יא. עצות לשמירת האמונה וחיזוקה

——–

1. היסטוריה

ידיעת סדר הדורות חשובה היא מאד לחזוק האמונה, בה ניתן לראות כי סוד בריאת העולם, מאדם הראשון ואילך, אינה בשמים ולא מעבר לים, אלא קרוב הדבר אלינו מאד, וכפי שיבואר להלן.

אדם הראשון, יציר כפיו של האלקים, חי 930 שנה. אם כן, בשנת 930 לבריאת העולם מת אדם הראשון.

מתושלח חי בחפיפה אחת עם אדם הראשון 243 שנה, שהיו השנים האחרונות של אדם הראשון והראשונות לחיי מתושלח, וכמובן שאדם סיפר לו על בריאת העולם ואשר הוא יציר כפיו של הבורא, ועל כל מעשה תוקפו וגבורתו של האלוקים בבריאת וחידוש העולם. וכן סיפר זאת ללמך שחי בימיו, שהיה אביו של נח.

נח נולד 125 שנה לאחר שמת אדם הראשון, בשנת 1056 לבריאת העולם. ואם כן, שמע מלמך אביו וממתושלח, שכאמור חיו תקופה מסויימת בחפיפה אחת עם אדם הראשון, את כל ארועי אדם הראשון.

נח מת בן 950 שנה לאחר שחזה את כל ארועי המבול והצלתו ממנו, הוא וכל בני ביתו בתיבת עץ פשוטה שבתוכה הכניסו את כל סוגי החיות, הבהמות והעופות למיניהם, שנעשה כאן נס "מועט שהחזיק את המרובה", וכמבואר ברמב"ן.

נח מת בשנת 2006 לבריאת העולם, וחי בחפיפה אחת 58 שנה עם אברהם אבינו, (וסימנך נח), שנולד בשנת 1948 לבריאת העולם וחי 175 שנה. ואם כן, 58 שנים אחרונות של נח היו 58 שנותיו הראשונות של אברהם אבינו, וודאי שסיפר לו את כל ארועי המבול ואת כל מה ששמע ממתושלח ולמך אביו שחזו את אדם הראשון במו עיניהם. הרי שהיסטוריה של 2123 שנים מתחילת הבריאה, היא סך הכל בת ארבעה דורות בלבד: אדם, מתושלח, נח, אברהם.

מאברהם עברו הדברים ליצחק וליעקב ולשנים עשר בניו. לאחר 113 שנים מפטירת יעקב אבינו ובניו נולד משה רבנו בשנת 2368 לבריאת העולם, והיה משה רבנו בנו של עמרם שהיה בנו של קהת בן לוי בן יעקב אבינו ע"ה.

שעבוד בני ישראל בעבדות פרך במצרים, ועד לנפלאות יציאת מצרים שארעו בשנת 2448 לבריאת העולם.

קבלת התורה – מעמד גדול ומרשים זה ארע לעיני מיליוני אנשים ונשים בשנת 2448 לבריאת העולם. לאחר ארבעים שנה נכנסו לארץ ישראל במלחמת יהושע עם 31 מלכים בניסים גלויים, החל משנת 2488 לבריאת העולם, ולאחר מכן היתה תקופת השופטים, מלכות שאול ודוד.

בשנים 2928-3338 עמד בית המקדש הראשון, במשך 410 שנה, ולאחר מכן גלות בבל שבעים שנה. ושוב נבנה בית המקדש השני, ועמד על תלו 420שנה – 3408-3828, ואז היה עזרא הסופר ומאה עשרים אנשי כנסת הגדולה שמתוכם היו כמה נביאים – חגי, זכריה ומלאכי, והם שתיקנו לנו את נוסח התפילה הנמצא עד ימינו.

לאחר מכן תקופת חכמי ישראל שקדמו לתנאים משנת 3560-3810 (250 שנה), הלא המה: יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי.

וכמובן שאלו ראשי האומה בלבד, מלבד אשר חיו בתקופתם עוד הרבה מחכמי ישראל ותלמידיהם.

לאחר מכן תקופת התנאים הקדושים – 3788-3948 (160 שנה).

