——–
ואפשר עוד לומר סיבה להארת הפנים הגדולה של עם ישראל דוקא בעידן חטא העגל, והוא כדי שלא לשוברם לגמרי, כי בכל מעידה יש בה סכנת שבירה והתמוטטות המביאה לפריקת עול.
והדברים יובנו עפ"ד הגאון רבי חיים שמואלביץ בספרו "שיחות מוסר", שמגלה לנו היבט נוסף שגרם למעידת ישראל בעגל, ונצטט לשונו:
כאן גילו לנו חז"ל איך נכשלו ישראל בחטא העגל, כי משעה שיצאו ממצרים עד עתה, היה משה רבינו הולך לפניהם מנהיגם ומורה להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, והנה לפתע פתאום מראה להם השטן כי משה מת ומטתו פורחת באויר, וכל ישראל שרויים בפחד ובבהלה, לנגד עיניהם חשך ואפילה ענן וערפל, וכל העולם כולו נתון בערבוביא גדולה, ובראותם כך אבדו עשתנותם, שבורים ורצוצים על מות המנהיג אדון כל הנביאים, פחודים ומבוהלים למראה הערבוביא והחושך, במצב זה יכול השטן לפעול מה שאין בידו במצב רגיל, אדם נבהל ואובד עצות, בסכנה גדולה הוא ליפול מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ואין היצה"ר צריך לומר "עשה כך" ו"עשה כך" עד שיאמר לו "לך עבוד ע"ז", אלא מפילו בפעם אחת לדיוטא התחתונה.
ויסוד זה מצינו בכמה מקומות:
הנה מצינו כן גבי קין והבל, "ויהי בהיותם בשדה ויאמר קין אל הבל אחיו וגו"' (בראשית ד' ח'). וכתב שם בתרגום יונתן בן עוזיאל, "עני קין ואמר להבל, לית דין ולית דיין, ולית עלם אחר, ולית למיתן אגר טוב לצדיקיא, ולית למיפרע מן רשיעיא וגו"'.
והדבר תמוה עד מאד, הן עד הנה היה קין עובד ה', ועמד מדעתו על סוד הקרבת הקרבנות כמ"ש הרמב"ן (שם ג'), והי' הקב"ה מדבר אליו כאל נביא ה', ואיך נעשה לפתע כופר בעיקר.
אלא הרואה בכתוב ובתרגום שם, יבין כי המעשה היה מיד לאחר ששעה הקב"ה אל מנחת הבל, ואל מנחת קין לא שעה, ומה כתיב ביה: "ויחר לקין מאד ויפלו פניו", כל כך חרה לקין וכה השפיע עליו עד שנפלו פניו כאיש נדהם ומזועזע, וכיון שכן, שלט בו היצר שלטון בלי מצרים, והפילו בבת אחת אל תהום הכפירה והחירוף רח"ל.
וכאותו דבר ממש אירע גם למגדף, דכתיב: "ויצא בן אשה ישראלית וגו' (ויקרא כ"ד) "ויקוב בן האשה הישראלית וגו"'. וכתב רש"י בשם תו"כ "מהיכן יצא, מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו: מה טיבך כאן, אמר להם: מבני דן אנכי, אמרו לו: איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגידף".
הסבירו חז"ל בזה, איך ירד אדם לדיוטא התחתונה להיות מגדף, ושלא כדרכו של היצה"ר, אלא כיון שיצא מבי"ד של משה, "עמד וגידף", כיון שיצא מחוייב בדין ואיבד את מקומו במחנה ישראל ונתערער מעמדו, נתבהל ורפו ידיו ושלט בו היצר ודחפו לשאול.
דוגמא הבאה, היא דוגמא לזעזוע כתוצאה מכשלון בהתמודדות נסיון, ואזי האדם נשבר והדימוי העצמי שלו מאופס. אנו מוצאים בערפה כלת נעמי, שהיתה מתחילה שווה לרות ברצונה להתדבק בעם ה', כמו שכתוב: "ותאמרנה לה, כי אתך נשוב לעמך, ותאמר נעמי שובנה בנותי וגו', ותשאנה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" (רות א' י-יד).
