——–
"יאר ה' פניו אליך" – יתן ה' לך פנים שוחקות, רש"י. הכיצד? אדם בא לתפילה, מרגיש נועם ומתיקות, ואור ה' נגה עליו, מרגיש הוא את פניו השוחקות של הקב"ה – כמובן אין עונג גדול מזה. כל מילה מתוקה לו מדבש, ומתענג הוא על כל אימרה, על כל ברכה, מרגיש עריבות נפלאה גם כשתפילתו נמשכת זמן רב, ובפרט אם לאחר מכן עוד לומד כמה שעות בחשק רב ובהתלהבות, ומה גם כשדבר זה נמשך לא יום ולא יומיים.
באופן טבעי, מהי הרגשת האדם לאחר תופעה כזו?
מה חסר לי! ברוך ה' אני צועד במעלות צדיקים וקדושים, הולך אני בדרך המלך, הקב"ה מרוצה ממני, שבע רצון ממני, אין הוא דורש ממני מאומה. הכל קל, הכל הולך כרצוני ורצון קוני.
שוכח הוא דבר אחד. ישנו מושג "עקירת הרע" וישנו מושג "כפיית הרע". יתכן ואדם עדיין ברצונות וחשקים רעים ומתועבים, אלא שהוא כופה אותם, וזה מסייעתא דשמיא המסייעת לבא ליטהר שיצליח לכפות את הרע ולכובשו, אבל לעקור את הרע משורשו, זוהי עבודה קשה מאד. כי הרע חבוי הוא עמוק וסבוך בנפש האדם, ויכול האדם בהחלט לטעות ולחשוב כאילו והרע נעלם ממנו, ולהלך כך בדמיונותיו גבוה גבוה, ולהעפיל בדימויו העצמי עד אולי להחשיב עצמו כגדולים אשר בארץ.
ונמחיש את הדבר, למשל אדם שקיבל עליו שלא לכעוס, השקיע על כך עמל, לימוד מוסר, והנה זכה לסייעתא דשמיא, וה' עוזרו לכוף את יצרו, ובכן כשמצליח הוא בכפיית יצרו זמן וזמנים, הלא יתכן ויבוא לטעות שעקר מידה זו, ולא שכפאה בלבד, ויתכן שירום ויגס לבבו בשביל כך, וכמו כן ממחשבה כזו יבוא לטעות שמעתה אין עליו יותר לעבוד על מידה זו אחר שכבר עקרה לגמרי ממנו, ויחדל מגדריו וסייגיו במידה זו, יחדל מלימוד המוסר על מידה זו, יחדל מזהירות מבוא לנסיון בזה, אחר שהוא בטוח שעקר הרע מעצמו.
ובכן, בא אדם זה לביתו לאחר יום של תפילה ותורה כראוי, ובני מעיו ששים מרוב הצלחה, והרגשתו כמלאך ה' ממש. מגיע הוא לביתו, אשתו מקניטתו בדברים, ויתכן שגם מחרפתו, והנה יוצא הוא מכליו – פושט צורה ולובש צורה – "ויפתח ה' את פי האתון" – ממלאך נהפך לאתון, פוער פיו בכעס, בהשמצה, בהשפלה, וכך שעה ארוכה של כעס וקצף על דברים של מה בכך.
לאחר מכן עושה הוא "חושבין": רגע! מה קורה איתי? איך התהפכתי לכעסן וקפדן ולמלבין פני אדם? הלא חשבתי שהנני מלאך ה', והנה רואה אני שטעיתי, ואיני אלא אולי מלאך חבלה.
נתבונן!