הרי תקופה של כמעט 4,000 שנה מבריאת העולם מגוללת תחת ידינו באמינות ברורה ואמיתית.

מתוך דברי הרמב"ן ז"ל:

* אברהם אבינו ציוה לבניו ולביתו אחריו, ויעיד להם מה ששמע מנח עצמו [שהרי היה אברהם בביתו של נח, וסיפר לו נח את כל הקורות אותו בזמן המבול, על התיבה וכל אשר בה], והרי אברהם אבינו עד מפי עד בכל ענין המבול (רמב"ן פרק י' פסוק ב').

* יצחק ויעקב אבותינו ראו את שֵׁם בן נח ה"עד המבול" [שֵׁם נקרא "עד המבול", שהרי היה בתיבה בזמן המבול] [את נח עצמו לא ראו יצחק ויעקב, שהרי מת נח לפני לידת יצחק]. ושמעו ממנו כל מה שעבר עליו בהיותו בתיבה, ויעקב הגיד כל זה לשבעים נפש, בניו ונכדיו, שירדו עמו למצרים, וגם לפרעה מלך מצרים ואנשי דורו (רמב"ן שם).

כמו כן היה אברהם אבינו עד רביעי על יצירת העולם, כי אדם הראשון סיפר על היצירה ועל הקורות אותו ללמך [למך היה אבי נח. הוא ראה את אדם הראשון וחיו בזמן אחד 58 שנה, כמפורש בכתוב]. למך העיד לנח, נח העיד לאברהם, ואברהם לבניו ולבני ביתו אחריו. ואם כן, אדם הראשון – עד ראשון, למך – עד שני, נח – עד שלישי, אברהם אבינו – עד רביעי על יצירת העולם (רמב"ן, שם, בשם הרמב"ם).

2. "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים"

הדרך הפשוטה והבטוחה ביותר להנצל בתקופה סוערת של ימינו, היא "אמונת חכמים". סיפורי התורה לא נכתבו לשעתן בלבד. התורה חזתה את תקופות ישראל עד סוף הדורות ומה יעבור עליהם. וטמנה בתוכה עצות נפלאות, שהמתבונן בהם, ימצא עצה ומרפא לכל מצב בו הוא נקלע.

על אברהם אבינו מספרת התורה כמה מנסיונותיו הקשים ועמד בכולם, מה שמלמדנו כיצד צריך להיות תוקף וחוזק האמונה.

אין טרגדיה הידועה לנו שישנה היום שלא עברו אותה אבותינו הקדושים.

והנה על יעקב אבינו מבואר בתורה שלא נעדר ממנו כמעט שום גוון מגווני נסיונות החיים הקשים ביותר:

שיכול בנים – מה יש לנו יותר מסבלו של יעקב אבינו, בצערו של בנו יוסף, בן זקוניו, וסבל יסוריו באמונה, ובוודאי למד זאת מסבו – אברהם אבינו, שנתבקש יותר מנסיון של שיכול בנים – לשחוט במו ידיו את בנו יחידו, ונתרצה לכך, ולא עוד, אלא שהשכים בבוקר באהבה לכך.

ולא עוד אלא שנוסף לו צער שנתאלמן משרה לאחר העמידה בנסיון העקדה ולא הרהר: וכי זו תורה וזו שכרה?! אלא קיבל פטירת אשתו באהבה ובדומיה.

יעקב אבינו ע"ה כמו כן נתאלמן מרחל אמנו ע"ה.

קשיי זווג – יעקב אבינו ע"ה עבד עבור זווגו שבע שנים, בהיותו בן 77 שנה, ונשא אשה רק בהיותו כבן 84 שנה, ונתרמה לעבוד עוד שבע שנים נוספות, ואת הכל קיבל באהבה לצורך מצות העמדת השבטים.

קשיי פרנסה – יעקב אבינו ע"ה נתרמה מאה פעמים מלבן חמיו. כל יום ישב אתו על חוזה עבודה חדש, עם תנאים חדשים, מתוך בצע כסף ורמאות.

יוסף הצדיק נמכר לארץ מצרים, שם נחשב לנער עברי בתור עבד. ישב בבית הסוהר שתים עשרה שנה, ועמד בצדקותו ולא ניסה לחפש פורקן, ועמד בנסיונו המפורסם מתוך יראת השם – "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים".

