טרמפ

——–

י. ההיתר להמנע מלאסוף אל רכבו אנשים המבקשים זאת, הוא משום שיש בעצירה ובנסיעה הפסד שוה פרוטה של דלק. והנשען על היתר זה של הפסד ממון בקביעות, הרי שיכונו עליו דברי השלחן ערוך (חו"מ סימן רסד סעיף א) שיש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק ולומר שלי קודם, אם לא בהפסד מוכח. ואם תמיד מדקדק, פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסוף שיצטרך לבריות. עד כאן לשונו.

ועל כן כשאין הפסד ממון בלקיחת הטרמפיסט, וכן אם מסופק אם יש הפסד ממון, אף שזקוק לפרטיות לצורך ניהול שיחת טלפון אישית, או שנמצא עימו בנסיעה ידידו וחפץ הוא בפרטיות, וכן אם זקוק לפרטיות לצורך ריכוז, כגון שנוסע הוא למסירת הרצאה, אין בכל אלו בכדי לפוטרו מלאסוף את הטרמפיסט אל ריכבו. אלא אם כן הצורך שלו לפרטיות הוא צורך גדול יותר מהצורך של הטרמפיסט לנסיעה, שאז חייך קודמים, ועל כן פטור מלאסוף את הטרמפיסט. ובחשבון זה של צורכו של הטרמפיסט, יש לשכלל גם את כך שאם לא אתה תיקחהו, הרי שאחר יקחהו. [אלא אם כן נמצא הוא במקום נידח, והרי שהכל צריך לבא ידי חשבון.] וכגון אם ההרצאה שיעביר לא תהיה סדורה אם

יאסוף אל ריכבו טרמפיסט, היות ולא תהיה לו רגיעות הנפש לסדר את ההרצאה בעת הנסיעה [וצורך זה גדול מצורכו של הטרמפיסט בטרמפ] הרי שפטור מלקחת את הטרמפיסט.

{(((אסיפת טרמפ)))

י. א. זאת על פי המבואר לעיל (סימן ג סעיף ד) דכל שיש הפסד ממון שוב אין עליו חיוב חסד. וכן על פי האמור לעיל (סימן ג סעיף יד) כי מי שמדקדק תמיד נקרא פורק ממנו עול גמ"ח, קחנו משם.

(((האם הטרמפיסט נקרא זקוק)))

איברא דעדיין לכאורה יש לבעל דין מקום לטעון, כי אין האדם שמבקש טרמפ נקרא זקוק, היות וחפץ הוא לחסוך מספר פרוטות, והלא התבאר לעיל (סימן ג סעיף ה) שחיוב חסד הוא דוקא לאדם הזקוק, ואין בצורך לחסוך מספר פרוטות מחשיבו זקוק. ויש להשיב על כך מכמה פנים, תחילה יתכן מאוד שהמבקש עני הוא, ולכן אף לכמה פרוטות אלו נחשב הוא זקוק. ועוד בה, יתכן שכעת אין עמו ממון, אף שבביתו יש לרוב, ולכן עתה זקוק הינו. ועוד בה, כי פעמים רבות מבקשים טרמפ מחמת חסכון בזמן, כי אם ימתין לאוטובוס עד שיגיע אל מקום חפצו יעבור זמן רב, ולזה חשיב זקוק. ולטעון שאינו חשוב זקוק משום זמן, כי יש ביכולתו לקחת מונית, זה אינו נראה, כי הוצאת ממון של מונית היא הוצאה מרובה, ולכן יחשב זקוק. ואיך שלא יהיה בודאי דמידי ספק לא נפק שמא זקוק הוא, ועסקינן הכא בספק דאורייתא דספיקו לחומרא כנודע, ואם כן אי אפשר להפטר משום טעם זה. ופטור של הפסד זמן אינו פטור מחסד וכנזכר לעיל (סימן ג סעיף ג), ובפרט שהזמן שיפסיד לצורך אסיפת הטרמפ הוא מועט עד מאוד.

(((פרטיות)))

ובאופן שזקוק לפרטיות, כגון שבוש לנהל את שיחת הטלפון שעושה בעת הנסיעה כשיהיו עמו נוסעים נוספים. או אם נוסע אחר עמו, וחפץ לדבר עמו בענינים אישיים, לכאורה מחוייב, ואין פטור של זקן ואינה לפי כבודו, כי נימא ליה שלא ידבר בשיחות פרטיות משום חיוב מצות עשה דבר תורה של עשיית חסד, ומהיכי תיתי שיפטר, והלא אמרו בחיוב גמ"ח אפילו מאה פעמים, וכן מחוייב בעשיית גמ"ח אפילו שעשייתה כוללת טורח מרובה וכנזכ"ל (סימן ג סעיף ג), ומאי שנא אם לצורך חסד חייב להקריב את זמנו ואת גופו ואף אם יש בזה טורח, לבין את פרטיותו. אא"כ הצורך שלו בפרטיות, גדול יותר מהצורך של הטרמפיסט בטרמפ, וכאשר יבואר בע"ה בסמוך.

(((כשזקוק לנסוע לבד לצורך ריכוז)))

ב. וכן מי שנוסע לצורך מסירת הרצאה או להעברת שיעור, וצריך ריכוז ושקט בנסיעה כדי להתרכז בהכנה שקודם מסירת השיעור, לכאורה אין בזה לפטור. וגם אם נימא דהוי עסוק בלימוד תורה, הרי שאין לימוד תורה פוטר כל שא"א למצוה להעשות ע"י אחרים וכדלהלן (סעיף כג), וטרמפ נחשב מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים. אך אם מחמת שיאסוף את הטרמפיסט לא יהיה מרוכז, ולכן השיעור לא יהיה מסודר, שמא יש לטעון שכיון שיהיה בוש למסור שיעור לא מסודר, א"כ שוב יש עליו פטור של זקן ואינה לפי כבודו. אך לכאורה המדד להאם יחשב זקן ואינה לפי כבודו הוא האם גם את בנו לא היה אוסף טרמפ מהאי טעמא, וכדלעיל (סימן ג סעיף ט), וא"כ הוא, הרי שנפל היתר של זקן כאן.

(((חייך קודמין כשהצורך של עושה החסד גדול מהנצרך)))

אך באופן זה שזקוק לפרטיות לצורך שיעור,

נראה שפטור משום דחייך קודמים, כי בכה"ג נראה שהצורך של בעל הרכב בפרטיות, גדול יותר מהצורך של הטרמפיסט, ולכן פטור, וכאשר התבאר לעיל (סימן ג סעיף יא).

(((בהפסד ממון)))

ג. והיכא שמחמת שיחה פרטית זו יפסיד ממון, או ימנע ממנו רווח, הרי שאז יש עליו פטור משום הפסד ממון וכדלעיל (סימן ג סעיף ד). ולכן מי שהוא כגון מתווך ואינו מרגיש בנוח כשאחרים עמו ברכב, ומכח כן לא יענה לטלפונים בעסקי התווך, הרי שפטור הוא בכה"ג, וכן כל כיוצ"ב.}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5