——–
מובא ב"זהר הקדוש" (מתרגם ללשון הקודש) איש אחד הלך למקום הרי החשך ושני אנשים הלכו עמו. ראה נקבים ובקיעים של אש, ועשן יוצא מן הנקבים, ושמע אדם אחד שאמר: "אוי, אוי". אמר: "ודאי שכאן מקום אחד מהגיהנום". התנמנם וראה בחלומו איש אחד וערמה של קוצים על כתפיו ושני ממנים מגיהנום מביאים אש תחת הערמה של הקוצים והוא נשרף וצועק. והיו אומרים לו שני המלאכים הקדושים השלוחים מן השופט של מעלה שדן אותו: "אתה עזבת את הקדוש ברוך הוא ואת המלאכים שלו, שהיו שומרים אותך בעולם הזה ובעולם הבא, ואתה עשית את רצון הקוצים, שהם הרשעים שהם מצד הנחש, על כן ישרפוך הקוצים".
אמר האיש לאותו רשע שבגיהנום: "מי אתה?" ענה: "יהודי רשע אני, והממנים של הגיהנום אינם מזכירים לי את שמי, ושלש פעמים ביום דנים אותי ושתי פעמים בלילה". אמר לו: "האם יודע אתה את שם עירך?" ענה לו: "גליל העליון". שאלו: "האם השארת בן בעולם?" ענה: "הנחתי בן ילד, ואני הייתי קצב, ומרב הרשע שעשיתי בחיים חיותי דנים אותי על החטאים שעשיתי בפי ועל החטאים שעשיתי ברגלי ועל החטאים שעשיתי בידי. והמלאך שהוא ממנה על הקברות אומר לי בשעה שדנים אותי: 'אוי למי שנשבע לקים את התורה ונשבע לשקר, אוי לגלגלת שלא הניחה תפלין מעולם, אוי לידים ששמשו בהבלי העולם, ואוי לרגלים שהלכו בהבלי העולם'. בשעה שהיו מכים אותי מכות אנושות התודיתי על כל החטאים שעשיתי, ונשמתי באה עם המלאך שהיה ממנה על נשמתי, ונתנו כתב אחד שהיה כתוב עליו כל מה שעשיתי, ונשמתי עשתה עדות עם המלאך ואמרו: 'על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת' ("דברים" יז, ו), ועל כן 'משכבת חיקך שמר פתחי-פיך' ("מיכה" ז, ה) ומי הוא שוכבת חיקך? זו היא הנשמה המעידה על האדם בשעת מיתתו".
הקיץ אותו אדם משנתו והלך לגליל העליון ואמר לאדם אחד: "הראית ילד שהוא בן הקצב שמת בזמן פלוני?" אמר לו: "הילד הזה, שאתה שואל עליו, הוא הולך בבית המטבחים והוא רשע כאביו, כך וכך יהיה לו ולאביו ולמיניקתו שהיניקה אותו". הלך לבית המדרש ושמע ילד שהיה אומר: "אם תבקשנה ככסף וכמטמנים תחפשנה".
הלך לבית המטבחים וראה את הילד שהיה משחק עם הילדים בבית המטבחים. אמר לו: "בוא עמי". הלך הילד עמו. הלבישו ונתנו לרב אחד שילמד אתו תורה. למד אותו עד שגדל הילד וידע לקרא בספר, למד אותו עד שידע לומר את ההפטרה בבית הכנסת ולהתפלל, ואחר כך קרא ושנה וידע תורה הרבה עד שקראו לו רבי.