מי גילה לאדם זה את מצבו האמיתי, מי הציל את חייו של אותו אדם, למי הזכות על שלא ניתן לאותו אדם לטעות כל ימיו במחשבת שקר שכאילו והוא הצליח לעקור את מידה מגונה זו, אם לא אותה מעידה ונפילה שנפל בה לכעס ולשיפלות, והיא שהראתה לו מה תמונת מצבו, וכל אחד מקבל את תמונת מצבו לפי מה שהוא באמת. והראיה, כשאדם כבר מתקדם וניצח את יצרו בדברים הגסים והמפורסמים כחילול שבת, גזלנות מאכלות אסורים, הרי שלא יפילו אותו שוב לאותם דברים לחטוא בהם במזיד, לאחר שכבר הינו מעבר למבחן בחירה בדברים אלו, ובאמת עקר את יצר הגס הזה מלבו לנסוע ולחלל שבת וכיוצא שהרי יצרו כלל אינו נוקפו על כגון אלו, ומעתה מעידותיו בענייני מידות וכדומה. ואכן כשאדם בתחילת דרכו ורק עכשיו ניתק עצמו מעבירות המפורסמות, ועדיין חושק הוא בהם בפנימיותו, הרי שיצטרך ליפול להם, כדי שיבין שעדיין יש עליו לעבוד להתנתק מהם.
הלא אדם זה יכול היה לחיות כל ימיו בטעות ובגאווה, ולחשוב עצמו כמלאך ה' צבאות. ולאחר 120 שנה, כשהיה בא לעולם האמת, ורק אז היו מראים לו ומוכיחים לו מהו תוארו ומדריגתו באמת – היאך טעה לחשוב שעקר הרע מקרבו ולא השכיל שרק הסייעתא דשמיא היא שליותה אותו בדרכו ואולם עדיין הרע שוכן בו – היש אכזריות גדולה מזו, הלא גם בין בני אדם, לניוולות תיחשב כשאדם מראה לחבירו פנים של אוהב, פנים של שביעות רצון, ובקרבו מחשיבו לנבל ומושחת ועוד בדעתו לנקום ממנו נקמות גדולות, היש ניוולות גדולה מזו בין חברת בני אדם?! ואם בין חברת בני אדם פשע הוא לנהוג בהנהגה כזו, היתכן שהבורא הרחמן כך ינהג עם האדם להראות לו פנים שוחקות – "יאר ה' פניו אליך" – וכאילו והוא מלאך קדוש, ולבסוף לאחר מותו יוכיחו על פניו בעונשי הגיהנום הנוראים?! חלילה לשופט כל הארץ מלעשות כזאת!
ולכך, מה יש חסד גדול מזה שמתחסד הקב"ה עם בריותיו, מראה הוא לו, לאדם, בשעת נסיון כיצד הוא נראה באמת, או אפילו לא בשעת נסיון, יתכן ומתרפה אדם מעבודתו בתפילה, בתורה, בקדושת עצמו וכדומה. ובכך מכיר הוא את עצמו באמת, ויודע בכך מה הן התחייבויותיו עדיין כלפי הבורא, עדיף לו להקב"ה שיכשל אדם ויחיה עם האמת ולא שילך לו בקל ויחיה בשקר במחשבות של יוהרא.
האלקים חשבה לטובה והאדם חשבה לרעה: על מה עשה לי אלקים כזאת? מה חטאי ומה פשעי להקשות עלי את העבודה בנסיונות ומעידות וליפול לחלישות הדעת? למה הרעות לי? למה לא עוזרני ה' להשאר במעמד הנפלא שהייתי בו? כולי נכסף ונערג לאל חי, למה להפיל אותי לראות את עצמי בשיפלותי? אבל האלקים חשבה לטובה, להצילך מנצחון מדומה, לגלות אזנך שאמנם אתה בשלבי עליה, אבל עדיין המלחמה לפניך וזו תמונת מצבך. ובכן, האדם הנבון מבין: לא יגעתי לריק, התקדמתי, אלא שאין זה מספיק. חייב אני להשתלם בהשתלמות נוספת. והטיפש חושב: אם ככה, הרי שלא התחלתי, ועל מה אתחיל שוב? הלא יודע אני שאמעד פעם נוספת. ואינו מבין שככל שיתקדם יותר, המעידות יהיו פחות תלולות, ומעט מעט יגרש את הרע מקרבו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5