——–
"לא תחמוד אשת רעך וגו"' (שמות כ, יד) – מקשה ה"אבן עזרא", היאך אפשר להנצל מעוון החמדה, והיאך עובר החומד ומתאווה בלאו, והלא טבע הוא באדם לחמוד את אשר לרעהו ולהתאוות שיהא לו כאשר יש לרעהו? ועונה על כך הרב תשובה נפלאה, ואנו נרחיב ונפאר דבריו.
אדם כפרי עובד אדמה, שקוע כל ימיו בבצליו ובחציליו, ללא שום חכמה והשכלה, שומע הוא קול זמרה ושירה ברחובה של עיר – עוזב הוא את מלאכתו, ועם בגדיו המטונפים הולך לראות מה קול ההמולה, והנה רואה הוא את הנסיכה, בת המלך, עוברת בכרכרה מפוארת עם נסיך מפורסם, בקול זמרה, להיותם עומדים להנשא בעוד ימים מספר.
היעלה בדעת הכפרי לחשוב: חבל, חבל שאני לא זכיתי להיות חתנה של אותה נסיכה, וחבל שלא שפר עלי מזלי להיותי יושב באותה כרכרה עם בת המלך?! הלא כפרי זה לשוטה ייחשב, שהרי מה לו ולבת המלך?! אדם כמוהו רחוק מכל סיכוי לכך, היאך מעלה בדעתו דבר כזה?! הלא לזכות תחשב לו שנזדמן לו רק לראות מחזה זה של כרכרת הנסיך והנסיכה, וכי עוד יחמוד ויתאווה להיות בעלה של הנסיכה?!
ולמי באמת יש לקנא באותו נסיך? נסיכים אחרים שגם להם היה מקום להיות מוצעים לבת המלך להיותם בני מלכים חשובים, אלא שנבחר מתוכם אותו נסיך. להם יש לקנא, אחר שגם הם היו יכולים לזכות באותו אושר נפלא.
ובכן, אומר הרב "אבן עזרא", אדם שקיבל משהו בגזירת אל עליון, ומנת חלקו פרנסה פלונית או בית פלוני וכדומה, צריך להאמין שלגביו מה שיש לחבירו פרנסה אלמונית או בית אלמוני, זה רחוק ממנו ולא שייך אליו, ולגביו זה כמו התאווה שמתאווה הכפרי לבת המלך.
לנו נדמה שמגיע לנו מה שיש לחברינו, ותולים אנו במחדלנו את חוסר הישג ידינו, האמונה מחייבת כל יהודי להאמין, שכל דבר שהיה יכול להיות בקלות שייך לו וניתן לחבירו, זהו בעצם כאילו היה רחוק ממנו כמו בת המלך לכפרי, אחר שאין רצון ה' כך, וכאשר אין רצון ה' לתת זיווגו או ביתו או פרנסתו של פלוני לך – אף שאתה באותו מעמד של פלוני ואפילו במעמד טוב יותר, ולפי דרכי הטבע היה מגיע לך מה שאתה מתאווה לו יותר מאשר לחברך – חייב אתה להרחיק זאת ממחשבתך ולראות זאת כרחוק ממך כמו שרחוקה בת המלך מהכפרי. אמנם לא נראה זאת במציאות הטבעית, אולם כח גזירת אל עליון שהוא המחליט למי ליתן ומה ליתן, זה המרחיק ממך מה שלא ניתן לך. ולגבי גזירתו יתברך, הרי שלא משנה אם קרוב אתה ביכולתך למה שניתן לחברך או רחוק ממנו, אחר שגזירתו יתברך היא הקובעת, ומאחר ואין רצון ה' בכך, הרי שגם אם נראה שתהיה קרוב לדבר זה ביותר, הרי זה כאילו ואתה רחוק ממנו לאין תכלית, כי אין רצון ה' בכך, ומה יש יותר חוצץ בפני האדם כמו גזירת שמים, היש חוצץ ומונע יותר מזה?!
