——–
בני האדם החפצים לקרבת ה', ימצא אצלם בטבע קנאה בחבריהם המצליחים, אחר שכמו כן שואפים גם הם לעליה.
אמנם הטעות היא שקנאתם לאחר שחבריהם במצב של תוצאות מבורכות והצלחות משגשגות בתורה ויראת שמים, אז נזכרים המה לקנאת ולהצטמק על מחדלם, אולם זמנה האמיתי של הקנאה היה צריך להיות בזמני העמל של חבריהם ויגיעתם כשהתוצאות עדיין לא היו נראות כלל, לפי שהמביא לתוצאות הוא אך ורק העמל, וכמאמר הפסוק: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", הקצירה היא מתנה – פרי העמל.
וכמו החקלאי שעמל הוא אך ורק על חרישתו וזריעתו בלבד, ולאחר מכן הפירות גדלים המה מאליהם. ולמשל הזורע טון חיטה יוציא מאה טון של יבול, ולעומתו המתאמץ בזריעה לזרוע טון וחצי יוציא מאה וחמישים טון, הרי שהתוצאות הן ממילא, כל ההשקעה היא בזריעה ובחרישה.
וכמו כן באיכות, הזורע חיטין משובחות יוציא כמו כן בכמות גדולה חיטין משובחות.
וככל שירבה האדם לדמוע בזריעתו, דהיינו להקריב למען התורה את כוחו, אכילתו, שינתו, ממונו, כן מידה במידה יקצור את פירותיו, וכמאמר ה' לקין: "למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת", דהיינו, מדוע אתה מסתכל על התוצאות וחורה לך על כך, הלא התוצאות אינן אלא פרי העמל, ולמה לא עמלת כמו אחיך שהביא לה' בעין יפה שיתקבל קרבנך, הלא אם תיטיב מעשיך – שאת, תתרומם ותתעלה.
כי כאשר הקנאה במצב ההצלחה של השני, זו קנאה של יאוש, שהרי מסתכל הוא על הצלחותיו וקצירת עמלו של השני בזמן שאין לאל ידו להתחרות עמו. הקנאה צריכה להיות בזמן שיש תועלת מאותה קנאה, והיינו בזמן העמל של השני, שיכול אתה להתדמות לו במידת מה, ולעמול כפי כחך כמו כן אתה כמוהו שעמל כפי כוחו, ולקנאה שכזו יש בה את ברכת "קנאת סופרים תרבה חכמה", מה שאין כן כאשר הקנאה בתוצאות, כשהדבר כבר אינו באפשרות ההשגה מה תועלת תצא מקנאה זו, ואדרבא קנאה זו מסוכנת שלא תביא לתוצאות שליליות, והרי קנאה זו בגדר "ורקב עצמות קנאה".
וכמו שראיתי אמרה נפלאה שאמרה הרבי מגור דאז על הרבי מלובלין הוגה רעיון הדף היומי, שתוצאות רעיונו מבורכות עד היום. וכך אמר: איני מקנא בהמצאתו של הרב מלובלין ברעיון לימוד דף היומי, מקנא אני במצוה העצומה שעשה שבשביל כך זכה לרעיון כזה ושיתקבל רעיונו זה אצל כלל ישראל, מדין מגלגלין זכות על ידי זכאי.
והוא נפלא, התוצאות הינן "ברכה", הן עולות וגואות מאליהן, הקנאה אין מקומה בתוצאות אלא בעמל והיגיעה שהביאה לאותן תוצאות.
ולכך, ככל שיעמול האדם ויתיגע, אף שכעת אינו רואה שום תוצאות, או שרואה תוצאות מאכזבות, ידע שזוהי חרישה וזריעה, וככל שתהא בדמעה כן קצירתה תהא ברינה.
ועוד לדעת, לעולם לא יקצור אדם קצירה שלא עמל בה הוא בזריעתה, דהיאך יקצור אדם מה שלא זרע, אכן הקצירה היא פי כמה מהזריעה, אולם אך ורק בהתאם לזריעה, וכפופה תוצאת הקצירה לעמל הזריעה. וככל שיתייגע האדם ובפרט בצעירותו בעמל רב בעיון ובקיאות, וירכוש ידיעות לרוב, ויעמיק בהן כפי יכולתו, כן לבסוף תפרוץ לרוב כל ידיעתו ותעשה לו פירות ופירי פירות. אולם אם יתרשל, רשלנותו זו תתן את אותותיה בתוצאות.
