——–
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ה ה"א)
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו.
עוד שם בהלכה ב':
אלא כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל [פי' לאחוז בחכמה או להזניחה ולאחוז בסכלות, כסף משנה], או רחמן או אכזרי וכו'. וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה.
הרי דברי הרמב"ם ברור מללו כי הבחירה ביד האדם להטות עצמו באשר ירצה, וכי הוא בלבד האחראי על מעשיו, וכמו שכתב שם הרמב"ם בהמשך דבריו, שאם האדם לא היה אחראי על מעשיו מדוע יגיע לו עונש באם יחטא או שכר באם יתגבר.
וזה לשונו (שם בה"ד) ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט.
וכמו כן רואים אנו בחוש שהאדם מורכב מג' כוחות, כח א' הוא הטוב, הנקרא יצר טוב המטה את לב האדם לעשות טוב. כח ב' הוא הרע, הנקרא יצר הרע המטה לב האדם לעשות רע. כח ג' הוא הבחירה, שהאדם בכח זה בוחר להחליט לאי מי מב' הכוחות הראשונים הוא מציית, לכח א' שהוא הטוב או לכח ב' שהוא הרע. ובחוש, רואה האדם פלא של יצירה בכוחות הנפש שלו, שבשליטתו לבחור באשר ירצה, ובחוש רואה הוא היאך ב' הכוחות הראשונים נלחמים זה עם זה, כח הטוב מושכו ומשכנעו לעשות טוב, ולעומתו כח הרע מפתהו ומגרהו לרע, והוא עומד עם כוחו השלישי – בחירה, ומחליט על דעת עצמו בלבד – בחירה חפשית – למי הוא מציית.
וזהו כח מיוחד באדם, וכמו שכתב הרמב"ם שם בהלכה א':
הוא שכתבו בתורה "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע", כלומר הן מין זה של האדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב והרע, וכיון שכן הוא "פן ישלח ידו".
וכאן יש מקום לתמיהה עצומה שלכאורה היא סתירה למה שכתב הרמב"ם, והשאלה היא דוקא מצד המציאות, ושאלה זו כבר הבאנוה לעיל בתחילת המאמר והארכנו בה ובתשובתה, ונחזור ונשנה בה מפני מה שנתחדש בה.
הרי במציאות רואים אנו בני האדם הרחוקים מה' ששטופים המה בחטאיהם כסוס וכפרד אין הבין, ואין להם שום אפשרות להתמודדות, כח הטוב אינו פועל אצלם, עושים המה את הרע ללא נקיפת מצפון, אם זה חילול שבת, חילול טהרת המשפחה, חיים ללא תפילה ללא תפילין וכיוצא ואף שיודע הוא שהדבר אסור, מכל מקום אין שום יחס של איזון כוחות בין צד הטוב לצד הרע, צד הרע שולט במלואו, וצד הטוב עמום מאד ובקושי ניכר רישומו.
וכמו כן להיפך, רואים אנו חרדים שומרי תורה ומצוות שבהרבה פרטים כמו כן אין להם בחירה, אלא הטוב נעשה מאליו ללא התמודדות עם הרע, ואין עולה בדעתם לעשות להיפך מהטוב ההוא, ופשוט ומחוייב הוא אצלם עשות הטוב ההוא ללא שימוש בכח הבחירה כלל, וכגון שמירת שבת, תפילה, תפילין, כשרות, טהרה, וכיוצא.
ובכן כאן השאלה נשאלת מאחר וכל משפט ה' בשכר ועונש הוא מסיבת הבחירה כמו שהסביר הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ה ה"ד) והעתקנו לשונו לעיל, אם כן מה הצדקה תהא להעניש אדם רחוק מתורה ומצוות שאין לו בחירה במעשיו, ואף יתכן שכאמור ויודע הוא שהדבר אסור, והוא מתוך ששמע שמועות עמומות פה ושם, אולם אין איזון כוחות בין הטוב לרע, והאיש החכם והמסכן רחוק הוא ממנו כמטחווי קשת, לעומת המלך זקן וכסיל שנתון הוא – אותו מרוחק בשליטתו המלאה.
ובכן מי יעיז לחטט ולרדת לעומק דרכי ההנהגה של הבורא עם ברואיו שהם עמוקים ונשגבים מצודקים וישרים, על אף שלמראית העין נראים המה תמוהים ומוקשים המעוררים לספקות וקושיות, ומבלי תמימות באמונת צדקות ה' יאבד האדם דרכו בעולם שכולו גשר צר מאד.
והתשובה שיש בהישג דעתנו הקצרה מעט מן המעט להבין לתועלת את דרכי שמים – וכמו שהארכנו בזה לעיל – שהאדם בא לתקן ממקום שקלקל ובמה שקלקל דוקא.
ולכך זה החרד לדבר ה' שבנקל יקיים פרטים מסויימים ללא עימות עם כח הרע, הוא מפני שזה האדם לא קלקל בהם ונשמר מהם מעודו ועד עתה, או שבעבר התעמת עם יצרו עליהם ונצחו בנצחון כראוי, או שעשה עליהם תשובה כראוי, הרי שאין מגיע לו להתייגע ולעמול על קיומם, ובנקל ישמר מהם ויקיימם, אחר שאין פרטים אלו סיבות לתפקידו.
