——–
אדם שפוגע בו חולי או שנולד במחלה מסוימת כשיתוק או נכות המגבילו במוגבלות גופו ונפשו כאחד, ונפשו מרה לו שבהגבלתו זו הינו מוזנח בחיי החברה, וכמו כן בעבודת ה' ידו קצרה למאד מחמת מגבלותו, ובפרט יגדל הכאב לאדם בריא שהוא חי ופועל בכל כוחו בתורה ומצוות ופתאום נפל לחולי או לנכות, או בימי הזקנה שפגעו בו חוליים המגבילים אותו, ומרגיש שחשך עליו עולמו, נזכר הוא בימים הטובים היאך פעל ועשה ועתה הינו "שבר כלי".
סבל זה ניתן למנוע אותו כל מי אשר ידבק בכללי האמונה, האמונה היא מרגוע ופתרון לכל, ורק בני אדם אף המאמינים – או שלא יודעים היאך משתמשים בכללי האמונה בכל מקרה, או שמתעקשים לרצות את מה שהם רוצים, והיצר מקשה עליהם מלהיכנע ולרצות באשר ירצה ה'. כי חיוב גמור מחיובי מצות האמונה לדעת – אם נתנו ה' לאדם במצב שהוא נתון בו, פירושו של דבר שהקדוש-ברוך-הוא חפץ בעבודתך בגוון זה שהנך נתון בו דוקא, ואף שהוא בגוון אחר ממה שהיה עד כה, ואם עד כה עבדת אותו מתוך בריאות גוף ונפש ונתהפך עליך מצב בריאותך, הבן כי רצונו שתעבדהו מעתה מתוך חולי, וכמו כן אם עד כה עבדת אותו מתוך עושר ונתהפך עליך הגלגל, עליך להבין כי רצונו מעתה שתעבדהו מתוך עוני, ואם עד כה עבדתו מתוך השלוה והרוגע ונטרפה עליך השעה, מחויב אתה להאמין כי רצונו מעתה שתעבדהו מתוך הטירוף והטרדה.
הבה ונראה סיפור היאך נראה אדם מיוסר לחלוטין כאשר האמונה מפעמת בקרבו.
בספר "פני מאיר" שנכתב על קורות חייו של ר' מאיר פייסט מארצות הברית, מסופר (מספר "לקח טוב"):
בגיל ארבע חלה ר' מאיר בשיתוק מוחלט בשתי רגליו, ומאז לא היה יכול ללכת אפילו צעד אחד. אפילו לעמוד ולהשען על רגליו בעזרת קביים לא היה מסוגל. משום כך היה נאלץ להיות מרותק לעגלת-נכים כל ימי חייו. בנוסף לשיתוק, סבל ר' מאיר מבעיות בריאותיות נוספות. הוריו נפטרו במשך המחצית הראשונה לימי חייו, כך שרוב ימי חייו היה גלמוד ללא הורים או משפחה.
במשך עשרות שנים הביעו גדולי הרפואה את תמיהתם כיצד חי ר' מאיר את חייו. אחד מרופאיו קבע, שמבחינה רפואית לא תתכן שום אפשרות שיעבור את גיל הארבעים. אך ר' מאיר חי כעשרים ושמונה שנה לאחר גיל הארבעים, ונפטר ממחלה שלא היתה קשורה במישרין למצבו הכללי.
אף על פי שאדם במצבו עלול ליפול לאומללות ולמרירות – מצב המתבטא בדכאון ויאוש, קנאה בזולת, חוסר רצון לחיות וציפיה לקץ החיים – הרי שמצבו של ר' מאיר היה בדיוק הפוך מכך. הוא היה מלא שמחה ואושר, סבלן ושלו, מלא תקוה ועידוד, שמח בשמחת הזולת כבשמחתו ממש, ותשוקת החיים שלו היתה עצומה. פניו קרנו תמיד מאושר, והשמחה לא זזה ממנו. בכל מצב ובכל זמן היה מלא שמחה ועידוד ושביעות רצון, עד שאפשר לומר שהשמחה היתה חלק ממציאותו.
