——–
א. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה כולו מצה (ההגדה)
יש להבין, דמצינו כי החמץ והמצה עשויים שניהם מאותם החומרים, וכל ההבדל בין החמץ למצה, הינו תוספת של רגע אחד על י"ח הרגעים של עשיית המצה. והדבר צ"ב!
ב. עוד צ"ב, דמצינו כי אף אותיותיהן של החמץ והמצה הן כמעט אותן האותיות, אלא רק שב"מצה" נקט אות ה', ואילו "חמץ"- הינו חילוף ה-ה' ל-ח' [ואף ידוע, כי אותיות ה' וח' הינן אותיות מתחלפות]. והדבר צ"ב!
ג. כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו' (ההגדה)
יש להבין, מדוע מאמר הבן הרשע הוסמך מיד לאחר מאמר הבן החכם?
ד. עוד יש להבין, הרי הבן החכם והרשע שואלים את אותה שאלה – לשם מה עושים את כל סדר הפסח הזה? מדוע א"כ, בשל שינוי דק של הבן הרשע אשר הוציא עצמו מן הכלל – נקרא הוא "רשע"?
ה. כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול וכו' (ההגדה)
יש לדקדק, מדוע יתרה ההגדה באומרה: "ואחד רשע", וכי איזו הוספה ושייכות ישנה בין הבן החכם לבן הרשע הטמא?
ו. כמה שאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים וכו', ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי (ההגדה)
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו (ויקרא יח.ג).
ופירש רש"י [שם] – מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקלין מן הכל.
לכאורה מדברי הרש"י משמע, כי ישנו קשר מהותי בין קלקולם של המצרים לישיבת ישראל באותו מקום. ויש לידע מהו? (הגר"י ליבוביץ)
ז. עוד יש לידע, מדוע הוריד ה' את אבותינו למצרים דווקא, אשר היתה ערוות הארץ ממש. מדוע לא הורידם לארץ הטמאה פחות מטומאתה הגדולה של ארץ מצרים?
ח. עוד צ"ב, מדוע הגיעו ישראל עד למ"ט שערי טומאה בשעבוד מצרים. מה צורך היה בהגעתם עד לשער הכמעט אחרון, לפני היטמאותם לגמרי ללא תקנה בשער החמישים?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הגר"י ליבוביץ ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה [אחרי מות] בעניין הקדושה והטומאה. וז"ל – אמנם כן, ישנו קשר אמיץ בין הקלקול של מצרים לבין ישראל, מהותו תתבאר בשני אופנים וכו'.
האפשרות השניה: היא להניח כי הגויים נתקלקלו מחמת ביאתם וישיבתם של ישראל שם. ישיבתם של ישראל במצרים גרמה למצרים שהתעיבו מעשיהם וכן גם ביאתם לארץ כנען הביאה לאותם תוצאות באשר לכנענים.
ויצויין שדברי ימי העולם מלמדים, כי מאז ועד היום, רשעת הגויים מתגברת דווקא במקומות בהם מצויים יהודים. יש לראות במציאות זו מופת גדול באמונה, דבר פשוט הוא כי לא היהודים הם המקלקלים את שכניהם הגויים, אלא מאי? ישראל והאומות שני הפכים הם וכו' אך ביננו לבין האומות – לא יכולה להיות אחדות לעולם.
מתוך שהורגלנו בדברי שטויות והבלים אלה – אין אנו שמים לב אליהם, אבל המתבונן יבין ויראה כי לפנינו המופת הגדול ביותר באמונה, שכן בעומקם של דברים וביסודם טמונים הפחד והאימה של הטומאה מפני הקדושה וכו'. עכ"ל. (ועיי"ש שהאריך בעניין)
א"כ מבואר – כי כל מקום אשר מצויה שם קדושה, תמצא ג"כ טומאה בסמוך לה אשר תבוא ותילחם באותם כוחות – שווה בשווה נגד הקדושה – וזהו "מופת גדול באמונה".
כ"כ להפך, בכל מקום אשר מצויה טומאה, תמצא קדושה בסמוך לה, אשר תבוא ותילחם בכוחות הטומאה בעוצמות גדולות הראויות להילחם כנגד הטומאה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – מצינו, כי החמץ והמצה עשויים שניהם מאותם החומרים, וכל ההבדל בין החמץ למצה, הינו תוספת של רגע אחד על י"ח הרגעים של עשיית המצה. אף אותיותיהן של החמץ והמצה הן כמעט אותן האותיות, אלא רק שב"מצה" נקט אות ה', ואילו "חמץ"- הינו חילוף ה-ה' ל-ח' [ואף ידוע, כי אותיות ה' וח' הינן אותיות מתחלפות].
ללמדנו, כי כך הוא דרך הטבע, שיהיו המצה והחמץ סמוכים זה לזה. כי בכל מקום אשר תמצא המצה ימצא החמץ – בכל מקום אשר תמצא הקדושה, תמצא גם הטומאה בסמוך לה, מחמת פחד הטומאה מן הקדושה.
לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – "כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו'"- מאמר הבן הרשע הוסמך מיד לאחר מאמר הבן החכם, ולא נכתב אחרון [כפי דרגתו]. מפני שבכל מקום אשר ימצא הבן החכם – הקדושה, שם – באותו השולחן, ישב בסמוך לו הבן הרשע, אשר מיד מחמת פחדו מן הקדושה, יבוא וישאל כמעט באותו האופן את שאלת כפירתו.
לזה דקדקה ההגדה בלשונה, בכופלה בווים יתירים – "ואחד", ללמדנו, כי בכל מקום אשר ימצא הבן החכם, מיד יהיה הבן הרשע בבחינת "ו' מוסיף על עניין ראשון" הסמוך לו, מחמת פחדו מן הקדושה.
ולפ"ז גם הקושיות ו', ז' וח' מתורצות – "וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו"- מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקלין מן הכל.
כי הגויים נתקלקלו מחמת ביאתם וישיבתם של ישראל שם. ישיבתם של ישראל במצרים גרמה למצרים שהתעיבו מעשיהם וכן גם ביאתם לארץ כנען הביאה לאותם תוצאות באשר לכנענים.
במציאות זו מופת גדול באמונה, בעומקם של דברים וביסודם, טמונים הפחד והאימה של הטומאה מפני הקדושה. לכן במקום שיש קדושה תמצא אף טומאה.
כ"כ, חסד ה' עשה הקב"ה עם בנ"י במצרים, בהורידם עד מ"ט שערי טומאה כמעט עד לשער החמישים אשר אין ממנו תקומה. אין זה אלא מפני שתמיד כשיעור כוחות הטומאה, ימצאו כוחות קדושה הפוכים באותו המקום, כי במקום שתמצא הטומאה תמצא הקדושה באותם שיעורי הכוחות.
ע"י כך, כשקידש ה' את עמו, היה בכוחם להיטהר ולהתעלות לדרגות קדושה כפי גודל דרגות הטומאה אשר אליהן הגיעו.
וכנגד מ"ט שערי הטומאה, קידשם ה' במ"ט שערי קדושה – בימי הספירה, עד לקבלת התורה הקדושה – זה כנגד זה עשה ה'.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5