——–
עוד שם: אמרו רז"ל ("שבת" פח): הנעלבין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין – עליהם הכתוב אומר ("שופטים" ה'): "ואהביו כצאת השמש בגבורתו".
וכתב הקדוש בעל "ראשית חכמה", שחשב כאן התנא שלש מדרגות: אחת שנעלב ואינו מעליב, אבל משיב על-כל-פנים דבורים רק לא בעלבון. מדרגה הגבוהה מזו: שומעין חרפתן ואינן משיבין כלום, והגבוה ממנו השמחין ביסורין. והגם שזה קאי על השמחין ביסורין דעלמא, אבל קאי גם כן על אלו היסורין של העלבון.
ואמרו רז"ל (שם) שעליהם הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגבורתו", דהינו כי זה שנעלב נעשו פניו לבנים כי אזל סמקא ואתי חיורא ונשתנו תאר פניו, על כן לעתיד לבוא יהא פניו כצאת השמש בגבורתו, שאין שום אדם יכול להסתכל בו – כך לא יוכלו להסתכל באור פניהם של אלו המקבלים יסורים וחרפה בשמחה.
וכתבו בשם האר"י ז"ל והרמ"ק ז"ל (עיין ב"אור צדיקים") שסבילת עלבונות מועילה לנפש יותר מכל הסגופים. וכתב שם: אלו היו יודעים גודל טובת הדבר, היו רודפים בשוק לבקש אדם שיחרף אותם. וכן מובא מקדושי עליון רבים שהיו משתוקקים תמיד שידברו עליהם גנאי ויחרפו אותם, אף-על-פי שזה האיש שמחרפם חוטא, כי בקשו עליו רחמים שלא יענש בסבתם. ועוד: כי זה הרשע אשר בוחר לעצמו לפער פיו ולדבר על הצדיקים ועל החסידים ועל עובדי ה' מחמת פתאות או קנאה, עליו נאמר ("בבא קמא" סט): הלעיטהו וגו' כי מי בקש זאת מזה הפתי שיבחר לו זו הדרך הלא "ובחרת בחיים" כתיב.
לכן בקשו הצדיקים שיהיו המה מהנדברים. ומובא כמה מעשיות בדברי רז"ל שעל-ידי חלישת הדעת שהיה להם נמתקו הדינים ונתבטלו גזרות כמובא במסכת "תענית". ראה כמה הקפידו רז"ל על המלבין פני חברו חס ושלום, וכמה דינים יש במבייש את חברו. ואמרו ("בבא קמא" צ): סטרו על הלחי נותן לו מאתים זוז; צרם באזנו, תלש בשערו, רקק והגיעו בו רקו, העביר טליתו ממנו, פרע ראש האשה בשוק – נותן לו ארבע מאות זוז.
לכן מי שרוצה בתקון נפשו, בפרט שרוצה להיות נחשב בין השבים לפני ה', יקבל על עצמו לקבל בזיונות באהבה, בין שיקבל בזיון מזולתו ובין שיקבל בזיון מאשתו שהיא קנטרנית או מכל אדם אפילו מנכרי, ישתק ויסבל ויהא לו לכפרת עוונות ויאמר: "צדיק אתה ה' על כל הבא עלי כי אמת עשית, ואני מאמין באמונה שלמה שבא לי זה הבזיון לטובתי וכדי שימתקו הדינים מעלי ויתכפרו עוונותי מה שחטאתי לפני ה' ".
וכל מיני בושת קטן וגדול, אפילו מי שטעה לפני העמוד בעמדו לפני התיבה או בקריאת התורה או בלמוד, שיש לו חלישת הדעת מטעותו, יש לו טובה גדולה מזה כמובא בספרי יראים.
וכן מובא ב"ספר חרדים" (סימן קסג), כששנים מתוכחין בתורה ואחד נדחה מפני חברו, הגם שהאמת והצדק עם חברו, אבל בשביל שהוא נתביש על-ידו, לכן בעולם העליון מעמידין אותם גם כן לפלפל והשני שניצח נעשה מנוצח. לכן אמרו: לעולם תהא מן המנוצחין ולא מהנוצחין. ועל-ידי סבילת הגוף הנגוף נזדכך הנפש ומתכפרין עוונותיו מאד.
עוד ב"אור יחזקאל": עצה נוספת איתא בחז"ל שם, אמר רבא. כל המעביר על-מדותיו מעבירים לו על כל פשעיו, דכתיב: "נשא עון ועבר על פשע" ועיין שם ברש"י: מעביר על-מדותיו – שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו והולך לו. וזו באמת מדה גדולה וקשה להניח את מדותיו ולא להשתמש בהם כלל, אך לכל הפחות להשתדל לא להיות מכלל מדקדק עם מדותיו. ובאמת אנו איננו רק מכלל המדקדקים אלא אנו עוד מגזימים ומוסיפים או ששומרים ומחכים לעת הנקמה. "ועבר על פשע" – טבעי האדם בשעה שנעלב אינו עובר על זה אלא כאלו ונשאר על עמדו וכביכול מבקש לבלוע את המעליבו. וזה הפרוש: "ועבר על פשע", שעובר ונוסע כאלו ואין המדה נוגעת אליו.
וכל שאין מדקדק במדותיו, אף הקב"ה אינו מדקדק עמו על-פי מעשיו, כי כן הוא מדת המשפט מדה כנגד מדה, וכל שאינו מעביר אלא תובע בכל תקף את מדותיו, אף עמו יתנהג הקב"ה בדרך זה ויתבע ממנו בכל חמר הדין, כי הנהגת ומשפט ה' יתברך הוא כפי מעשי האדם. ואיתא שם בגמרא: רב הונא בריה דר"י חליש על רב פפא לשיולי ביה חזיה דחליש ליה עלמא. אמר ליה צבו ליה הואיל ולא אוקים במיליה לא נקמא עמה. והינו אף-על-גב שנגזר עליו מיתה, מכל מקום כיון שהוא מעביר על-מדותיו, מעבירין עמו על פשעיו. אמר רב אחא: אליה וקוץ בה. "לשארית נחלתו" – למי שמשים עצמו כשירים. ובאור הדברים דאין הכי נמי, אליה היא, דהינו: עצה טובה היא לאדם מכל מקום, וקוץ יש בה קשה הוא מאד שצריך להיות משים עצמו כשירים, דהוא המדרגה העליונה דמעביר על-מדותיו, כדכתיב ("תהלים" כב, ז): "ואנכי תולעת ולא איש". ואף-על-פי שמבאר דצריך להיות בשפלות ממש, מכל מקום גם המעט שישיג גבר עלה בדרך זה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5