כיצד זכה להגיע למצב נשגב כזה?
נאמר בתהילים (פד, יא): "כי טוב יום בחצריך מאלף וגו"'. ופרש רשי: "כי טוב יום אחד בחצריך ולמחר ימות, מלחיות אלף שנים במקום אחר". חצרות ה' בימינו הן הישיבות ובתי המדרשות, שכן מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש-ברוך-הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ובעצם, כל מי שחי חיי תורה נחשב ליושב בחצרות ה'. אי לכך, הרי נאמר כאן שיום אחד של חיים של בן תורה עדיפים על אלף שנים של חיים בטוב ובנעימים ללא תורה.
זה היה סוד הצלחתו ועילת שמחתו של ר' מאיר. הוא חי בכל יום מימי חייו חיי אושר וברכה, כל יום מימי חייו היה שקול ליותר מאלף שנים של מי שאינו בן תורה, ולכן השמחה והאושר היו על פניו תמיד, למרות הסבל הרב שסבל.
בר' מאיר ראו בחוש את דברי חכמינו ז"ל: "מה יתאונן אדם חי" – דיו שהוא חי. עצם זכות החיים, גם אם אין בהם שום 'עולם הזה', די בהם. תשוקתו לחיות ואהבת החיים שלו היו חזקות ועצומות מאד, הרבה יותר ממי שהשעה משחקת לו, כי ר' מאיר ידע את ערך החיים, וידע כיצד לנצל את החיים.
ועוד בענין זה נביא מאמר נפלא מהרה"ק מצאנז זצוק"ל:
ובעווה"ר יחידי סגולה בודדים יש שהם מתחזקים תמיד בשמחה ואמונה וראיתי בני עליה והמה מועטים ויש לפרש, שאפשר לראות ולהבחין אכן אם הם בני עליה, כאשר המה "מועטים", דהיינו, בשפל המצב, שאין הפת מצויה בביתם ובגדיהם קרועים ובלויים ואפילו הכי השמחה מאירה את פניהם ושמים בטחונם בהשי"ת ואינם דואגים כלל, אז ראיתי שהם בני עליה, ולא כאשר מצבם ברום המעלה ומלכים ושרים השתחוו לפניהם ארצה, שאז אין זה רבותא להאמין בה', ובעווה"ר מה נאמר ומה נדבר כל הצרות כהיום נובעים מזה שניטל מבני האדם נקודת הבטחון ומכל צער פעוט ודבר קטן שקורה כבר מתהלכים בפנים קודרות בדאגה ועצבות כאילו עולמם חרב עליהם, כשאך מחוסר עבודה משך שבוע ימים או כשאין לו דירה בשלימות כאוות נפשו, כבר הדאגה מכרסמת בליבו בשביל שאין עניניו מסתדרים בדיוק כרצונו, כבר צריך לבכות ולילל על זה יומם ולילה ואין לזה שיעור וגבול, דמי שיש לו מנה רוצה מאתיים וכו', וגם שיש לו כבר כל משאלתו הוא שרוי בדאגה תמידית שלא יפסיד את רכושו וכמה ביטול תורה ותפילה נגרם מזה, וכמה צרות הוא מביא על נפשו ולא יפלא איפוא מה שרואים היום איך שהתורה מונחת בקרן זוית והעדר הקדושה ניכר כל כך בדורנו.
וזה כלל גדול בתורה גם בענייני מצוות ויהדות שימסור עצמו לגמרי תחת הנהגת השם יתברך ולא יחפוץ לעשות יותר ממה שהשם יתברך רוצה ממנו, אם לא נתן לו שכל להבין בדברי תורה, יעבוד את ה' במצוות ובמעשים טובים, אם הוא איש עני ואינו יכול להרבות בצדקה יתן כפי מסת יכולתו, ובכל בכל דבר ודבר יכבד את ה' ממה שחננו ולא יבקש גדולות לומר מי יתן והייתי יכול לעשות ולהיות כך וכך, אבל כך עלתה ברצונו יתברך ליתן אותו בתוך גוף עכור ונמנע ממנו להיות מלאך.