ובאמת, רק בכח האמונה יש באפשרות האדם להרחיק ממנו את התאווה והקנאה, החמדה, התחרות והכבוד. מבלי האמונה חייו אינם חיים, כיון שתמיד יחשוב: בית זה או שידוך פלוני או פרנסת פלוני ראויים יותר ונאים היו להיות לי מאשר לחברי, ומה חסר לי שחברי זכה בהם, במה נחשב הוא יותר ממני, ולמה זכה בהם הוא ולא אני. אולם המאמין אינו רואה עצמו קרוב לדברים שלא זכה בהם, אלא רואה אותם רחוקים ממנו כמו בת המלך מהכפרי מחמת גזירת המלך.
ונמחיש את הענין בייתר המחשה:
אדם מעונין בדירה מסויימת באזור מסויים, דירה שתהא קרובה למקום לימודיו ולמקום לימודי ילדיו וכדומה, והנה רואה הוא פירסום על דירה שכזו למכירה, מרים טלפון, מתבשר שאך ורק לפני שעתיים סגרו הם חוזה עם מישהו אחר, כמה צער ועגמת נפש מקבל הוא מכך, בכמה אכזבה רוגז וזעף מתמלא האדם מכך, מדוע? כי נדמה שכמעט והנה הדבר היה בידו, ובאשמתו או באשמת מי שעכבו הנה והפסיד את אשר חפץ. וזהו פגם גדול באמונה, העולם הוא בנוי מאחיזת עינים המתעתע בלבותיהם ובשכלם של בני אדם, כי עליך – המאמין – לדעת! דירה זו מעולם לא היה סיכוי כלל שתהא שלך, כי מן השמים היא אינה מיועדת לך, לגביך דירה זו נמצאת באוסטרליה – אלפי פרסאות רחוקה היא ממך, והסוף הוכיח שלא הצלחת לקנותה, ורחוקה היא ממך כבת המלך מהכפרי, מן השמים גילגלו צירוף מקרים שכזה למבחן האמונה של האדם כיצד יגיב על הנהגת ה' עמו, אלא שלחסר אמונה נדמה שלקחוה ממנו אחרים בזריזותם.
אין צור כאלוקינו, ודרשו אין צייר כאלוקינו, זהו ציורו של הקב"ה שכך הוא מצייר ציורים בעולמו שכולם אינם אלא לצורך הנסיון והמבחן. משל למה הדבר דומה? לעריכת "סרט", שאינו אלא דמיון ושקר, והוא עשוי מצירוף תמונות למיניהם המצטיירים לעיני הרואה ונדמה לו שכן היה באמת, כן הוא ציורו של הקב"ה בעולמו, לצרף מקרים לבני האדם, וכפי הנראה זה האמת, והסיבות המה הגורמות לתוצאות, והכל שקר כי בעצם אין עוד מלבדו ממש.
אדם קונה דירה, רכב, מוצר מסויים, לאחר מכן רואה אצל השכן משהו דומה, פירמה אחרת – מתכווץ לבו: למה לא קניתי בדיוק כזה? וברור, שאם היה אכן לכתחילה קונה כמו של שכנו ורק אחר כך היה רואה אצל שכנו את מה שהוא עצמו קנה עתה – כמו כן היה מקנא למה לא קנה בדומה לזה. עלינו להאמין: מה שקנינו – זה שלנו! זה נגזר להיות שלנו! מה שלא קנינו – זה רחוק ממנו אלף פרסאות וכלל לא בהישג ידינו, וכאילו הדבר שלא קנינו הינו לא קיים במציאות לגבינו, אחר שאין רצון ה' שיהא שייך לנו.
ובכן, למסקנא – הפתרון היחיד של הקנאה והתאווה והכבוד הינו רק האמונה התמימה, ומבלעדיה איש את רעהו חיים בלעו, ואיזהו עשיר? השמח בחלקו! וזה שנאמר (תהלים טז, ה): "ה' מנת חלקי וכוסי". בדרך רמז אומר דוד המלך ע"ה: אין לי מה לקנא ולחמוד אשר לריעי, כיון שה' הוא שקבע את מנת חלקי וכוסי, ואין לי להביט אלא בחלקי ובמונח בכוס שלי ולא להביט את אשר לריעי.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5