והוא נורא למתבונן!

נער עזוב, מנותק ממשפחת אביו, כלוא בבור, ויש באפשרותו כביכול להשתחרר מכל מצוקותיו – חוץ מעצם נסיון העבירה שהיה מפתה מצד עצמו, ועומד חזק באמונה מתוך צער ואינו מבקש פורקן לצרתו בדרך איסור.

אהרן הכהן – שיכל שני בנים, וסבל צערו בדומיה – "וידום אהרן".

כמו כן – מי סבל כל ימיו רדיפות משונאים מבני ברית ומשאינם בני ברית כדוד המלך ע"ה.

כלל גדול הוא בידינו – "צאי לך בעקבי הצאן", להתבונן באשר עבר על אבותינו ורבותינו, והיאך קטן היה בעיניהם כל סבל שבעולם מגודל אהבת ה' שהיתה תקועה בלבם.

רשב"י שלוש עשרה שנה שהה בתוך מערה עוסק בתורה, ועוד כמוהו בכל הדורות שמסרו נפשם על התורה מתוך רדיפות והשפלות, ולא זזו מרצון ה' ונתנו כל כוחם על התורה, ובמסירות נפש ממש כעשרה הרוגי מלכות.

ועוד יתבונן, היאך עם כל חכמתם ובינתם הרחבה עמלו ויגעו על כל אות ואות שבתורה להבינה ולהשכיל ממנה דבר מתוך דבר, והיאך הצדיקו כל אות ממנה ודרשו על כל תג ותג תילי תילים של הלכות, ועם כל חכמתם התבטלו התבטלות גמורה על כל אות שבתורה.

וזה החל משה רבינו אב לכל הנביאים הבאים אחריו, אנשי כנסת הגדולה, תנאים, אמוראים, ואחריהם – הרמב"ם, הרי"ף, רש"י, וכל בעלי התוספות שהיו רבים מאד, באיזה התבטלות פרשו את התורה, ועל כל חכמתם ועוצמת בינתם התכופפו לכל אות ואות שבה, ואחריהם – ראשונים ואחרונים שבכל דור ודור.

וביותר יש לנו להתבונן, כמה היתה אמונתם שלמה בהקדוש ברוך הוא ללא פקפוק כלל, ושום נסיון וצער לא הצליח להזיזם מתמימות אמונתם בבורא, שום סתירה ותמיהה לא שינתה אצלם מאומה מאמונתם התמימה.

ועוד יתבונן בגדלות המאוחרים יותר, האר"י וגוריו גדולי הקבלה ותורת הסוד, הבעל שם טוב ותלמידיו, הגר"א ותלמידיו, ר' ישראל סלנטר ותלמידיו בעלי המוסר, שהיו אדירי התורה והקדושה, זכי המידות כמלאכים ממש, שכפו את יצריהם ותשוקותיהם, והעתיקו את כל אהבתם על הבורא ותורתו, וממש החלו את עצמם עליה. אם כן, אנו, הקטנים, באיזה זכות יש לנו להרים ראשינו ולחדש משהו או להקשות משהו?! אין לנו אלא לטמון ראשינו בין ברכיהם ולילך אחר חכמתם וגדולתם, בין אם נבין בין אם לא נבין (וכבר ערכתי לנושא זה ספר בשם "הגיון לבי").

3. תפילה

עצת העצות – "ויזעקו בני ישראל אל ה' מן העבודה ותעל שוועתם אל האלוקים". כימי צאתנו מארץ מצרים נראה נפלאות גם בעתיד, ללא ספק, אלא שיש לנו להשתמש באותה עצה שהשתמשו אבותינו בכל שעת צרה – לזעוק ולהתריע לה' שיצילנו.

ואם השתמשו אבותינו בנשק התפילה בצרת הגוף, על אחת כמה וכמה בצרת הנפש, כאשר נשמותינו ונשמות בנינו ובנותינו בסכנת שמד יום יום, עד שכמעט אין בית אשר אין בו מת – מיתת הנפש והרוח. על כך צריך לזעוק יום יום.