אביו המת של הילד בא בחלום לחכם הזה ואמר לו: "רבי, כמו שנחמת אותי, ינחם אותך הקדוש ברוך הוא. בשעה שאמר בני את ההפטרה בקהל, הוציאו אותי מן הדין. בשעה שעבר לתפילה ואמר קדיש, קרעו לי גזר הדין מכל וכל, ובשעה שהחכים ולמד תורה, נתנו לי חלק בגן-עדן, וזה הוא החלק שאומרים: 'חלק לעולם הבא', דהינו: חלק שיש לכל צדיק וצדיק בפני עצמו, והכניסו אותי עם הצדיקים בישיבה שלהם. ובשעה שנחכם יותר וקראו לו רבי, עטרו אותי בכתר שהצדיקים מתעטרים בו ונתנו לי אכילה ושתיה ממה שנהנים מזיו השכינה. וזה הוא שאמרו 'צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה'. וכל אדם הנהנה מזיו השכינה דומה למי שאכל ושתה. ובשבילך רבי זכיתי לכל היקר הזה, אשרי חלקך, כי בשביל זה יש לך חלק עליון יותר בעולם הזה ובעולם הבא, ואשרי מי שזוכה להניח בן בעולם".
רבי זמירה היה אחר מחכמי ה"זהר". פעם אחת תעה בדרכו בצאתו מן היער לאחר שהתבודד שם, וראה שהוא נמצא בתוך מדבר רחב-ידים. לפתע הבחין מרחוק בהר המתלקח באש ובעשן. התקרב רבי זמירה אל ההר, כשהוא מנסה לחפש שם מקום ישוב. פגע בו איש אחד בדמות ערבי ושאלו: "מי אתה ואנה תלך?" ענהו רבי זמירה: "תועה אני בדרכי, וככל שאני הולך, כן ממשיך אני לתעות ואיני יכול למצא דרך אל מקום ישוב". אמר לו הערבי: "אל תירא, בקי אני בדרכי המדבר ואורה לך כיצד להגיע אל מחוז חפצך, אלא שבתחלה ברצוני להראותך דברים נפלאים".
הלכו שניהם אל מעבר להר הבוער, והערבי אמר לרבי זמירה: "הטה אזנך אל נקרת ההר". הטה את אזנו ושמע קולות נוראים, זעקות ואנחות הבוקעות ממעמקי האדמה. הבין רבי זמירה כי נקרת אותו הר הולכת ונמשכת עד מקום הגיהנום, והקולות המה קולות של הרשעים הזועקים מתוך יסורי שאול. כיון שהכיר הערבי ברבי זמירה שהוא חכם גדול, אמר לו: "דע, כי בעבור זה תעית בדרך, לבוא ולשמע קולות נאנחים… " אחר הורה לרבי זמירה את הדרך שיצא בה מן המדבר ונעלם.
דקות ארכות עמד רבי זמירה נרעש ונפחד. אך מיד לאחר מכן התאושש ונזדרז להסתלק מן המקום. תוך הליכתו ראה חריץ רחב הנמשך מעל-פני האדמה אל תוך מעמקי ההר, ובתוך אותו חריץ מוליכים איש אחד הבוכה וצועק מרה. נחרד רבי זמירה וברח משם בבהלה. הוא הבין שזהו מת המובל לגיהנום. מרב פחד ומורא ועיפות כשל רבי זמירה ברגליו, נפל – ונרדם. בחלומו ראה את האיש שראה קודם לכן מובל לגיהנום. שאל אותו רבי זמירה: "מי אתה ומאין באת? מפני מה מענישים אותך בגיהנום?"
ספר האיש: "יהודי הנני. גרתי בגליל שבארץ ישראל, ושם מכרתי בשר טרפה ליהודים שבטחו בי וסמכו עלי והאמינו כי הבשר כשר הוא כדת וכדין. עברתי גם על שאר עברות שבתורה וזה לי שנים מספר שאני נענש בענש מר. מיד לאחר מותי השיבוני לתחיה בכל יום והשליכוני לפני כלבים רעים ורעבים, אשר אכלו את בשרי איברים איברים, עד שפרחה נשמתי. כך ענשוני במשך שנים. כל פעם שהשלכתי אל הכלבים היו מכריזים לפני את גזר-דיני על חטאי זה שהאכלתי את ישראל נבלות וטרפות, שהן מאכל הכלבים. ולפי שצותה התורה להשליך נבלות וטרפות לכלבים ולא עשיתי כן, עברתי בכך גם על גזל מן הכלבים. לפני חדש ימים המירו את ענשי, ובמקום להשליכני לכלבים משליכים אותי לגיהנום ושורפים בו את גופי ומחיים אותי ושוב שורפים אותי. וכן יעשה לי שלש פעמים ביום, ובכל פעם מכריזים על אילו עברות אני נענש. היום נתנו לי רשות להראות בחלום לפני רבי זמירה הצדיק ולבקש ממנו אולי ימצא תיקון לנשמתי".