מתחילה מדברות שתיהן – רות וערפה – בלשון אחת ובהפצרה אחת, "כי אתך נשוב לעמך", אף ערפה הגיעה להכרה כזו של רות עד כדי לעזוב את עמה ואת מולדתה ולחיות כגיורת בישראל, אך לאחר סירובה של נעמי חמותה, לא עמדה ערפה בנסיון, ומתוך בכי נפרדה מנעמי, "ורות דבקה בה", רות נתעלתה לרום המעלה, אך ערפה לא עצרה כח לכך, בא וראה להיכן הגיעה ומה אירע לה, אמרו חז"ל (רות רבה ב' כ'): "אותה לילה שפירשה ערפה מחמותה, נתערבו בה גייס של מאה בני אדם וכו', ר' תנחומא אמר אף כלב אחד וכו"', וכן מובא בגמ' (סוטה מ"ב ע"ב): "למה נקרא שמה ערפה, שהכל עורפין וכו"' יעו"ש.
איזו נפילה איומה ומחרידה, ממצב של הכרה נאמנה בבורא העולם ובתורתו, עד למקולקלת שבאומות, וביום אחד, היתכן כדבר הזה?
אלא אך בדרך זו נבין זאת, כי בראותה שלא עמדה בנסיון הגדול, ושלא כאחותה נשארה נכרית כמקדם, הכירה בטעותה המרה ובאפסות כחה לעמוד בנסיון, וכך נתערער שווי משקלה וניתנה ביד הצר הצורר להחטיאה ולהשפילה כבהמה.
והוא מה שאמרו "שנה ופירש קשה מכולן", כי לא די בכך שהוא כעת "פירש" מן התורה, אלא שמאחר שהיה קודם ת"ח שקרא ושנה, ועמד ופירש, הרי שאירעה אצלו נפילה גדולה, ומטבעה של "נפילה" שהיא חובטת קשות בנופל, ומי יודע לאיזו תהום הגיע בנפילתו, וכמו שראינו בנפילת ערפה, וככל שההר שעמד עליו הנופל, גבוה יותר, יותר קשה הנפילה של מי ש"פירש", ולכן הריהו "קשה מכולן".
והרבה מאד על האדם להזהר אם מרגיש איזו "ירידה" במדריגתו, שלא ינזק ח"ו מעצם ה"ירידה" יותר מן הנזק שייגרם לו ע"י מצבו הירוד, ואם יתחזק במצבו על אף היותו נחות דרגה, וישמור על שיווי משקלו בכל מצב שיהיה שרוי בו, תקווה לאיש הזה להיות לו תקומה, ויגיע שוב למעלה שעמד בה מקודם לכן ולמעלה מזה.
וכעין זה מצינו במידה דקה מן הדקה ביעקב אבינו ע"ה, דכתי' (בראשית ל"ב): "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו", (אף שה"בדידות" מעלה היא, מכל מקום סכנה גדולה יש בה, ומיד לאחר שנותר יעקב "לבדו", "ויאבק איש עמו" בא השטן להאבק עמו), "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, ותקע כף ירך יעקב וגו"'.
ופי' הספורנו ז"ל: "כי לא יכול לו – מרוב דביקותו בא-ל ית' במחשבה ובדבור, ויגע בכף ירכו – הודיעו החטא העתיד במדריכי עמו, ובדאגתו בזה פסק הדיבור, ותקע כף ירך יעקב" יעו"ש.
אף יעקב אבינו ע"ה מכיון שראה המנהיגים העתידים לחטוא, נפלה רוחו בקרבו, ומיד ניתנה שליטה לשטן לפגוע בכף ירכו, ואעפ"י שצערו היה ממיעוט כבוד שמים, עם כל זה כיון שנבהל נסתכן.