כל גדול בישראל שהנך רואה את ברכת תוצאותיו, זהו כפי עמלו שעמל קודם לכן. והוא פשוט, וכי זה שעמל בסדר מועד והשקיע בו עמל ויגיעה יוכל כמו כן לחדש חידושים בסדר זרעים שלא עמל ויגע בו? בודאי שלא, התוצאות בבוא הזמן, כשזוכה האדם לאחר עונת זריעתו לקצור את פרי עמלו, בחידושי תורה שמתחדשים לו, בהבנת דבר מתוך דבר, בקישור נושא לנושא וכיוצא, הרי זה כפוף לעמלו שעמל בעונת הזריעה.
לכך תראה גדול בתורה שבגיל 50 או 60 כבר הפסיק לחדש ולייצר יצירות מעמלו, אחר שעמל ויגע בתחום מסוים, וכבר דש בו והוציא פירות כפי עמלו ממנו, ותו לא, ולעומתו ימצא גדול בתורה שעד גיל 70 – 80 ויותר ממשיך לחדש וליצר יצירות, והינו מכיון שבזריעתו זרע מגוון גדול יותר של זריעה באיכות ובכמות, כך שיש ביכולתו חומר עשיר יותר ומגוון להבין בו דבר מתוך דבר ולקשר יותר פרטים בפרטים, כי אוצרו גדול ומגוון.
אם כן הכלל הוא יש עונת הזריעה והיא בעיקר בימי הצעירות, וכשאז האדם בולע בקיאות ועיון במגוון גדול יותר, אזי יראה בעונת הקצירה פירות מבורכים בגוון עשיר בהתאם לעמלו.
לכך ביותר בצעירות – בשנים הראשונות של ישיבה קטנה וגדולה, יש להשקיע עמל רב, ואף שאז התוצאות כמעט ואינן נראות, אומנם זוהי זריעה, ועד גיל מבוגר יזון ויתפרנס האדם מעמל נעוריו. כי גיל הצעירות הוא הזמן והעונה להשריש שורשים עמוקים במוח של הבחור, שלבסוף יוציאו פרחים ופירות לרוב, שכן כל גדול בישראל כן היתה דרך גדילתו, בכך שבנעוריו השקיע עמל רב.
וכידוע שזמן מועט מאד בימי הנעורים שקול באיכותו ובברכתו זמן רב מאד של לימוד בימי הבגרות, וזה מצד בריאת אופי האדם. וכמו כן מסברא שהרי זה פשוט מאחר ואי אפשר לקצור תוצאות ללא עמל, ובכן אימתי הזמן המתאים ביותר לעמול אם לא בשנים של הרווקות כשהאדם פנוי מטרדות ויושב הוא בבית מדרש ועוסק בתורה, אם לא אז אימתי, כשיהא אברך נשוי ומוטרד?! אז יחל בעמלו בחרישתו וזריעתו?! הלא ככל שידחה את זמן חרישתו יפחת סיכוי הצלחתו. וככל שיקדימנו יגדל סיכויו לגדול ולהתעלות.
ואמנם תמיד טוב להתחיל גם ברוב השנים, אלא שלא ידמה המתחיל במעט השנים למתחיל ברוב השנים.
והדבר אמור הן בלימוד התורה בעיון ובקיאות, הן בלימוד המוסר, הן בתיקון המידות והתאוות, בכל תחום ממש יסובו הדברים הנ"ל. שהרי גם בלימוד המוסר ככל שירחיב את כח הציור והדמיון שבו להמחיש את עניני היראה ותיקון המידות, כן תתרחב בינתו ללמוד וללמד חכמה ומסור לעצמו ולאחרים, וככל שירחיב ידיעותיו במדרשי חז"ל המופלאים, כן תתרחב בינתו להבין דבר מתוך דבר לקשר מאמרי חז"ל אלו באלו, לתרצם, להוציא מהם יסודות נאמנים בעבודת ה', ולהיות איש עצה שהכל ניזונים ממנו עצה ותושיה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5