וכמו כן הרחוק מתורה ומצוות, אחר שהביא עצמו למצב שהוא בו עתה מכח שנתרחק אז מקיום התורה בבחירתו, ובחר ברע ושקע בו באופן שלא נתן לכח הקדושה שבו שום אפשרות לעורר את מצפונו, כי דחהו לאותו כח קדוש בב' ידים, אם כן מחוייב שתהא תקנתו באופן של קלקלתו, דהיינו שיבוא לעולם שקוע עמוק בחטא, וכנגד שמצבו אז נסתיים במצב ששיתק אז את כח בחירתו בטוב, יבוא כמו כן ללא בחירה בטוב, וממקום חשוך שכזה יצטרך לעלות, ובכח הטוב העמום שבקרבו יצטרך להתאמץ ולהילחם עם כח הרע שבו, להאיר וללבות את הטוב העמום הזה עד שיגבר על הרע, וזהו תשובת המשקל המצודקת.
לענייננו,
כל בחור נולד עם טבעים ויצרים משלו, מגיע הוא לגיל ההתבגרות, יצריו מתפתחים, נמשך הוא לרע, ובטרם יתעורר הטוב שבקרבו באופן משמעותי עם הכרה של אמת שיש בה שיעור כדי ללחום עם הרע, כבר מוצא הוא את עצמו בבוץ של חטא, הטוב שבקרבו עמום מאד, אין בו כלל כח לחימה עם הרע שהוא בתוקף וכמעט ונטול בחירה הוא לעשות רק את הרע.
עליך להבין בחור יקר, שהדבר מוכרח להיות כך, ומוכרח זה יש בו לחובתך ולזכותך.
לחובתך – משום שאם לא היית אתה הגורם מקודם בכח בחירתך – כשהיה מאוזן לבוא לנפילה זו לא היית מגיע אליה עתה, וכדמיון המרוחק מתורה ומצוות שאין בו כמעט טוב, ורוב רובו שקוע ברע, וזו באשמתו כמבואר, כי למצב כזה הביא עצמו מתוך בחירה מאוזנת שהיתה לו בעבר, ובבחירתו החופשית בחר ברע מרצונו, ולכן עתה בעל כרחו מחוייב הוא לחזור לאותו מצב וממנו לקום.
כך ביחס שכזה הוא בענינך, אתה מחוייב להיות במצב שכזה – אחר שלמצב שכזה הבאת עצמך בזמן הטוב, כשהיתה הכרתך ובחירתך מאוזנת וחופשית ובחרת ברע בדברים מסויימים, לכך הינך מחוייב לצאת ממצב זה בדיוק, והכל בדיוק נפלא ממש מחושב על פי א-ל דעות ה'.
וכמו כן מצב זה יש בו לזכותך, לדון את עצמך לכף זכות ולהתאזר בסבלנות בכשלונותיך, ולהתאמץ עם האור העמום שבקרבך להילחם, לחזק את אותו אור עמום בתורה וביראת שמים ובעצות שנביא עוד להלן, ולאט לאט יתלבה ויבער אותו אור עמום להיות שלהבת וישרוף את כח הרע שבקרבך.
לא ביום ולא ביומיים תצליח לגרש את הרע ששקעת בו, מעט מעט תגרשנו מקרבך, ואין הדבר תלוי אלא בך.
משך הזמן של "האגרשנו מקרבך" תלוי בך, ככל שתתאמץ יותר למהר וללבות את האור הטוב העמום שבקרבך כן תקצר את ימי סבלך לצאת בסייעתא דשמיא מהר מעמק הבכא בו נקלעת.
ועתה נבוא לענות על השאלה שבכותרת פרק זה. האם אפשר לנצח את היצר בפעם אחת?
ובכן הדבר תלוי בעומק ירידת האדם למעמקי החטא, אדם שלא ירד הרבה למעמקי החטא בכח בחירתו, כך שאור הטוב חזק אצלו והכרתו חזקה, יתכן ומאחר והתחלתו תהא באותו מצב, ינצח יצרו מפעם ראשונה, ובהחלטה נחושה לא ישוב לאותו חטא יותר, כי גם ירידתו לא היתה כ"כ בעומק.
לעומתו זה אשר שקע בתהום החטא עמוק, ועמעם את אור הטוב שבקרבו, הרי שלא יתכן שבהחלטה אחת יפרוק כובד ועומס הטומאה מעליו, ואמנם בעיכוב זה חייב רק הוא, כי הוא שהביא עצמו למצב שכזה, אולם ידון עצמו לכף זכות לבל ידכא נפשו כאשר אינו מצליח בפעם או פעמים לעמוד בהחלטתו כי כבדה ממנו, ומוכרח הוא לעבור גלים נוראים של מעידות ומחדלים מזמן לזמן.
אולם עליו לדעת, שכל מאמץ, כפיית יצר, דחיית התאוה לזמן מאוחר יותר, שבירת התאווה ואפילו לחצאין לשליש ולרביע, כל משהו ומשהו של התגברות חשוב הוא וממהר לו את פורקנו ממצוקת נפשו.
לכך כמו שסכנה היא לזלזל בכל פגם, ויש לחוש לו ולעשות עליו תשובה גדולה, כמו כן מאידך סכנה גדולה יותר – לזלזל בכל דהו מאמץ ונצחון מבלי לתת לו את הערך הראוי, כי רק בכך – מעט מעט יגרש הרע מקרבו.
אזי אכן יהא לבו נשבר בקרבו על היותו מוכרח ליפול ולקום ליפול ולקום, ולבו יזעק לה' לקצר ימי החושך ולהביאם לסיומם בכח האור הגדול שיאיר בנשמתו וישים קץ לימי החושך, אלא שביני וביני עליו להתעודד ולהיות בטוח שאינו אלא צועד קדימה, ופער הזמן שבין נפילה לנפילה ילך וירווח עד שלבסוף יוושע תשועת עולמים.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5