וכמה אמיתיים הדברים ומוחשים, הלא רואים אנו כשאדם נשבר מאכזבה כל שהיא בחייו, בין אם המדובר באכזבה ברוחניות, וכגון מעידה ונפילה בעבודת ה' כמבואר, ובין במעידה חומרית, מיד נתון האדם לסכנה רוחנית. והדבר מוחשי גם בדברים קטנים, למשל אדם שנרגז ע"י מישהו, הופסד בממונו פתאום, נתבזה ע"י מישהו, באופן שמצב רוחו נפל פתאום, מיד נתון הוא בקלות לפרוק עול, שמתבטא בכגון שאותו יום כבר אינו לומד, אינו מתפלל כראוי, נופל הוא מעמדתו בשמירת העינים והלשון כדי לפרוק את מצב רוחו העכור, וכמבואר דהיצר מנצל שעות משבר שפוקדים את האדם, ואז מיד קופץ עליו ונועץ בו צפרניו להחטיאו, והעצה לזה שהאמונה תהא חזקה ובהישג יד אצל האדם בכל עת, כי אם יצטרך לו לקחת זמן עד שישיגנה בינתיים, עלול הוא לפרוק את צערו בדרכים שליליות וכמו שפרקו ישראל עול במעשה העגל כשחלשה דעתם משסברו שמת משה מושיעם, במצבים של משבר ובפרט כאשר בא הוא באופן פתאומי שלא התכונן לו האדם קודם – בקלות יכול היצר לנצל שעת חולשה זו ולהפילו לכעס וללשון הרע, ולפחות לרדת מרמת רוחניותו להתפשרות שמי יודע מה יהיו תוצאותיה של מעידה זו, לכן בשעות כאלו יש להיות חזק מאד, ומיד לרוץ לחדרי תורה ותפילה כדי לחזק עצמו במשנה חיזוק, ואז ישיג מדריגות נפלאות ודביקות בה', ויהא בכך למוד להיות איש מלחמה היודע ללחום בכל מצב, שזוהי השלימות האמיתית, ונצחון גורר נצחון, כשיראה שנצח פעם אחת יביאהו נצחון זה לשאוף לנצח תמיד ולהיות איש מלחמה הגובר על יצרו.
כלל גדול הוא! זמן או מצב שמועד לפורענות, כמו כן מועד הוא להתעלות כאשר מחזיקים בו מעמד.
כי עיקר שעות ההצלחה הם השעות הקשות ולא המצבים הסטנדרטיים, שעות המבחן הם השעות שבהם יכול האדם לצמוח ולגדול, והם שעות החולשה שבהם האדם במעידה רוחנית או חומרית שגוררים למשבר, אז נבחנת כנות האדם ונאמנותו לבוראו, והתגברות בשעה כזו נחשבת לנצחון כמו הרבה שעות שאינם של מבחן.
ובפרט כשהמשבר הוא מעידה בנסיון, שאז עלול האדם להתיאש לגמרי, אחר שרואה הוא שכביכול כל עמלו היה לריק, כמה קשה לחזור למעמדו הראשון ולהתחדש מחדש.
ולענייננו, עם ישראל מעד בעוון העגל תוך 40 יום לקבלת התורה, סיבה שהיה בה כדי לשוברם לגמרי, אזי עונשם מלכתחילה היה על הקשיות עורף, אולם לאחר ששבו ונשברו מחטאם, וכמבואר לעיל בשם הרמב"ן, מיד קרבם ה' אליו לסייעם לבל יבואו לידי יאוש והתרסקות לגמרי.
ולכך כיון שעם ישראל מעד מעידה נוראה, חטא ע"ז, וראה הבורא בחכמתו שיש בכח עוון זה לייאשם לגמרי, ועלולה מעידה זו להביאם ליאוש גמור, ואף שעשו תשובה, היה קיים חשש שיחושו דחויים ומאוסים ומכך ימנעו מלהתקרב לה' כמקודם, לכך דוקא בעידן זה הראה להם הבורא קירוב והארת פנים מיוחדת, והדבר דומה לבן חולה שאז אביו מטפל בו בטיפול מיוחד ומפנקו יותר מזמן שהוא בריא, ובפרט שמעידה זו היתה בפתאומיות לאחר פחות מארבעים יום ששמעו מפי הגבורה "אנכי" ו"לא יהיה לך", ואז מעדו בעוון הנורא של העגל, היתה מעידה זו עלולה להפילם לגמרי לולי האיר ה' פניו אליהם לקרבם.
ובזה היה חסד ה' ורחמנותו עליהם, וכמו שכן הועילה תפילת משה שלא להשמידם ולהחליפם באומה אחרת בהבטחת "ואעשה אותך לגוי גדול", ונתקבלה תפילתו להותירם, ולכך היה נצרך להאיר להם פנים כדי לאפשר להם התחדשות ותקווה, כי סכנת היאוש היתה אז בתוקפה, ועלולה להפילם לגמרי.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5