כל יום, לפני צאתנו לרחובה של עיר, הרי חייבים להקדים תפילה, ולמה יהא חיוב זה פחות מהיוצא לדרך שחייב להקדים תפילה שיהיו צאתו ובואו לשלום בגופו וממונו?! הרי כל יציאה היום לרחובה של עיר, שלנו ושל בנינו, מסכנת את הרוחניות שלנו, ואפשר ביום אחד על ידי ראיה אחת או שיחה אחת עם מי שאינו הגון, לאבד שנים של עמל חנוך הבנים, ולקבל תוך שעה בן או בת אחרים וזרים לגמרי, עם רוח וראש אחר, עם רצון ושאיפה זרים לחלוטין, ואלו המה מעשים שבכל יום. אם כן, אין לנו על מי להשען אלא על כח התפילה, שהיא האהובה ביותר אצל הקדוש ברוך הוא, ולה הוא מצפה מכל יהודי ויהודי. פשוט, בכל אפשרות של זמן, בדרך, בשעת העסק, בשעת הבישול, ובכל הזדמנות, לפתוח את הפה בתפילה שיצילנו מן המים הזידונים השוטפים עלינו בזרם שוטף מבית ומחוץ.

והתפילה צריך שתהא על עצמו ועל אחרים. יתפלל על כל בני משפחתו ועל כלל ישראל, שישמרם ה' ויתן להם כח ושמירה עליונה מכל פגעי העולם, הרוחניים והגשמיים.

[ובזה יתחזק גם באהבת ישראל שהיא תכלית מצות החסד, כי יתכן שיהא אדם מחלק צדקות ומסייע למסכנים – ולבו מלא קינאה ותחרות. תכלית מצות החסד, שיהא לבו אוהב כל יהודי ויהודי ורוצה וחפץ בשמחת כל יהודי, ובפרט בהצלחתו בתורה ויראת שמים, שכאן נבחן האדם באמת האם אוהב ה' הוא בכך שאין עינו צרה בהצלחת ושגשוג חבירו בתורה ובמצוות. ובתפילה שיתפלל האדם על אחרים יחזק נקודה זו בלבו מאד, והוא גמילות חסדים של אמת, והוא ענין "יעסוק בגמילות חסדים" הנזכר בחז"ל להינצל מצרות עקבות משיחא].

והעצה היא – שייחד האדם לעצמו בקביעות לומר תפילה ב"שומע תפילה", לפחות בכל תפילת שחרית, מעומק ליבו, לה' שיצילו יחד עם כל בני ביתו ועם כלל ישראל, ממים הזידונים השוטפים עלינו שלא ישטפו שום בן או בת משלנו, חס וחלילה.

ודבר נוסף ישנו בתועלת התפילה – שבכך יתחזק הוא באמונה, שהרי בתפילה עומד אדם ומצהיר שהינו חסר יכולת לחלוטין וכל תלותו בהקדוש ברוך הוא, ובזה מפנים לעצמו אמונה טהורה, ובהתמדה בתפילה בדרך זו של כניעה, תתחזק אמונתו ותהא טבעית אצלו.

4. תורה

לא נשאר לנו כהיום – רק להצטופף בתיבת התורה להנצל מהמבול של כפירה ואפיקורסות, ולא לצאת ממנה מפני מי המבול, וגם אם קשה, גם אם התנאים בתוך תיבה זו לא נוחים במיוחד, יסורים לגוף יסורים לנפש – כמובן לאלה שעדיין לא טעמו טעמה הטוב – אין אפשרות אחרת.

נח נצטווה ליכנס בתיבה ולזפתה מבית ומחוץ בכופר [זפת]. ואומר שם רש"י, אף שהריח של הזפת רע, היה מוכרח לזפתה גם מבפנים מפני עצמת מי המבול, שלא כְּתֵבַת משה, שהיה די לה בזפת מבחוץ. כן הוא לימינו – אף שתצטרך בתוך בית המדרש להיות בהרגשת ריח זפת, דע כי בכך תלויים חייך – מפני מי המבול השוטפים היום. ולכן כדאי וכדאי בכל מצב להסתופף בחצרות ה' ולעסוק בתורה ככל האפשר, עם כל המניעות והנסיונות, ולהבין שמבלי זה הרי שמי המבול – כפירה ואפיקורסות – מסוכנים לחדור לתיבת המוח, רחמנא לצלן.

