——–
לפי זה צריך להבין, מדוע אמר הכתוב (בראשית א, ג): "ויאמר אלקים יהי אור" ולא אמר 'רצה אלקים שיהיה אור ויהי אור'? כי באמת מילת "אמירה" בייחס להשי"ת היינו רצה השי"ת, והוא כמו אצל אדם הרוצה דבר מה, וחפץ שנדע את רצונו, הוא מגלה לנו את רצונו על ידי שהוא אומר לנו אותו, כן הדבר בייחס להשי"ת, המובן של האמירה הוא – גילוי רצונו. וכאשר אנו רואים את מעשה ה' בפועל, שהוא תוצאת רצונו, הרי שבכך מתגלה לנו רצונו יתברך שיצר ועשה את הדבר. וזהו "ויאמר אלקים יהי אור" – השי"ת רצה באור וגילה את רצונו – "ויהי אור", כי בו זמנית שרצה באור, התגלה הרצון וכבר נוצר האור.
הקב"ה ברצונו מהווה ומפעיל בכל רגע מחדש את כל סוגי הנבראים מהבריה הקטנה ביותר עד הנברא הגדול ביותר. וכאשר אנו רואים זבוב קטן חי ומתנועע, עלינו להתבונן ולשים אל לבנו שהקב"ה עכשיו נותן לו חיים ומנועע אותו. נמצא שהאדם קיים ופועל בכל רגע רק מכיון שהקב"ה מפעיל אותו בכל רגע.
מכל האמור נתבאר, שאי אפשר לומר כפי הביאור השטחי שבהשגחה פרטית, כגון: בכל מה שנוגע לכלל ישראל ולצדיקים, השי"ת פועל את כל הפרטים הקטנים תמיד. אבל בכל מה שמושגח בהשגחה כללית הקב"ה מפקח ומשגיח עליו באופן כללי בלבד, דהיינו בששת ימי בראשית הקב"ה ברא את הטבע – כל העולם הגשמי עם כל החוקים הטבעיים הנצרכים לקיומו, ולאחר שהשי"ת בראו הכל מתנהל מעצמו, והקב"ה אינו מתעסק יותר בפרטי הנבראים, אלא רק מפקח באופן כללי שיהיו או שלא יהיו חריגות בולטות מההנהגה הרגילה. אלא האמת היא שהקב"ה מתעסק ומפעיל כל פרט ופרט בבריאה בכל רגע ורגע.
א"כ מהו ענין השגחה כללית שנתכווין לה הרמב"ם?
ראשית נבאר את דברי הרמב"ם באופן כללי, ואחר כך נדקדק בלשונו.
הקב"ה משגיח ומקיים כל נברא כדי לקיים את כללות המין אליו הוא משתייך. נקח כדוגמא את השגחת הקב"ה על הבקר, השי"ת ברא את הבקר למטרות מסויימות, דהיינו, כדי שיהיה מזון לבני אדם – בשר לאכול לכבוד שבת ולימות החול, וחלב לשתות, וכשהיו מקריבים קרבנות במקדש היה גם צורך בבקר לקרבנות, וכן יש צורך בעור לעשיית קלף ותפילין. ולשם המטרות הללו הקב"ה מקיים, מטפל ומרבה את מין הבקר, ודואג וממציא לו את כל צרכיו.
אבל כאשר דנים בשמים על מין הבקר וצרכיו, הדיון הוא כמה ראשי בקר צריכים להיות בסך הכל כדי שהמין יתקיים, ויספיק לצרכי האדם, ולשם המטרה הזו הקב"ה מקיים כל פרט מהמין ודואג לכל צרכיו. אבל אין דנים בשמים על כל פרה בנפרד – כפי שדנים את האדם – אם מגיע לה לחיות, ובאיזו איכות חיים תחיה לפי מעשיה הטובים והרעים, מפני שזה לא שייך אצלה, שהרי אין לה בחירה במעשיה שתקבל עליהם שכר ועונש.
נפרט יותר את הדברים, תושביה של עיר פלונית צורכים כך וכך קילוגרם בשר במשך השנה, ולשם כך יש צורך באלף ראשי בקר. במקרה כזה הקב"ה דואג שיהיה כמספר הזה של בהמות לצרכי העיר הזו, ואם יש פחות מהכמות הנצרכת, הקב"ה מרבה את הפריון של הבהמות כפי הצורך, ומאידך כאשר יש בהמות רבות יותר מהנצרך, כל הבהמות העודפות יכולות למות. אם כן הדיון הוא על קיום המין בכללו, ועל מספר ראשי הבקר שצריכה העיר הזו [וכך לצרכי העולם כולו], ולא על כל פרט מהבקר בנפרד. כפי שנתבאר. האישיות הפרטית של כל בהמה כשלעצמה, אינה חשובה ואינה ראויה להיות נידונת לעצמה אלא כחלק מהמין, אבל בודאי הקב"ה הוא המהווה ומקיים ומגדל כל נברא בכל עת.
לאור האמור מתבאר לנו המושג של "השגחה כללית", שאין פירושו כפי ההבנה השטחית שהשי"ת משגיח ומטפל רק באופן כללי, ואילו הפרטים של קיום והתפתחות כל הנבראים נעשים מאליהם, ועל כל פנים לא מיד הקב"ה. אלא "השגחה כללית" היינו שהקב"ה משגיח על ה"כלל" – על כללות המינים. כלומר בודאי הקב"ה משגיח-מקיים כל יציר נברא ומפרנסו, ודואג לו לכל צרכיו, אבל הדיון בצרכי הפרט והדאגה להם היא בגלל הצורך בקיום המין ולמענו.
