה' ולסמוך עליו בכל מקרה שאכן הוא רוצה את הכי טוב בשבילי, והתנאים שהוא מנהיג אותי ואני מוקף ומסובב בהם – הם הכי טובים בשבילי, ואינו מתייאש גם אם מאה פעמים מנסים לדחותו, שוב חוזר ומתרפס לשוב לחיק אביו שבשמים.
נתבונן!
היש ילד שעשועים יותר מאדם כזה?! היש לך שעשועים להקב"ה יותר מאדם כזה?! אדם כזה הוא תכלית ונזר הבריאה. וכי הקב"ה ברא עולמו למלאכים שאין להם נסיונות ללא דחיות ומעידות? העולם הלא נברא לאדם ילוד אשה, קרוץ מחומר, חלש אופי, מוקף בכוחות רשע וטומאה לאין סוף, ובכל זאת עקשן בדעתו: יש לי אבא – אחזתיו ולא ארפנו, מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וגם אם נפלתי, מעדתי, הרי זה לא היה בכוונה להכעיסו, ועדיין חביבותיה גבן, הוא נשאר אבי, ואני נשארתי בנו. לעולם אשוב אליו, וגם אם צריך אני לקבל גיהנום על חטאי, מה בכך להיות סיבה לכרות את הקשר בין נשמתי שחוצבה מתחת כסא כבודו – ממקורה.
כאן מפגין האדם אמונה תמימה ופשוטה המשעשעת את הבורא יותר מהכל. ועל זה היה אומר ר' זושא, אחיו של ר' אלימלך מליזנסק זצוק"ל (מובא ב"שומר אמונים"): מצפה אני לחיי העולם הבא ואקווה שאגיע לזה, ולציפיה וקיווי זה מחכה אני לא בזכות הימים הטובים שעבדתי את ה' במוחין דגדלות, לאחר שידעתי את כבודו יתברך כפי כוחי, ואז הנסיונות והדחיות נעלמו ממני, אלא מצפה אני לעולם הבא מהימים הראשונים של מוחין דקטנות, שהיו לי דחיות רבות, מעידות רבות, חלישות דעת גדול, וחשבתי שאני נדחה ומוקצה, טעם מיתה היה לי בתפילה, טעם מיתה בתורה, ובכל זאת התעקשתי להיות נאמן לבורא. מימים אלו מצפה אני לזכות לחיי עולם הבא, כי הימים שלאחר מכן – מוחין דגדלות – שהרגשתי נועם וכלות הנפש בתפילתי, זהו שכרי בעולם הזה מעין עולם הבא – על זה מגיע לי לצפות לשכרי בעולם הבא? הלא עונג כזה כל הון שבעולם לא ישווה לו ולא ידמה לו. העל זה אבקש שכר עוד?! אם כן, האדם הנבון מנצל את הנפילות להפגנת אמונה, ושמח על ההזדמנות שנזדמנה לו לשוב לאביו שבשמים, לשעשעו בהראותו לו את אמונו בו ובטחונו השלם שאכן אביו לא יבגוד בו. וכאמור שזהו סוד אמיתות הבטחון בה', להיות בטוח בה' שלעולם עושה את הטוב עבורו, ושלא ידחהו מעל פניו לעולם מצידו יתברך, ודומה לחייל שנפצע במלחמה למען מלכו, ובכל זאת מתאושש מיד וממשיך בחרוף נפש לקום מפצעיו ולחובשם בדרך עראית ולהמשיך להלחם, וכמה שמשכנעים אותו: לך להבראה, נטוש את כלי נשקך מעליך – אינו שומע, וכאומר: למען מלכי אלחם עד טיפת דם אחרונה. לזה דומה הקם מנפילתו ומתאבק לקום קימה חדשה למען מלכו ואלקיו, היש נאמנות גדולה מזו?!
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5