אם בכל הזמנים זקוק כל יהודי לשמירה מיצר הרע, והוא על ידי עסק התורה, על אחת כמה וכמה בעקבתא דמשיחא. והוא שאמרו חז"ל, מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ולכאורה קשה, וכי דוקא אז הוא חיוב עסק התורה. הרי חיוב עסק התורה הוא בכל הזמנים. אלא, כשהשעה שעת שלום והשקט, מגוחך וקיצוני הוא לאדם לשבת במקלט בטענה שמא תפרוץ מלחמה, לכן יכול לשמור עצמו בצורה טבעית ורגועה, אולם כשהשעה שעת מלחמה ופצצות עפות באויר, אין שום קיצוניות להתחבא במקלטים עד יעבור זעם, וחובה על כל בר דעת לעשות זאת.

אנו עתה בשעת מלחמה, מלחמת האמונה והקדושה לעומת הכפירה והעריות, מלחמה קשה שלא היתה כמותה בעולם. כיום חייבים אנו להתחבא במקלטים, שהמה בתי כנסיות ובתי מדרשות, ולעסוק בתורה יום יום, ולדעת! יום שעבר ללא שיעור תורה, האדם באותו יום בסכנה עצומה שאורבת לו זה מכבר, אלא שמוצאת היא את אותו יום להכשילו אחר שאין לו באותו יום זכות התורה להגן עליו מכוחות הרע.

ואם בדורות קודמים הבינו – בכל תקופה ובכל מצב – שהסכנה תמיד אורבת, ולכך הדרך היחידה לישב בבית מדרש להינצל, על אחת כמה וכמה בימינו.

לכן בעידן שכזה, שאנו יום יום, שעה שעה, בסכנה, חייבים להצטייד בעסק התורה ולא להתפתות לשום פיתוי. הכל חייב להדחות עבור עסק התורה. לוותר על אכילה – אם טרם אכלת והגיעה שעת שיעור תורה. לוותר על מנוחה. לוותר על רווח ועל כל עסק שהוא. לדעת כי אין שעת פקוח נפש כימינו שהכל נדחה לצורך ההצלה הגדולה – עסק התורה, שכוחה להגן ולהציל מיצר הרע, בין בזמן שעוסק בה ובין בזמן שאין עוסק בה, אולם בתנאי שבמחשבתו לחזור אליה תמיד.

מנסיון, ידוע הוא לגבי החוזרים בתשובה – רבים התחילו בדרך התשובה ולא כולם עמדו והחזיקו בה, ובדרך כלל הקובע לכך הוא עסק התורה. אלה שהתחילו בתשובה ולא הסתפקו רק בשינוי הבית והכשרות בחיצוניות המעשים, אלא גם עסקו בתורה ונכנסו ברצינות לתורה – אלה החזיקה תשובתם מעמד, אולם אלה ששבו בתשובה בחיצוניות ואף שינו את הלבוש, הכשירו את הבית וכו', אולם התרפו מעסק התורה – לא יכלו עמוד, וחזרו לסורם.

וכמובן שהדברים אמורים לכל יושב באוהלה של תורה, עלינו להבין שמבלי תורה אין לנו שום כח לעמוד נגד הטומאה הנוראה שמסביבנו, רק התורה וטעמה הטוב יכולים להוות תחליף לטוב המדומה שעומד לנגדנו, ואם לא נכניס את הטוב האמיתי ונתענג עליו, הרי שיקפצו עלינו עונגים זרים ומדומים למלאות את חלל הנפש הנכספת להתענג, כי כן טבעה של הנפש להתענג כי מקורה ממחצב התענוגים והכיסופין – מתחת כסא הכבוד, ולכך כשמתמלאת היא מעונגה של תורה, מואסת תיכף ומיד בכל העונגים השקריים אחר שדבקה בעונג המתאים לה, ומיד מכירה בשקר לגעלו ולהרחיקו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5