——–
אשרי מי שמקדש עצמו, שמור ונשמר משחר ילדותו בכל ענייני הקדושה וקדוש ייאמר לו. ולפי השמירה בילדותו, יקבל עליו אחר כך בנקל מעלות טהרה וקדושה, וטוב לו בזה ובבא, וזוכה על ידי כן לצמוח לאילנא רברבא, ואין לשער גודל וחשיבות השמירה הזאת שהיא יסוד היהדות, ובזה זוכה לקבלת פני השכינה.
והננו להעתיק מאמר נכבד מספר "סדר היום", וזה לשונו:
"ובפרט בענין שמירת הקדושה, שצריך להזהר הרבה מאד מאד בשמירתו, כי הוא המקום מוכן משכב ומושב של היצר הרע וכו', ומפני תוספות קדושה שבו, יש לו אחיזה שם, כי כן דרכיו של השטן – להתחבר במקום היותר קדוש ופרוש, כדי להעביר הקדושה משם ולהניח לו מקום לכף רגלו וכו', ומפני שאין איבר בגוף האדם אשר מבדיל בין קודש לחול כזה, וכי הוא המבדיל בין ישראל לעמים, וכמאמר הנביא כי כל הגויים ערלים, והטומאה היתה רבה עליהם, ולישראל ציוה הקב"ה להסיר אותה ערלה וקליפתה, כדי להחליש אותו כח שלא יוכל עמה מכל וכל, ומכל מקום יש לו בו גבורה וממשלה יותר ממקום אחר, ולא נקרא גיבור שלם כראוי אלא מי שמתגבר על יצרו במקום הזה וכובש אותו תחת ידו, ומעלתו גדולה עד מאד, ומובא בזוה"ק כי מפני זה נקרא השומר על קדושתו בשם "צדיק" והוא יסוד עולם, וכן מצינו ביוסף, שלא זכה לתואר זה להקרא יוסף "הצדיק" יותר מכל אחיו, וכנאמר (עמוס ב, ו): "על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים", אלא מפני שבא לידו נסיון של קדושה וכבש את יצרו.
ואין ניכר מעלת האדם וקדושתו ופרישותו אלא בענין האיבר הזה, וכל העניינים לנגדו כאין, ומה שאמרו חז"ל (סוכה נב ע"א): "הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו", לא אמרו אלא בענין האיבר הזה, שאם נאמר על שאר עבירות – גזל וגניבה וחלב ודם, הרי אנו רואים שאין לגדולים תאווה בהם כלל, לא מעט ולא הרבה, ויצרם כבוש וחלל בענין זה, אלא ודאי לא נאמר אלא על הדבר הזה, שכל מי שהוא בקדושה ופרישות, יצרו מתגבר עליו להעבירו, כמו שמצינו כמה מעשים בגמרא בענין זה, ואנו רואים בעינינו התגברות יצר הרע על דבר זה, ולולי ה' שהיה לנו להתגבר עליו, כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו, וזהו שאמרו: תורת מכחישי ה' – עריות, כלומר, שהדבר של ערוה הוא להם כטבע מוטבע בהם, שהם אחוזים בסיטרא אחרא, ומצא מין את מינו וטמא טמא יקרא, אבל ישראל קדושים ומובדלים מהם כדי להתרחק מצד הטומאה ככל האפשר.
וצריך כח גדול וחזק וגדרים גדולים שיוכל להמלט ממנו, כי כח מצודיו וחרמיו רובם בענין זה. ואינו מבקש מן האדם אלא שיכנס מעט, כי הוא יכניסהו הרבה, אחר כך יוציאו מן העולם.
והכלל העולה בידינו הוא, שצריך האדם להזהר הרבה מאד בענין זה, ויגדור עצמו בגדרים וסייגים בשכל ובחכמה כדי להתרחק מן החטא, והוא שלא יושיט ידו למטה מטבורו (אם אינו נשוי) בין שהוא ילד, בין נער, (אמר המעתיק. מזה מוכח לא כאלה שאין מחנכים את בניהם מקטנותם בטענתם שעדיין הילד רך בשנים ואינו יודע מה שעושה, דאומנם אין לפרט להם אולם צריך להזהירם שאסור ליגע ולהסתכל באותו מקום), בין בחור, בין עם הארץ, בין תלמיד חכם, כי אין אפוטרופוס לעריות, אדרבא – הוא מעותד יותר לחטא כמו שבארנו.
ואמרו חז"ל במסכת נדה: אמר עולא, ישב לו קוץ בכרסו, והוא המקום אצל הערוה, וצריך למשמש שם כדי להוציאו – תבקע כרסו ולא ייעשה רשע לפני המקום. אוי לאזניים שכך שומעות ולעינים שכך רואות, עד היכן הגיעה קדושת ישראל לאביהם שבשמים. והרואה והשומע זאת יהיה נזוף כל ימיו לפני המקום. ואין צריך לומר אם אחד הושיט ידו למטה לחכך עצמו, החכוך בא לידי חמום, ומן החמום גרם וכו', ואין צריך לומר אם הושיט ידו לרצונו בלי סיבה גורמת, ואין צריך לומר אם הקשה עצמו לדעת שהוא חייב נדוי, ולדעת אחרת הוא ממילא בנדוי, ואין צריך לומר אם פגם בקדושתו בכוונה למלאות תאוותו וכו'… אולם לבל יפול לב האדם אחרי דיבורים חריפים הנזכרים לעיל, יש להודיע המבואר בספרים הקדושים, שאף על העוון החמור הנ"ל, בודאי אם יקבל האדם על עצמו קבלה גמורה על כל פנים מכאן ולהבא לשמור ולגדור עצמו, אזי "הבא ליטהר מסייעין אותו", ויזכה לתשובה שלמה, ובפרט תשובה מאהבה – הרי זדונות נעשים לו כזכויות.
רבותינו הקדושים, שמו את עיקר הדגש בעבודתו יתברך במידה זו, של שמירת הקדושה, שכל העליות והירידות בכל העניינים תלויות בעיקר בזה, ואמרו שעל כן נקראת מידה זו "יסוד", שהיא יסוד האדם. אי אפשר להיות לאדם שום התעלות אמיתית בעבודתו יתברך, וכן שום הרגשת נועם קדושת השבת ושאר מצוות, אלא על ידי התנהגותו בקדושה וטהרה במידה זו, ואם מטמא, ח"ו, את רתיחת דמו ואיבריו, הוא בבחינת "עוונותיכם חקוקים על עצמותיכם". אפילו אם רוצה כבר להתרומם – הם כבדים עליו, אבל כשמטהר את רתיחת דמו, אז הוא בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". שכל הארת הדעת, אמת ואמונה של איש יהודי תלויה במידה זו עד כמה שנזהר שלא לפגום ח"ו. וחסידים הראשונים היו לוחמים על הסתכלות אסורה במסירת נפש ממש כדין אביזרייהו דגילוי עריות שהוא בדין "ייהרג ואל יעבור", ועל הרהור רע כגופה של עבירה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5