שאל אותו רבי זמירה: "מה היה שמך בעודך בחיים ובאיזו עיר התגוררת?" ענה המת: "איני זוכר את שמי, כדרך שאר הרשעים בגיהנום אשר לא יזכרו את שמם לאחר מותם, אבל את שם העיר אזכר". בקש רבי זמירה לדעת אם השאיר אחריו בנים, ונענה מפי המת: "בן קטן בן שמונה שנים נותר אחרי, אבל הוא לא למד תורה כלל". ולפתע נעלם לו המת, כי לא הניחוהו להמשיך לדבר עם רבי זמירה.
כשהתעורר רבי זמירה משנתו, זכר היטב את אשר ראה בחלומו והבין כי לא לשוא תעה בדרכו. כשחזר רבי זמירה סוף-סוף אל ביתו שם פעמיו אל עיר מגוריו של אותו קצב. כשחקר ודרש אחר אותו יהודי, נודע לו שאיש זה היה מפרסם ברשעותו, ומאז מותו חלפו שש שנים ועדין זכור הוא לשמצה. גם על בנו של הקצב שמע רעות, כי הנער הולך בדרכי אביו. יגע וטרח רבי זמירה עד שהצליח להשפיע על בנו של הקצב המת להניח את עבודתו בבית המטבחים וללכת אחריו. רבי זמירה אמר לו: "דודך אני, ומבטיח אני לך כל טוב שבעולם, ובלבד שתחפץ ללמד תורה". רבי זמירה הצליח בתכניתו. הוא שכר עבור הנער מלמד טוב, וזה התמסר ללמדו החל מאלף-בית ועד לימוד הגמרא. העלם היה בעל מח ולב. הוא קלט בנקל את אשר למד, וחשקו בתורה היה גדול. לאט לאט הפך העלם לתלמיד חכם ומתמיד, ורבי זמירה אהבו כבנו. רבי זמירה דאג גם לשדכו והשיא לו אשה חשובה וצדיקה. האברך התקדם בחכמתו והפך לראש ישיבה, שמנתה מספר רב של תלמידים. שמו של האברך, ראש הישיבה, נודע כרבי נחום הפקולי. שם זה נתן לו רבי זמירה על-שום שהוציא את אביו מגיהנום והכניסו לגן-עדן, הוא אבי רבי שמעון הפקולי שסדר שמונה-עשרה ברכות של התפילה בזמנו של רבן גמליאל דיבנה.
כעבר שנים ספר רבי זמירה לחברו, שאותו קצב בא אליו בחלום והודה לו על אשר הביא תיקון לנשמתו בכך שהביא את בנו תחת כנפי השכינה. וכך ספר הקצב לרבי זמירה: "משהחל בני לומר בכל יום קריאת-שמע, הפחיתו מענשי, ובמקום שלש פעמים ביום נענשתי פעם אחת בלבד; משהתחיל בני ללמד חמש יצאתי חפשי מגיהנום; כשהתחיל ללמד גמרא הכניסוני לגן-עדן; כשהסמך לרב ולמד את האחרים תורה נתנו לי כסא בגן-עדן במקומם של צדיקים, ובכל פעם שדרש בני ברבים עטרוני בעטרה חדשה שהאירה באור גדול".
על ענין זה דרש רבי זמירה את הפסוק: "גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יברך", כלומר שאם הניח אדם בארץ בנים גבורים בתורה, על-ידי כך "דור ישרים יברך", שאביו של דור ישרים יברך בעולם העליון ויתעלה מעלה מעלה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5