ועל כל נברא להיות שמח בעבודת בוראו בין אם שם תפקידו להיות מלאך שעומד ברום עולם ומשמיע שירות ותשבחות, בין אם נברא בתור נמלה ותולעת ואומר שירת התולעת ולא יהא אכפת לו אם יש לו גבורת שמשון או שהוא חלש כח, כי כל אחד ואחד חייב לעבוד את ה' יתברך כפי כוחו ושכלו ואסור לו להתרעם על שלא ניחן בכשרונות כמו חבירו, בימי בחרותו יעבוד את ה' בכוחות הבחרות, ובימי הזקנה בתכונות של זקן, וכן בכל מצב ומצב, ואל ישעה בדברי שקר לומר: סיבה פלונית וטרדה אלמונית היא בעוכרי ואלמלא היתה מסולקת ממני כי אז הייתי יכול לעבוד את השם יתברך כדבעי, רק יתאמץ וישתדל מיד לעשות כמיטב יכולתו תמיד, ועל זה נאמר: "בכל דרכיך דעהו", בדרך שאתה עומד בה ומסוגל ללכת בה תדע אותו יתברך שמו ואל תהא שוטה ללמד את השם יתברך איך היה טוב יותר בשבילו שתהיה, והוא יישר אורחותיך, שהוא יתברך שמו מיישר ומעמיד אותך בדרך הנכונה שאתה צריך ללכת בה כפי שורש נשמתך.
ומובא בספר "בית אברהם" (ויגש – ד"ה בהפטרה) כעין הנזכר:
לא רק בענינים הנוגעים אל הגוף צריך להיות תמים, אלא אפילו בענינים הנוגעים אל הנפש ועבודת ה' צריך ללכת בתמימות, כי יש כאלו שהם מתיגעים בעבודת ה' בכל כוחם ונפשם ואין רואים סימן ברכה בעבודתם, והעצה לזה תמים תהיה עם ה' אלקיך (דברים יח, יג) ולהתחזק בבטחון בה', ולא ליפול ביאוש ח"ו, כי רוצים לנסות מן השמים את מידת הבטחון שלו, ולא יפנה לטענות היצר הרע שהוא כל כך רחוק מה', רק יתחזק לעמוד בנסיון.
ומפורסם המעשה במהרי"ל דיסקין שהיה הולך בכל ערב חג לעודד ולשמח אלמנה ערירית זקנה מאד ומיוסרת על מיטתה לברכה בברכת "חג שמח" ובאחת הפעמים ביקשתו שיברכה שתזכה לאריכות ימים ושנים… לתמיהתו מה חפץ יש לה בחיים, השיבה: פעמיים בשבוע מתנדבות נשים לרחצה ולנקותה, ובאותן כמה שעות בלבד יש באפשרותה לברך ולהתפלל, ויקר לה זמן זה, ובשביל כך מבקשת היא שתזכה לאריכות ימים ושנים…
המאמין שמח ומתענג במצבו כאשר יחפוץ ה', ואף שבמצבו נבצר ממנו לעבוד את ה' כראוי ישמח באשר כן זוכה הוא.
אמר רבינו הקדוש ר"ר נפתלי מראפשיטץ זיע"א בספרו הקדוש, מה שהבעל תשובה הוא בעצבות הוא מפני שאינו עובד מאהבה, אבל מי שיש לו שכל, יחשוב בלבו אפילו הוא בן שישים שנה ולא עשה מצוה חלילה, מאי נפקא מינה לי – אני היום נולדתי ולא קניתי לי עדיין גן עדן, עם כל זה אני הולך ועושה מצוות לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי, ויהיה לו מזה שמחה רבה, ומי שזוכה לדעת זה לא ירצה מדריגות, ואפילו גילוי אליהו, רק לעשות נחת רוח לבורא כל עולמים, ויהיה תמיד בשמחה.
(מכתב הרה"ק ר' יעקב לייזער מפשעווארסק זי"ע)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5