א"כ הכלליות שבהשגחה לגבי הדומם צומח חי הוא אך ורק מצד המשפט והדיון מי יתקיים ומי יכלה, אולם לעצם החייאתם וקיומם, זה מזרימת חיות מתמדת שמחייה אותם הקב"ה בכל רגע.
היסוד האמור שהדיון וההשגחה בפרטי שאר המינים – הדומם, הצומח והחי – מלבד האדם, הוא לפי צרכי כלל המין ולא לפי צרכי הפרט, הוא נכון רק כאשר אין קשר ישיר בין הפרט הזה לאדם מסויים, אבל כאשר הפרט הזה שייך לאדם או נוגע לו באופן ישיר, נידון הפרט הזה ומושגח כפי מה שראוי לאדם שהדבר נוגע לו. נמצא שההשגחה על הפרט הזה נובעת מההשגחה הפרטית על האדם.
לדוגמא: כפי שבארנו, הקב"ה אינו דן על פרה מסויימת אם מגיע לה לחיות לפי מעשיה שהרי אין לה מעשים, אלא הדיון הוא על מין הבקר, כמה בהמות בסך הכל צריכות להיות, ובהתאם לכך השי"ת מטפל בפרטים, ואם הפרה הזו עודפת על הכמות הנצרכת היא יכולה למות. אבל אם פרה זו שייכת לאדם מסויים, הדיון עליה שונה מהדיון על בהמה של הפקר, כי אפילו אם אין צורך בה לקיום המין, אולם אם היא תמות יפגע הדבר באדם שהיא שייכת לו, ועל כן צריך לדון עליה במסגרת ההשגחה על בעליה, אם מגיע לו לפי מעשיו נזק כזה שבהמתו תמות אם לאו. ואז יתכן שאף על פי שלקיום המין אין בה צורך, אבל לאדם שהיא שייכת לו, מגיע שתהיה לו בהמה בריאה וחזקה, ולכן הקב"ה יקיים אותה וישפיע עליה רוב טובה.
על כל פנים גם כאשר הבהמה המסויימת שייכת לאדם פלוני אין עליה השגחה פרטית מצד אישיותה, כי אין דנים עליה אם יש לה באופן אישי זכות קיום או לא, אלא דנים אם מגיע לאדם זה לפי מעשיו שבהמתו תחיה ותתפתח. נמצא שבשני האופנים אין דיון על מעשי הבהמה הזו, והחילוק הוא אם ההשגחה עליה היא בהתאם לצרכי קיום המין, או לפי מעשי הבעלים שלה ולמענו.
ביארנו שהשגחה כללית היא השגחה על הכלל – על כלל המין לקיימו [ובהתאם לכך השי"ת מקיים ומפרנס כל אחד מפרטי המין שיש בו צורך לקיום המין]. ולשם מה יש צורך בכלל המין? לצורך עבודת ה'. נמצא שתכלית ההשגחה הכללית היא למען הפרט, דהיינו למען הצדיק שעובד את ה' ומשתמש בכל חלקי הבריאה השונים לעבודת ה'.
מוסיף עוד הרב "שפתי חיים":
מורי ורבי הגרא"א דסלר זצ"ל הגדיר את ההשגחה בלשון הזה (עיין מכתב מאליהו ב, 75): "השגחה פרטית" היא השגחה על העובד ה' לתת לו את צרכיו לפי מעשיו. "השגחה כללית", היא ההשגחה על ה"כלים" שהצדיק צריך לעבודת ה' שלו. כי תכלית כל הנמצאים היא לשרת ולשמש באופן ישיר או עקיף לעבודת ה', אם כן כולם הם "כלים" ומסגרת לעבודת ה'.
נמצא, שבכל פעם שהקב"ה דן על הצורך בקיום המין והתפתחותו, הוא בעצם דן על עובדי ה' באיזו מידה יש להם צורך במין הזה ככלי לעבודתם, ולפי הצרכים שלהם הקב"ה מקיים את פרטי המין. ובמבט הזה אין שום חשיבות עצמית לפרטי המין, שדוקא פרט זה יהיה הכלי לצדיק, ולא פרט אחר.
לדוגמא: כדי לכתוב חידושי תורה זקוק האדם לעט, אבל אין שום הבדל אם יכתוב בעט זה או בעט אחר, אם כן יש צורך במין העטים ולא בעט מיוחד דוקא. לכן כאשר דנים בשמים, הדין הוא על הכלל – על מין העטים, שיהיו בעולם מספיק עטים כפי הצורך לכתיבת חידושי תורה, אבל אין דנים על עט מסויים אם דוקא הוא טוב וראוי להתקיים למען הכתיבה.
וכן, עובדי ה' צריכים לאכול בשר בשבת קודש, לכן יש צורך במין הבהמות – בכך וכך בהמות, אבל אין הכרח לאכול דוקא מבשר בהמה זו ולא מבהמה אחרת, לכן הדיון וההשגחה היא על הכלל [והשי"ת מקיים את הפרטים כחלק מהכלל]. לכן השגחה זו נקראת "השגחה כללית", וכאמור לא מפני שזו השגחה שטחית – רק באופן כללי, אלא מפני שזו השגחה ודיון על הצורך בכלל המין למען הפרט, שהם עובדי ה'.
נמצינו למדים: "השגחה פרטית" היא השגחה על הפרט – האדם העובד את ה', שהוא התכלית של הבריאה, למלא את צרכיו, וזאת על פי מעשיו ותפקידו.
"השגחה כללית, היא השגחה על הכלל של כל מין ממיני הנבראים – על "הכלים", בשביל צרכי הפרט לעבודת ה' שלו. אם כן יוצא שהשגחה כללית היא רק ענף מההשגחה הפרטית.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5